Rage More

-הלו

-היי

-היי:)

-מה נשמע?

-מי זה?

-יודית! ככה את לא מזהה אותי?!

היא התקשרה אלי בדיוק ב12, לאחל לי מזל טוב.

נורא הערכתי את זה שאכפת לה,

אבל האמת היא שקיוויתי מאוד שהיא תשכח.

ככה הכל היה ברור..התרחקות שכזו..

המורה שלי לקרימינולוגיה אומר שהקשרים הטובים ביותר הם

כשישנה היכרות ואז ניתוק..ואז חיבור מחדש.

וזה לא שהיא התנתקה לגמריי,

אבל כשהיא כותבת הודעה פעם בחודש או

במקרה הזה, מתקשרת לאחל לי יום הולדת שמח..

היה איזה קטע שהיא אמרה "תכננתי איך אני אגיד לך את זה"

וזה נורא החזיר אותי שנה לאחור,

אבל כל החזרה הזו לעבר-

היא כבר לא יותר מנוסטלגיה מתוקה.

אנחנו בתהליך התעלמות מתקדם..אם אני רואה אותה אני לא ניגשת אליה אלא

אם היא ניגשת אלי בעצמה. בעצם זה ככה אצלי עם כל אחד.

כמו שאתמול, ראיתי את איילת בקניון ופשוט לא ניגשתי אליה כי

לא יודעת. נבהלתי. אני מבוהלת מאנשים. פוחדת מכולם

מהאופי. מהתגובה. מההתנהגות..

והיא אמרה לי שוב ש

היא יודעת שהתרחקנו המון וש

אין לה מושג מה קורה אצלי..

אז אמרתי לה שכדאי שתתחיל לקחת את המצב בידיים..

כי אני לא מצליחה לשלוט עליו.

ההתחמקויות לא יעזרו לא לי ולא לה

נמאס לי שהיא מתחמקת-

היא הייתה מתחמקת ממני אז, לפני שנה

ועכשיו, היום.

ואם היא שמחה ומאושרת אז שלפחות תפנה לי קצת זמן..

אני מוכנה לקחת חלק באושר. לתת את החלק שלי.

אני גם מוכנה להיות מאושרת..

המון שלווה. כמו שאמרת..הלוואי.

יום הולדת שמח לי.

ומשאלה לשנה הבאה-

להפסיק לבכות ביום ההולדת.