בלוגיעדה

הסיסמה Yes we can של ברק אובמה בנאום הניצחון שלו השבוע הזכירה לי את סיפור הילדים האמריקאי המפורסם,  על הקטר הקטן שהיה יכול (The Little Engine that Could).  וזה סיפור המעשה (פחות או יותר.  זה מה שאני זוכרת מהימים שהקראתי אותו לאחייני האמריקאים,  כשהיו קטנים):

היה היה בית חרושת לצעצועים,  והיה היתה עיר קטנה שבה גרו ילדים קטנים שאהבו צעצועים.  בין בית החרושת לצעצועים לבין העיר הקטנה התנשא הר גבוה.  היה צורך להסיע את הצעצועים אל ילדי העיר באמצעות רכבת,  שתטפס על ההר ותרד מצידו השני,  אבל לא נמצא שום קטר שהיה מוכן לקחת על עצמו את המשימה.  רק קטר אחד קטן וחלוש טען,  בניגוד לכל התחזיות,  שהוא יכול לעשות זאת,  באומרו: 

!I think I can

בעמל רב טיפס הקטר הזעיר אל ראש ההר,  כשהוא מושך בעקבותיו את הקרונות הכבדים,  עמוסי הצעצועים,  ושינן לעצמו במעלה הדרך,  כשמהירותו הולכת ופוחתת:

I think I can

I - think - I - can  

I   -  know    -    I   -   can     

I        -          know        -       I     -      can

הוא באמת הצליח להגיע לפסגת ההר,  ומשם התגלגל בשמחה למטה,  במהירות גדלה והולכת,  כשהוא מפזם לעצמו:

I - knew - I - could,  I - knew -  I - could

I - knew - I - could,  I - knew -  I - could

והגיע בשלום לעיר הקטנה,  לשמחת לבם של כל הילדים שציפו לצעצועים בכליון עיניים.

את הסיפור הזה נוהגים לתאר כתמצית החלום האמריקאי,  שעל ברכיו מחנכים את הילדים מקטנותם:  אם תרצה באמת ותשתדל במידה מספקת  -  תצליח.  כשחושבים על זה,  זה לא שונה בהרבה ממה שטען בזמנו חוזה מדינת היהודים.

אין לִצפות מראש מה יעשה אובמה עתה,  משנבחר לכהונה הרמה,  ואם ישכיל לפתור את הבעיות הקשות של ארצו.  דבר אחד מוסכם כמעט על כולם:  הוא לא פחות מוכשר למלאכה ממי שיושב בבית הלבן כבר שמונה שנים.  אפשר אולי להעז ואפילו לומר,  שהוא  יותר מוכשר ממנו.

הישג אחד הוא כבר השיג:  מה שנראה במשך שנים ארוכות כחלום שאי אפשר להגשים  -  נשיא שחור בבית הלבן   -   יצא אל הפועל,  ולא באמצעות תעלולים של אחיזת עיניים ומשחקים מלוכלכים,  אלא דווקא בדרך ההגונה והישרה,  ועם אחוזי הצבעה חסרי תקדים.  הלקח  -  שזה כן אפשרי  -  לא יסולא בפז,  ואני מקווה שהוא יחלחל לאיטו גם למקומותינו מוּכּי הציניות.

זה נשמע לקח תמים למהדרין,  אבל אינני יכולה שלא להזכיר (שוב) את מה שאמרה אמו של העיתונאי האמריקאי תומס פרידמן: 

הפסימים בדרך כלל צודקים,

והאופטימים בדרך כלל טועים,

אבל את רוב השינויים החשובים בתולדות האנושות חוללו האופטימים.