בלוגיעדה

בַּמַּחסָן הישָן

שֶבֶּחָצר האחורית של בית-הוֹרַי,

בין מדפים מאובקים

וקוּרי עַכְבִישִים,

היה אבא שלי בּוֹנֶה כִּינוֹרוֹת

וטוֹוֶה חֲלוֹמוֹת.

היום,  במקום כל זאת -

יש שם בית-דירות,

ואַספַלט עם חֲנָיוֹת.

אבל מה אִם ניתָן היה -

כִּבחֲפִירוֹת ארכיאולוגיות

שחושפות לאור יום

ארמונות וערים

מִזְּמָנִים עתיקים  -

להָסיר את האספלט של החֲנָיות

(לאחר שנסעו משם המכוניות,

עמוסות ילדים וצידניות,

בבוקרי הַשַּבָּתוֹת),

וּלפַנּוֹת את שִכבוֹת הַכּוּרכָּר,

ואַחַר

את הֶעָפָר שֶמִּתַּחְתָּן,

ולָרֶדֶת

עוֹד,

ואז,

עמוק למַטָּה,

להַגִּיעַ

אל המחסן הָאָבוּד של אבי,

ולמצוא גם אותו שם,

בנִבכי הזמן,

בין מדפים מאובקים

וקוּרי עַכְבִישִים,

בּוֹנֶה כִּינוֹרוֹת

וטוֹוֶה חֲלוֹמוֹת.