עבר כמעט חודש מהעדכון האחרון.. חזרות על גבי חזרות,תגבורים על גבי תגבורים שיתחילו בקרוב
אבל לפחות אני מנצלת טוב טוב את הזמן שלפני הלחץ :)
יום רביעי שעבר,בדיוק בזמן של יום העצמאות שחררו את שגיא שלי יום לפני.
באה אליו המוןןן משפוחה, וכשאני אומרת המון, אני באמת מתכוונת להמוןןן! היה נורא נחמד אבל,
התחברתי נורא עם ידידה שלו מילדות (AKA אחותו) והתקבלתי בברכה (:
התכוונו האמת ליסוע עם עוד זוגות לים עם אוהלים והכל, אבל בסוף די התחרבש אז נסענו לדירה
של זוג חברים של שגיא. ישנו על ספת המטר על מטר שלהם בסלון והדבר פיתח לא מעט עצבים וצעקות
בלחישות באמצע הלילה חחח
את הים מימשנו יום אחרי. התעוררנו אצלם, הכרנו את הכלב הסופרחמוד שלהם "שוקו" [מקורי הא?]
ואחרי קפה נסענו לים רק שנינו.
אוי ההרפתקאות...בדיוק בחניה מול הים, משהו קפץ לשגיא בראש,
משהו שהכחיש אותו מהעובדה שהוא נהג מבצעים בצבא
ואמר לו "אחורה אחורה,אין שם אף אחד"
מה שמצחיק הוא שבדיוק לפני הבום שגיא אמר לי "הו יופי,אין אף אחד מאחורי"
האירוניה חח
שניה אחרי זה שגיא התנגש באזה מישהי.. אבל בקטנה,מזה בקטנה. אמא של המישהי הזו
התחילה לעשות פוזות של "אויי תביאו לי מים, אויי הוא היה יכול להרוג אותנו, אוי קשה לי" או משהו
בסגנון. אז בזמן שאני עומדת בצד לחוצה כמו טמפון ורועדת, שגיא התנהג ברוגע מוחלט.
טוב במצבי לחץ הילד 
אז אחרי המים הקפואים והקור שאחרי הים, התעטפנו לננו במגבת ועמדנו בחוף.
בשיא התמימות הסתכלתי לצד ואני רואה 2 ערביות מצחקקות ועושות לנו וידאו בפלאפון.
וידאו או תמונה, אין לי מושג. אני רק יודעת שזה היה פריקי בטירוף, הן פשוט לא הפסיקו!
ברגע שנשכבנו על המגבות בשמש הן ירדו מאיתנו. הלך האקשן 
אז אחרי המדהימות של הים, נסענו לחוות את המדהימות של האוכל D:
ישבנו לאכול באיזה מסעדה קרוב. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שבאמת שמחתי ממה שהזמנתי.
ניוקי מדהים כזה עם שמנת וגבינה מותכת בטעם מעל, אוחחח *ריר, המון ריר*.
חזרנו הביתה (שעדיין היה הומה אדם אגב), נסענו לסבתא של שגיא שהיתה בינתיים בביתו להתקלח ולהתלבש
(שהמקלחת אגב הייתה אטרקציה משל עצמה 
) וחזרנו.
באותו הערב אחותו של שגיא וחבר שלה הזמינו אותנו למקס ברנר.. כן, זו מסעדת השוקולד הענקית הזו שהתלהבתי ממנה חודשים ארוכים לפני :) אניוואי יצאנו לנו לדאבל (התחלתי ואני פשוט לא מפסיקה ^^ )
ואכלנו...
אוי מה אכלנו.. אני ושגיא הזמנו את ה"בפלה", שזה מן וופל בלגי שמעליו יש 2 כדורי גלידה והמוןוןן שוקולד מסביב ושוקולד בפנים ושוקולד במבחנות ושוקולד בכל פאקינג מקום! הקטע המצחיק הוא, שאחרי ארוחת שוקולד אתה פשוט לא יכול לזוז. הקטע העוד יותר מצחיק הוא, ששתיית מבחנה שבתוכה יש שוקולד נוזלי טהור קצת מסובכת יותר משתיית שוט של וודקה (כן אז שיקרתי,היה לי קצת קשה חחח).
אבל סיימתי אותו לא? ;)
בקיצור, היום הזה היה פשוט מדהים. די הרבה פאקים באמצע, אבל זה רק עוד סיפורים לספר לנכדים 
בשישי נסענו להופעה של התקווה 6. היה נוראאא נורא כיף, היה אפילו יותר אם הייתי יודעת את המילים לכל השירים אבל בסדר,נעבוד על זה.
אתמול סופסוף נחנו..עד כמה שאפשר. ב8 הייתי צריכה להיות בבית ספר לחזרה למסיבת סיום.
החזרה עברה בסדר, מה שעבר בראש שלי היה קצת פחות.
לי ולשגיא היה קטע לא כלכך נעים, אבל זה הסתדר.
תסכול..תקופה קצת מתסכלת. קשה לא להראות, קצת קשה יותר לא לצפות לשאלות מהאנשים הקרובים אליך, אבל זה לגיטימי לא? הרי איך הם ידעו?
וזה בסדר. אני יכולה לבד. אני יצליח לבד.
אז היום ראשון. יש לי חזרה מ5 עד..לא ידוע, פונצ' נסע לבה"ד 6 כדי לסדר כל מני חרא צבאי ויחזור מאוחר יותר..מקווה שאספיק לראות אותו לפני שאני יצא.
רוצה קצת חופש. אולי נרד לכינרת מחר במקום יום ההולדת של אנטולי שנדחה למועד בו שגיא בצבא. בזמן האחרון לא בא לי ליסוע לשום מקום בלעדיו.
תזכרו לחייך. גם אם זה קצת מזויף, בסופו של דבר אתה לומד להאמין למה שאתה משכנע את עצמך
ואז קל וטוב הרבה יותר.
סיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: