היער השחור

ליום החמישי להחלטה שלי, אני חושבת שזה זמן ראוי לומר כמה דברים טובים ומחזקים...

אין יותר מה לבכות. 7 שנים צריכות להישאר בעבר. נק' ציון חשובות צריכות להילקח לעתיד.

הלוואי שגם לילדים שלי יהיה מישהו כזה בחיים. שיוביל אותם שישמור עליהם.שיקח אותם להופעות להרפתקאות בלילות... שישתוללו איתו שיריבו איתו שיצחקו איתו...

כל אחד צריך אחד כזה.

ואם מסתכלים על זה בצורה הפוכה...

הוא בין הראשונים לשקם אותי אחרי הנזק של ההורים.

את מה שהוא רוצה בתמורה לכך ...אני לא יכולה לתת לו.

               ואולי לא על כל טובה צריך להחזיר.

אני יוכל להעצים את עצמי לפרוח למצוא עבודה ראויה לבנות בית חם ואוהב לגדל ילדים לדרך הנכונה...

לחיות חיי אמת ושלווה.

                        וכך הוא יוכל להסתכל עלי ולומר:

                         "ענבר, היא מעשי ידיי להתפאר"

[נראה לי שזו הדרך היחידה לגמול לו על 7 שנות עשייה]