<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Dance, Dance</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 code. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Dance, Dance</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/42006/IsraBlog/231062/misc/5525504.jpg</url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=7302626</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;משהו קורה לי
מרגיש כמו נפילה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 26 Aug 2007 01:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=7302626</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=7302626</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=6420927</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה ברור היה לי לחלוטין שתמיד תשאר לי זיקה מסויימת כלפיה
אבל למה זה חוזר בכאלה עוצמות?
חציתי היום את בית הספר לעבר שער היציאה
ואלמוג והיא ישבו בספסל הכי קרוב לשער
ואלמוג בהה בי, זה הזכיר לי איך הוא היה בוהה בי פעם, אז
והסתכלתי עליו וחייכתי, ואז היא קלטה אותי
והיא התחילה להסתכל עלי ובקושי התקתי את המבט שלי
ואמרתי לאלמוג שהוא מפחיד אותי..ואז חזרתי להסתכל עליה
והיא פשוט החזירה מבט. מבט עיקש, שותקת לחלוטין.
וזה הפך אותי לחלוטין. ומשום מה לא הצלחתי להפסיק לחשוב,
לא לגמריי. לא עד הסוף. 
&quot;מחפשים גאולה&quot;. וואו, אני צריכה איזה בחור.
או אולי להפסיק לראות סרטים משנות ה90.. 
אולי אני אהיה חברה של הית&apos; לדג&apos;ר?
כן, זה ודאי הפתרון האולטימטיבי..
או מעולה, עוד סרט!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 04 May 2007 14:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=6420927</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=6420927</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=6130021</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה התחיל ברגע שבו היא ניגשה בהפסקה לשאול אם אני באה להופעה של רונה ב21 לאפריל כדי שיוכלו למלא מיניבוס.
סירבתי. אחרי כמה דקות היא נישקה את המצח שלי והלכה.
זה הרעיד קצת, אבל הרבה זמן יש לה השפעה מרעידה עלי, זה לעולם לא יעלם לנו, אין סיבה.
היום היא באה ושמתי לב שכל הזמן הסתכלתי עליה, אולי אפילו ניסיתי להרשים אותה, שתביט בי-
אני חושדת שיש בה משהו מסתורי לטעמי, כאילו היא חידה שאני חייבת לפצח וכל רגע שבו אני לא בוהה בה הוא בזבוז מוחלט של זמן שבו יכלתי לגלות עולמות חדשים לגביה.
בכל רגע שראיתי שהיא מסתכלת עלי הייתה לי הרגשה יפה כזו
לא, אני לא חושבת שאני דלוקה עליה אפילו, מגוחך [האמת שאני חושבת]
היא השתנתה המון, אפילו הפנים שלה שונות.
אני שונאת אנשים שמשתנים.
אני צריכה לישון.
אמרתי היום לאיילת ששקלתי לשנוא אותה בגלל ג&apos;ניס ג&apos;ופלין,
יש לי קטע כזה, לומר דברים בלי מחשבה בכלל. 

קניתי הדיסק של רונה. כל כך מעוּלָה.

...
זה רק הבקבוק שמדבר מגרוני
אני לא באמת מתגעגעת אליך
ואני רוצה שתדעי
שלא נשאר שום דבר
שום דבר יקר שלך אצלי

הכל נעלם במערכת הדם
נספג בעורקים
לא יהיו כאבי ראש מיו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 28 Mar 2007 22:31:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=6130021</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=6130021</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5830249</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זאת השנה הכי משמעותית שהייתה לי. תודה:) 
[נכתב אתמול ולא נשלח משום מה]
-יודית-

תודה רבה לך!(: אני מאחלת לך שכל יום בחייך יהיה משמעותי הרבה יותר מקדמו..
חוצמזה תקבלי שלל ברכות, אהבה ואיחולים מחר;)
אני חייבת לך המון..
-אני-




לרגע זה נשמע כמו הסוף הנורא, הניתוק המוחלט..
איך שלא יהיה..
יאללה מסיבת הפתעה&amp;amp;$%*&amp;amp;
והפעם, אני לא הולכת להרגיש דחוייה,
כמעט מבטיחה לעצמי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 11 Feb 2007 15:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5830249</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=5830249</comments></item><item><title>גם אני רוצה לחיות נכון...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5822785</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני נורא מתרגשת וברצוני לומר כמה דברי סיכום..
דיי דפוק מצידי אבל אני במצב רוח ספק מפחיד ספק משעשע..והתגעגעתי לכתיבה.

אפשר לומר שלפני שנה נולדתי, נולדה אלינה החדשה-
בעלת תפיסת העולם הפחות יחודית,
בעלת היכולת לבטא את עצמה קצת יותר טוב,
פחות אנוכית. יותר שמה לב למה שקורה מסביב, 
יותר מבינה ועם זאת רחוקה מלהבין את האנשים שמסביבי.
אותם אנשים התרבו, הכרתי המון אנשים חדשים
אבל אני לא אבין אותם לעולם. 
אני שואלת את עצמי בכל יום את אותן שאילות-
כבר לא כואב לי על יודית, באמת שלא. 
צובט מדי פעם..אבל מאז ומתמיד הייתי קנאית.
אי אפשר להגיד שהתמודדתי היטב עם מה שעבר עלי
ואי אפשר לומר שהשתדלתי להפריד את עצמי מהרגש.
הבגרות הנפשית העמוקה שמדי פעם מתגנבת לתוכי,
יותר איננה מאשר ישנה.
אני לא יודעת אם נהייתי אדם יותר טוב או דפוקה יותר.
המהפך שנדמה לי רוב הזמן שחל בי מאז אותו קשר כוזב-
נראה לי מגוחך. מגוחכת אני. הסקת מסקנות שגויה לרוב.
אני מגיעה לאיגי ויושבת עם כל האנשים ההם שאמנם הם נחמדים,
אבל אף אחד לא באמת שם לב שאני שם.
ואני מתבוננת בהם ומקשיבה להם מדברים ואני רוצה לברוח..
גם כשא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 10 Feb 2007 12:07:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5822785</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=5822785</comments></item><item><title>and please don&apos;t cry</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5771520</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;-הלו
-היי
-היי:)
-מה נשמע?
-מי זה?
-יודית! ככה את לא מזהה אותי?!

היא התקשרה אלי בדיוק ב12, לאחל לי מזל טוב.
נורא הערכתי את זה שאכפת לה,
אבל האמת היא שקיוויתי מאוד שהיא תשכח.
ככה הכל היה ברור..התרחקות שכזו..
המורה שלי לקרימינולוגיה אומר שהקשרים הטובים ביותר הם
כשישנה היכרות ואז ניתוק..ואז חיבור מחדש.
וזה לא שהיא התנתקה לגמריי,
אבל כשהיא כותבת הודעה פעם בחודש או
במקרה הזה, מתקשרת לאחל לי יום הולדת שמח..
היה איזה קטע שהיא אמרה &quot;תכננתי איך אני אגיד לך את זה&quot;
וזה נורא החזיר אותי שנה לאחור,
אבל כל החזרה הזו לעבר-
היא כבר לא יותר מנוסטלגיה מתוקה.
אנחנו בתהליך התעלמות מתקדם..אם אני רואה אותה אני לא ניגשת אליה אלא
אם היא ניגשת אלי בעצמה. בעצם זה ככה אצלי עם כל אחד.
כמו שאתמול, ראיתי את איילת בקניון ופשוט לא ניגשתי אליה כי
לא יודעת. נבהלתי. אני מבוהלת מאנשים. פוחדת מכולם
מהאופי. מהתגובה. מההתנהגות..

והיא אמרה לי שוב ש
היא יודעת שהתרחקנו המון וש
אין לה מושג מה קורה אצלי..
אז אמרתי לה שכדאי שתתחיל לקחת את המצב בידיים..
כי אני לא מצליחה לשלוט עליו.
ההתחמקויות לא יעז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 02 Feb 2007 13:11:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5771520</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=5771520</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5695558</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;את באה לסיגריה?&quot;
&quot;נה..&quot;

אי אפשר שלא לאבד את כל הכבוד שאי פעם היה לי לבן אדם..
אני יודעת שזה לא אמור להכעיס אותי, אבל אני עדיין לא מאמינה שהיא..

אני פשוט מאוכזבת מכולם. כל כך. מעצמי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 20 Jan 2007 22:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5695558</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=5695558</comments></item><item><title>אף אחד כבר לא יעיז</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5615132</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היא כל כך השתנתה. כל כך כן וכל כך לא. אני מופתעת כל כך לטובה וכל כך לא. 
היום לפני תחילת הישיבה היא לקחה אותי לאיזה חדר במקיף ז וישבנו בחדר הקטן והמרובע ההוא אני והיא-
היא ישבה על איזה שולחן ואני על כיסא בצד השני..
היא דיברה איתי קצת על הפגישה של אתמול באיגי ותיארה את אותה תחושה שלי בדיוק במילים שלי..
כל הקטע של הלחשוב איך אני בדיוק קשורה לשם..
היא אמרה שהיא חשבה לעצמה- טוב, אז היה לי את אלינה ואיזה יום וחצי עם איילת וקצת את בר..
אבל בתכלס-מה משותף לי ולהם? אני עדייןמתלבטת.
וזה כאילו ממש היה מרגיע בנקודה מסויימת ונחמד כזה לשבת איתה..למרות המרחק הפיזי.

היא שאלה אותי מתי יש לי אוטובוס ואמרתי שבשמונה ועשרים והיא שאלה אם אני עולה עליו..
גיחכתי לעצמי וקיוויתי שהיא רוצה שאני לא אעלה לאוטובוס כדי שנוכל להיות קצת ביחד איפשהו..
ואמרתי לה שיש לי עוד אחד בתשע ארבעים..אז היא אמרה לי שאני אעלה עליו והלכנו לנו לקרוע את העיר..
בערך.
זה היה יותר היא קנתה לי משולש פיצה ואז הלכנו למקום אחר לגמרי ואני קניתי לה משולש פיצה למרות שהיא ניסתה להחזיר לי את הכסף ופשוט זרקתי לה אותו לתוך התיק לפני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 07 Jan 2007 22:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5615132</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=5615132</comments></item><item><title>ארעי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5608090</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אלינה היקרה,
אני ממש שמח לראות אותך פה.
זה דיי מפתיע אבל טוב לדעת.
אוהב המון...


זה היה אחד הדברים היותר ממצים ויפים שכתבו לי..
אז הלכתי היום למפגש של איגי-
בהתחלה נפגשתי עם המדריך, רועי שהוא ממש בן אדם נחמד ויש לו קול מלא חיוך ושומעים את שמחת החיים שבוקעת ממנו..
הוא קצין בצהל וממש ממש מזכיר לי את עברי לידר (ומסתבר שלא רק לי).
נכנסתי לשם ולאט לאט התחילו לבוא אנשים..
היינו קבוצה דיי גדולה של לפחות עשרה אנשים, יותר אפילו.
הקטע המוזר הוא שהכרתי את רובם וכשאני חושבת על זה כרגע..רק על אחד מהם לא ידעתי קודם.
הקטע היותר מפתיע הוא ששירן גם באה. היא הייתה נורא פעילה ומשתתפת ויש לה באמת קול ממש נעים ואישיות מדהימה, ממה שהספקתי לשמוע ולהכיר. 
הן ישבו להן והחזיקו ידיים..לא הייתה לי בעיה עם זה. טוב להן. פתאום הן התנשקו-
זה היה קטע שקצת הרעיד אותי. אני לא חושבת ש(יותרמדי)קינאתיאבל זה כן גרם לי להפסיק לחייך למשך כמה דקות..
זה יותר השוק מהמראה, מוזר לי שהיא עם מישהי אחרת שהיא לא אני מול העיניים שלי..
כעיקרון חיבבתי את שירן בין היתר כי גם כמוני, היא כל הזמן הייתה אדומה,
זה גרם לי להר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 06 Jan 2007 23:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5608090</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=5608090</comments></item><item><title>יפה לה..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5586687</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מניחה שלשקר זה לא בסדר..זאת אומרת, אני יודעת שזה אסור ורע ולא נכון.
מאז אותה שיחה קלילה ביום שבת שעליה דיברתי כאן בפוסט שעבר, הרגשתי מעולה.
אני כבר לא זוכרת ימים כאלה שכל מה שרציתי היה פשוט לחייך,
שהערכתי אפילו את היום החמים שהיה היום כשיצאתי מהבית והיופיהפסטורלי של גן יבנה הכה בפנים שלי.
הייתי שמחה. אפילו מאושרת. הכלום הזה מתפשט..אני מוכנה למסע חדש, לאהבות חדשות, כשרונות חדשים, אנשים חדשים..מוכנה ליצור ולדמיין ולעשות הכל כמו שכל אדם אי פעם ירצה..אפילו יותר.
פתאום התחלתי לגלות עניין מחודש בתנועה, העובדה שחג המעלות מתקרב ממש הלהיב פתאום..
בזמן האחרון התחלתי להרגיש שזה קצת מכביד ומעייף ולא נחוץ..והנה, פתאום אני מוכנה לחזור במלא מרץ.
והעניין הוא שאתמול עברנו פעולה ו..היא הייתה על הילדות.
זו הייתה אחת מהפעולות המשמעותיות, זה ללא שום ספק, ובכל זאת-
משהו פגע בשלמות החלקית שלה, ביופי הקסום שלה.
אולי מהיותי כלכך שמחה ומאושרת, כל דבר קטן שהוא לא שמח ומאושר כמותי הורס במקצת.
יצאתי משם עם הרגשה נוראית, הרגשה של על סף בכי-אבל לא.

היום הייתה לנו ישיבה של כל הקינים באשדוד.
ברגע שי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 03 Jan 2007 22:19:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (code)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=231062&amp;blogcode=5586687</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=231062&amp;blog=5586687</comments></item></channel></rss>