אחר צהריים ניו-יורקי אחד לקח אותי ראש המשפחה ברכבת התחתית לשדרה התשיעית ב-
Down Town, לחנות B&H , שהיא החנות הגדולה בניו יורק (ואולי בעולם כולו?) למצלמות-ושאר-צרות: גן-עדן לחובבי צילום (פחות מזה לשאר בני התמותה), המתפרס על פני כמה קומות רחבות ידיים. רוב מלאכי השרת המתרוצצים שם בין הדלפקים חובשים כיפות שחורות ועטורים בזקנים ובפיאות, ומתחת למדים הירוקים שלהם מבצבצים שולי ציציותיהם. וזאת לדעת: החנות הזאת היא בבעלות של יהודים חרדים. לכן היא סגורה בשבתות, ואינסוף שלטים גם הכריזו בה על סגירתה הצפויה ביום ראשון ה-10 באוגוסט, הלא הוא התשעה באב.
בחנות מסתובבים בו זמנית מאות קונים - כולל תיירים מכל קצווי תבל - אבל הכל מתנהל בה בשקט ובסדר, הכל מתוכנן לעילא ולעילא, וכל עמדת תצוגה או מכירות מאויישת בתבונה. המוצרים שהוזמנו נוסעים במהירות מסחררת בתוך ארגזי פלסטיק ירוקים, על מסילות מיוחדות שהותקנו מעל לראשי הקונים, על פי פקודות ממוחשבות, באיזה סדר שנהיר רק להם - למעלה ולמטה, מהמחסנים לדלפקים, מהדלפקים למחסנים, וכך הלאה - עד שהם מגיעים בסופו של דבר (ותמיד בזמן) אל עמדות החלוקה שלפני היציאה.
המוכרים ששירתו את ראש המשפחה (בזמן שאני פיהקתי בשקט בצד) הסבירו לו הכל בסבלנות ובאדיבות, באנגלית אידישאית, ובשלב כלשהו אזרו עוז ושאלו מניין אנחנו. כשקיבלו את התשובה, ניפנפו בפאותיהם בהתרגשות עולצת, והכריזו בעברית (גם היא במבטא אידישאי): "אה! הארץ הקדושה!". עתה הפכה אדיבותם המנומסת לידידותית ממש, והם החליפו איתנו שפע מבטים האופייניים לבני העם הנרדף כשהם מזהים זה את זה בניכר.
כשיצאנו משם עם שללנו, אמר לי ראש המשפחה: "את מוכרחה להודות שלמרות שזו לא חנות שמעניינת אותך, זו חוויה מיוחדת במינה."
הודיתי בחצי-פה מפוּהק. למען האמת, הוא צדק במידה מסויימת.
עובדה, אפילו פוסט יצא לי מזה.
הערה לסיום, היות שכבר מדברים על מסעות ועל מצלמות:
נשאלתי פה כמה פעמים בעניין צילומים מהמסע. אני לא ממש בעסקי צילום, אבל ראש המשפחה דווקא כן, מאד, והוא צילם הרבה. מאז שובנו הוא עסוק בעריכה ובמיון, ובשלב זה הכניס כמה תמונות לאתר הצילום שלו. אפשר לראות אותן כאן:
http://www.flickr.com/photos/giora198/sets/72157607183247130/
תיהנו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדה ק.