http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930heCopyright 2019 עדה ק.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14259857<div align="right" dir="rtl">כי הרי אני ממשיכה לקרוא, גם כאן, את כל הבלוגים שקראתי עד עכשיו. אבל לכבוד השנה החדשה שמתחילה מחר, נדמה לי שראוי להכריז רשמית על מה שכבר נרמז ונאמר שוב ושוב, באופנים שונים, בשלושת החודשים האחרונים: שעברתי לכתוב במקום אחר. ושאשמח לראותכם גם שם. וחוץ מזה, שתהיה 2015 שנה טובה לכולם. עוד בלוגיעדה</div>Wed, 31 Dec 2014 12:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14259857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14259857http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14239818<div align="right" dir="rtl">אחרי שבשישי בערב צפיתי גם אני בהופעה הנוגעת-ללב של לוסי אהריש בערוץ הראשון, כתבתי על זה שלשום בבלוג השני (בוורדפרס). הנה הקישור, למי שירצו לקרוא שם. וחוץ מזה - הבלוג השני, ההואשבוורדפרס,ממשיך להתעדכן; יש קישור קבוע אליו גם ברשימות כאן, בצד שמאל.</div>Mon, 24 Nov 2014 09:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14239818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14239818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14238244<div align="right" dir="rtl">חשבון המים שקיבלנו השבוע עבור חודשים ספטמבר-אוקטובר היה גדול משמעותית מזה של יולי-אוגוסט. חקירה ודרישה העלתה שזה לא שהשתמשנו לאחרונה בכל כך הרבה מים, אלא שביולי-אוגוסט השתמשנו במעט, שלא כהרגלנו. חשבתי ויגעתי עד אשר מצאתי: ביולי-אוגוסט היה צוק איתן, שאז תרגלתי בהצלחה מקלחות-בזק, כאלה שאפשר לזנק מתוכן ולהגיע החוצה בהופעה יבשה וסבירה תוך פחות מתשעים שניות. בימים כתיקונים אני דווקא אלופה, לבושתי, בלבזבז מים רותחים במקלחות של עשר וחמש עשרה דקות, אבל ביולי-אוגוסט הן הצטמצמו ל-45 שניות לכל היותר. מסתבר שיש בזה חיסכון מרשים. נחמה פורתא בימים קשים אלה: לפחות אפשר לומר שצוק איתן הועיל במשהו למצבה הקשה-תמיד של הכינרת.</div>Fri, 21 Nov 2014 15:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14238244http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14238244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14236067<div align="right" dir="rtl">היום ראיתי בפייסבוק צילוםשל ציור יפה של Georges Seurat, שהיה פוסט-אימפרסיוניסט צרפתי מהמחצית השנייה של המאה ה-19 (שיתפה שם: שולמית אפפל)*. רואים בו נערה מכבסת מול החלון. מימיי לא שמעתי את שמו של הצייר הזה, אבל את הציור אני מכירה &ndash; כי אבא שלי העתיק אותו אי-אז, נדמה לי שבגואש על נייר. אני חושבת שזה היה הציור הראשון שהוא צייר. כלומר, העתיק (בלי לחתום עליו, כמובן). על כל פנים, זה הראשון שאני זוכרת. שאז גם למדתי את פירוש המילה "רפרודוקציה". אני תמיד חיבבתי את הכובסת המועתקת הזאת, שמביטה בעיניים כלות דרך החלון, והיא נמצאת אצלי עד היום, ממוסגרת, תלויה על הקיר שמעל לשולחן הכתיבה שלי (שאי אפשר לכתוב עליו כי הוא מלא בקלסרים. לכן אני כותבת תמיד ליד שולחן המטבח, או שבכלל לא ליד שולחן). מאז שהתחלתי ללמוד ציור, לפני כשנה,התרגלתי להתבונן בציורים בעיניים אחרות. כאילו מבחינות קצת יותר, ומכל מקום מסתכלות על יותר פרטים. ואני משווה בין המקור שראיתי היום לראשונה ובין ההעתק של אבא שלי, ורואה שהוא צייר/העתיק לא רע לגמרי, למרות שזה היה כנראה נסיונו הראשון בתחום. אני גם לא זוכרת ממה הוא העתיק - כנ</div>Mon, 17 Nov 2014 21:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14236067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14236067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14234965<div align="right" dir="rtl">מסתבר שיש גם בתים תאומים. למשל - פעם בשבוע יוצא לי לעבור ליד בית שנראה לי תאום מוחלט של גן הילדים הראשון שהילדים שלי למדו בו. כנראה תוכננו שניהם על ידי אותו אדריכל. ככה אני זוכרת את זה: נכנסים מהרחוב והולכים בשביל הצדדי המוצל שמוליך למדרגות שמובילות למרפסת הכניסה. נכנסים בדלת הכניסה לחדר הכניסה. משם זה קצת מיטשטש לי בראש, אבל אני זוכרת שפנייה חדה ימינה מובילה למטבח, ופנייה פחות חדה ימינה מובילה לחדר שבו היו חוגגים את ימי ההולדת, ושמתחבר אחר כך למרפסת גדולה יותר. לעומת זאת פנייה שמאלה מובילה לחדר-הריכוז הקטן, שיוצא בתורו לחצר האחורית. נדמה לי שאני זוכרת במעורפל עוד חדר, אבל את שאר חלקי הבית כבר לא כל כך. הגן הראשון הזה של הילדים כבר לא קיים. הגננת העבירה את העסק שלה למקום אחר, מזמן מאוד, והבית עצמו נהרס ובמקומו יש עכשיו בית משותף, ולפעמים קשה לי כבר לזהות איפה בדיוק היה הגן. אבל הבית התאום קיים בהחלט, בשכונה אחרת, כמובן, ומישהו גם גר שם. אני משתעשעת לפעמים במחשבה להיכנס שם בשביל ולעלות במדרגות הספורות ולדפוק בדלת (בדיוק במקום שבו הייתי נפרדת מהילדים בבוקר ומניחה להם להיכנס לבד)</div>Sat, 15 Nov 2014 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14234965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14234965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14224340<div align="right" dir="rtl">שנת הלימודים התחילה אתמול גם בשבילי. נכון שכבר מאז ספטמבר לימדתי קורס אחד שלא מן המניין ושלא בעִתו - כך שבעצם היא התחילה כבר קודם. אבל אתמול החלה בכל עוזה, על רקע אי-השקט ההולך וגובר בירושלים. זה לא נעים, אבל סדר הזמנים הלחוץ לא מותיר לי הרבה זמן להרהר בכך. החיים הנמשכים דוחים את העיסוק בחששות. אבל עצוב לִצפות בְּחוסר אונים בַּהידרדרות הזאת בירושלים ובמקומות אחרים ולראות איך שני הצדדים גולשים, בעיניים עצומות לרווחה, אל תוך הגיהינום. ובראש עומדים שני מנהיגים חלושים, פרנואידים, חסרי מעוף וחסרי אומץ, שלא לדבר על יושרה, ומתקוטטים ביניהם. משמחה לשמחה: בסוף השבוע התנהגו דפי הניהול/העריכה של ישרא (למשל, רשימות הקבועים) בצורה מוזרה: עלו באיטיות מופרזת ובסדר מבולבל, בכל דפדפן שניסיתי. חשבתי להשאיר שאלה בבלוג 5 ("חדשות האתר"), אבל ראיתי שהם בין כך ובין כך כמעט לא עונים שם לפניות, אז בשביל מה לטרוח. שני הסברים אפשריים בעיניי למבוכה שבה היו שרויים דפי הניהול הנ"ל: האחד, שישרא באמת מתפרק, כפי שחושדים רואי השחורות. והשני, שדווקא עוסקים שם בתיקונים, ושהתיקונים, מטבע הדברים, משבשים את הגישה פ</div>Mon, 27 Oct 2014 14:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14224340http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14224340http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14221366<div align="right" dir="rtl">אתמול כתבתי בבלוג החדש פוסט קצר על המילקי ועל ברלין. בין היתר טענתי שם שלכל אחד שמורה הזכות לגור בכל מקום שהוא רוצה, גם בברלין, ושאין צורך שיסביר ויתרץ זאת - בעיקר לא באמצעות פרובוקציות מעליבות מן הסוג שבו נתקלנו לאחרונה. ואז תהיתי פתאום אם פתיחת הבלוג החדש הזה שלי אינה מתפרשת אצל חלק מהבלוגרים בישרא כסוג של עזיבה לברלין. היה משהו בחלק מן התגובות שם שעורר בי את הרושם הזה. ואולי אני טועה. בין אם כך ובין אם אחרת - בהמשך למה שכתבתי שם על המילקי ועל ברלין, ועל ההסברים של מי שעזבו לברלין, אני אומַר כך: אני לא חושבת שיש צורך שאעסוק כאן בהסברים. ובוודאי שלא אעסוק בפרובוקציות, כי זה לא הסטייל שלי. העובדות פשוטות: אני מנסה לתפעל גם בלוג נוסף. אני מזמינה את הקוראים שלי לקרוא גם בו. אני לא תוקעת אצבע בעין של אף אחד. לא בוגדת, לא נפרדת, לא מכריחה, לא משווה, לא מתנצלת, לא מפזמת 'נָ-נָה בָּנָ-נָה'. פשוט, יש לי עוד חדר. בואו לראות, אם תרצו. בשמחה. זה הכול.</div>Tue, 21 Oct 2014 20:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14221366http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14221366http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14218096<div align="right" dir="rtl">פוסט חדש בבלוג השני. אשמח אם תעיפו מבט. כאן. חג שמח!</div>Thu, 16 Oct 2014 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14218096http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14218096http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14215920<div align="right" dir="rtl">קשים הימים האלה (כוונתי, מן הבחינה הבלוגוספרית). העתיד של ישראבלוג אינו ברור, וזה גורם לי אי שקט מתמשך כשאינני יודעת איפה אכתוב - כאן, או במקום אחר; ואולי בכלל גם וגם (שזה מצוין בשביל גיבוי). אבו אלמוג סיכם את העניין היטב בפוסט הזה, ובמיוחד במילים האלה: "חייבים לתת לי תשובות מסודרות ונכונות לפיהן אדע לכלכל את מעשיי ולהחליט החלטות נבונות הנוגעות לצד הזה של החיים שלי, שהוא חשוב לי מאוד." אבל בינתיים אין שום תשובות, וכל מה שצפוי לנו לוט בערפל. פרסמתי היום פוסט בבלוג הניסיוני שלי, שהתנועה בו חלשה בינתיים. איך אמרה זלדה בריאיון שנתנה פעם? "אי אפשר לפרסם ולרצות שלא יקראו את זה." הנה, בקליפת אגוז, הדילמה של כל מי שכותב: הוא זקוק לקוראים. והנה גם כאן הפוסט שפרסמתי שם: הבוקר ראיתי מהחלון חתול שחור - יושב בחצר ללא נוע, עם אוזניים זקופות מאוד, וצופה בחצר של הבניין הסמוך. אחרי שתיים-שלוש דקות הוא עוד היה שם, אז מיהרתילחדר השני להביא נייר ועיפרון כדי לנסות לרשום אותו. אמרתי: חתול סבלני שלא זז כל הזמן - ננצל את זה. רק התחלתי לרשום - ומיד, טראח, קם החתול והסתלק משם. נשארה לי על הד</div>Sun, 12 Oct 2014 18:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14215920http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14215920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14213145<div align="right" dir="rtl">1. על רקע המצב בישראבלוג, טליק וקנקן התה פתחו בלוג הצלה. אני כל חיי הייתי פסימית, אין סיבה מיוחדת לחשוב שזה ישתנה עכשיו פתאום, אבל הבלוג שלהם הוא חלק ממאמץ מעורר הערכה, ואני מאחלת להם (ולכולנו) הצלחה. הבלוג שלהם נמצא כאן. 2. כאילו בניגוד לנ"ל, אבל אולי בעצם לא: תוספת קטנה לפוסט הקודם שלי נמצאת כאן. 3. ובלי קישור לשום מקום (הידד!) : חג שמח לכולם!</div>Wed, 08 Oct 2014 11:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדה ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=14213145http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231930&blog=14213145