http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617heCopyright 2026 I.A.F.H. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=10803045<div align="right" dir="rtl">בשליחות... עדין בשליחות</div>Fri, 01 May 2009 04:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=10803045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=10803045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9659788<div align="right" dir="rtl">מצחיק לחשוב שאם לא יהיה תיעוד כל שהוא על רצף האירועים האחרונים אף אחד לא יאמין לי לסיפורים שלי... הייתי מחנה של "שמחה לילד" , היה מדהים... אין מילים... זה באמת אחד הדברים שעושים לי הכי טוב. המחנה היה שבוע , משני ולשני... בלילה של היום הראשון אחרי עבודה בלי הפסקה... אחד המתנדבים הציע שנקפוץ איתו לדוג באשדוד... ומכאן אין לי כל שליטה על מה שקרה... ביום שני נסענו איתו לדוג ביום שלישי הוא צוות אלי לצוות בערב של יום שלישי חתכתי איתו ועם חבר שלו לקפה בלילה של יום שלישי הייתי אצלו בבית ל"תה עלים", התנשקנו. ביום רביעי הוא הקפיץ אותי לבית מגדרה, טיילנו במשכנות שאננים, הוא נשאר אצלי עד 3 במוצא"שגמרתי איתו. שלל התירצים שלי לא עומדים בפני הסיבה הראשית... אני טסה לחו"ל... אין מה לפתח קשריםוכו'... עכשיו. זה לחלוטין חסר טעם. והוא??? הוא הדבר המוזר ביותר שפגשתי... או אולי המפגש שלו איתי גרם לו להיות הדבר הכי מוזר שפגשתי[דומה אבל שונה]הוא הכיר אותי ביום שני. התנשק איתי ביום שלישי.במוצא"ש הוא כבר אמר שהוא אוהב אותי. נכון... לא עשו אותי אתמול... [אני לאקוראת אנשים... אבל במקרה הזה הו</div>Tue, 29 Jul 2008 12:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9659788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=9659788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9449771<div align="right" dir="rtl">ליום החמישי להחלטה שלי, אני חושבת שזה זמן ראוי לומר כמה דברים טובים ומחזקים... אין יותר מה לבכות. 7 שנים צריכות להישאר בעבר. נק' ציון חשובות צריכות להילקח לעתיד. הלוואי שגם לילדים שלי יהיה מישהו כזה בחיים. שיוביל אותם שישמור עליהם.שיקח אותם להופעות להרפתקאות בלילות... שישתוללו איתו שיריבו איתו שיצחקו איתו... כל אחד צריך אחד כזה. ואם מסתכלים על זה בצורה הפוכה... הוא בין הראשונים לשקם אותי אחרי הנזק של ההורים. את מה שהוא רוצה בתמורה לכך ...אני לא יכולה לתת לו. ואולי לא על כל טובה צריך להחזיר. אני יוכל להעצים את עצמי לפרוחלמצוא עבודה ראויהלבנות בית חם ואוהב לגדל ילדים לדרך הנכונה... לחיות חיי אמת ושלווה. וכך הוא יוכל להסתכל עלי ולומר: "ענבר, היא מעשי ידיי להתפאר" [נראה לי שזו הדרך היחידה לגמול לו על 7 שנות עשייה]</div>Thu, 26 Jun 2008 15:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9449771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=9449771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9441546<div align="right" dir="rtl"> אני יודעת שהכל נכתב בהלט הרגע. והסיפור לא כ"כ מובן. למרות שכך גם היה במציאות. אני פשוט אנקה בשום סדר הגיוני את כל מה שרץ לי בראש. ניסיתי לשנת אותו . ידעתי בדיוק מי הוא . ומה הוא מייצג. נסיתי לשנות אותו לרמה כזאת שיאמר בבקשה סליחה ותודה , שילמד תורה קצת כדי שהנפש שלו לא תושחט לגמרי מהצבא. רציתי שלא יקטע אותי כשאני מדברת ... שלא יצחק עלי כשהוא אומר לי "שומעת" ואני עונה לו "מקשיבה" . רציתי שהוא ידבר איתי, יתייעץ איתי ישתף אותי יחלוק איתי... והוא רקירה לכיווני הערות ומטלות . שאותן הייתי צריכה לבצע במיידיות בצורה המדוייקת ביותר. רציתי שלא ינהג בי כאילו אניאחד הלוחמים שלו. שיחבק שיאהב שייתן מקום ומרחב פעולה. רציתי שלא יקנא לי עד כדי חולי. רציתי להפוך אותו להיות מעט יותר ליברל... כמוני. רציתי שיעצים אותי... אבל מי שבא לשנות לא יכול להעצים. "את הבנאדם הכי קר שפגשתי...לגעת בך זה כמו לגעת בקרח" אולי זה נכון ... אבל יחס גורר יחס. ולא הייתי כזאת אם לא היית גורם לי להתנהג בצורה כזאת. אתה הבנאדם שאיתו הייתי רוצה להקים בית. אבל שכחתי שלא מתחתנים עם השם... מתחתנים עם הבנאדם. הוא ב</div>Wed, 25 Jun 2008 11:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9441546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=9441546http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9441348<div align="right" dir="rtl"> לא היה אפשר למצוא זמן טוב יותר. אני חושבת שבגלל רצף האירועים המהיר הרגשות כ"כ כבדות עכשיו... וכמו תמיד , אני באמת מאמינה שאם אני אשפוך הכל לדף חלק מהתחושות ישארו בו... אז זה קרה שוב... בממוצע אם חושבים על זה פעם בשנתיים יוצא לנו להיפגש. מנסים ... רואים ששום דבר לא השתנה, מאוכזבים... וממשיכים הלאה עד הפעם הבאה. הפעם, בעזרת ה', זאת תהיה האחרונה. נכנסתי לכל זה בידיעה שזה רציני מאוד... כמה באמת הייתי מוכנה לזה- אני לא יודעת. הזיכרון שלי ממנו בתור אחד שהכי מגן ושומר עלי, לוקח את הכל. לא משנה מה עבר בינינו באמצע. לא משנה בכלל כמה לכלכתי עליו... או כמה פעמים סיפרתי את הסיפור שלנו למיליון אנשים רק כדי לצאת מזה... הכל נשכח ממני... עכשיו מגיע לו הזדמנות אמיתית וכנה להוכיח את עצמו שהוא לא סתם מניאק. שהוא בנאדם, שהוא מסוגל לאהוב שהוא באמת השתנה... הוא בא לבקר אותי פעמים בשירות. לא צריך הרבה כדי להקסים אותי... כמו כל אישה[כמעט] , כמה מילים נוגעות ללב וזהו... הוא אמר שמאז שהוא זוכר אותי ועד היום שעברו מאז רק 7 שנים בערך לא השתניתי בכלל. אני עדין אותה בחורה שהוא אהב ועדין אוהב... וא</div>Wed, 25 Jun 2008 10:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9441348http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=9441348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9229637<div align="right" dir="rtl">בני האדם גילו לפני שנים רבות שאין באפשרותם לחזות את העתיד. מוזר שכל דור מנסה מחדש, ומגלה שהדבר לא יעלה ברשותו.התמוהה יותר הוא שבני אדם מכירים ויודעים את העבר. ולא לומדים ממנו מאומה. למרות בקיאותם הרבה. עצוב. אבל זה נכון לגבי כל דבר. כל דור. כל אדם. קשה לפעמים לדעת מה משחק ומה אמת. הקליפות הרבותשמקיפות אתכולנו סוגרותאותנו בפני ה"אני" הפנימי שלנו, ולא נותנות לכנות האמיתית לצאת החוצה. להתבטא. להתקיים. אוליאיקיום האמת היא מה שמחזיקה דורות עלגבי דורות של "אנשים טועים". גם אני בינהם.מתעלמת מהעבר, למרות שאני בקיאה בו היטב. אני לא יכולה לומר מתי אני מנסה ללמוד ממנו, לברוח ממנו או לתקן אותו. יש עניינים שדי בהם בראשונה , ואין להם תיקון. והם עוברים, ספק משתמרים בזיכרון ספק לא. והכל השאר??? מקרים על גבי מקרים שהאדם עובר ושונה אותם פעם אחר פעם בניסיון לתקנן מיוסדם. ויש שרצונם כה חזק עד שאפשר להשוות את ניסיונם ל"העלאה באוב", מתוך רצון גדול אולי מיאוש. ואני, אין לי מושג היכן אני עומדת. שאלות שהאדם זקוק ונכון לשאול את עצמו מדי פעם בפעם משתכחות ממני. כמו "מי אני?""מה אני[מאיפה באתי]</div>Thu, 22 May 2008 12:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9229637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=9229637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9039249<div align="right" dir="rtl">בעוד שלושה וחצי חודשים מהיום אני כבר לא אהיה כאן. מוזר לחשוב על זה... כל דבר שאני עושה עכשיו הוא האחרון לשלושה חודשים הבאים. אני מנסה להשאיר סדר... זה מצחיק. רק כשאתה מבין שאתה באמת הולך... אתה נזכר לסדר אחריך את הבלאגן שיצרת כל השנים. ויצרתי לא מעט בלאגן. התחלתי מבראשית, רוקנתי מעלי את כל מה שהרגשתי לפניו , הוא הראשון לראות "את צעדי הראשונים" והלמיל אותי מכל מכשול שעלול להטעות אותי להגיע ל"דרך הישר". והתנצלתי, ודיברתי, והקשבתי ,וחיבקתי,ונשמתי מחדש-את הבלאגן החדש שיצרתי. השני להיות, לא בסדר הכרונולוגי, אלא בסדר המצב רוח שלי היה הרחוק ביותר גאוגרפית, שממנו קיבלת את בירכת הדרך ישירות... ללא מחסומים. והשלישי, איתו אפשר לומר שנפלתי או הפלתי. לא התכוונתי לכך. נשבעתי שלא היו לי תיכונים כאלו כלל- ולאל תיכנונים משלו. שלושתם בכלל ושניים מהפם בפרט לא מבינים בכלל שלהתנתק מהם זה כמו לקטוע יד לילד מושלם. הם חלק מחיי חלק ממני. חלק בלתי נפרד מהאני שלי. שניהם אוהבים. ואוהבים מאוד אפילו. ולא חוסכים במילים. ממש לא. זכיתי בהם. ויום אחד [שלדעתי יקרה באחרון של השלושה וחצי...] דרכינו יפרדו לעולם</div>Mon, 21 Apr 2008 00:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9039249http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=9039249http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9022048<div align="right" dir="rtl">יש לי חלום ובו את מבינה אותי ברגעים הכי קשים יש לי חלום ובו אני ואת מתחת לחופה עומדים יש לי חלום יש לי חלום ובו שבועת אמת זה לזו אנו נשבעים יש לי חלום ובו הבייתה אני שב אליך ואל הילדים יש לי חלום יש לי חלום שבו אני בוטח בך יותר מבעצמי יש לי חלום בו כמו שאני אוהב אותך גם את אוהבת אותי יש לי תקווהשתשתני אם לא למעני אז למען שנינו יש ליתקווה שבעזרת האל אולי נוכל להגשים חלומנו יש לי תקווה ויש לי חלום </div>Fri, 18 Apr 2008 14:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=9022048http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=9022048http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=8998810<div align="right" dir="rtl">יש לי סוד. אסור לספר אותו, כי זה מה שהחלטנו. זה רק יזיק אם ידעו עליו. אני אכעס על עצמי והוא יכעס עלי. יהיה לא נחמד. אבל עדין יש לי סוד. הוא סוד שמח. תלוי מי מספר אותו . תלוי מי המקשיב. אפשר לומר שהפסח הזה עשיתי סדר גם בפנים. היה קשה לא נעים בכלל... אבל גם בפנים נקי. לא כולם יסכימו עם הסוד שלי. חלק יתאכזבו. חלק יכעסו. חלק לא יבינו. אף אחד לא יגבה אותי. לכן הוא סוד. אני לא פוחדת מביקורת של אחרים. החלטתי לחסוך להם סבל וייסורים. אז אני לא מספרת. בשבילי, הסוד שלי הוא נפלא. יצא לי להשקיע בו בסתר כבר 4 פעמים החודש. יש לי סוד. זה הופך אותי להיות אמיצה מאוד. יש לי סוד . אם אני לא אשמור עליו בסוד אני יעדיף לברוח רחוק.</div>Tue, 15 Apr 2008 02:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=8998810http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=8998810http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=8998775<div align="right" dir="rtl">אחרי התאונה הוא בא לבקר אותי. הוא החזיק לי את היד והתחיל לדבר כמו כולם... "הייי, זה אני . זוכרת?" העיניים עצומות אבל האוזניים שומעות. הקול שלו מוכר. "ענבר, ענבר" מאוד מעניין מי זאת הענבר הזאת שכולם מדברים עליה??? חשבתי לעצמי...אולי הם מבכים את הבחורה השניה... הוא המשיך לדבר, שאל מה שלומי? והקול כ"כ מוכר. לעזאזל מי זה? אני רוצה לומר לו "אני מכירה אותך מאיפה שהוא? מי זאת ענבר?" אבל יוצאות לי נהמות לא ברורות ואני מרגישה את זה. אז סימנתי לו עם היד לאט ובקושי , בתנועות קצרות אם יש לו עט ודף. הוא הבין. אולי אני בעצם כן ברורה... הוא הוציא מהכיס שלו דף צהבהב ועט פיילוט. רשמתי ביד רועדת "מי זאת ענבר?" "את" הוא אמר. "לא נכון" כתבתי לו בחזרה , והוא היה נראה נרגש מכל העסק כאילו מעולם לא ראה יד כותבת. "כן , זה השם שלך" "השם הוא כרם" רשמתי לו והדגשתי את ה"כרם" . והוא -מתווכח. ענבר??? איזה מין שם זה? מה זה בכלל??? אני מסמנת לו שיעביר לי את הדף. "אתה מאוד מוכר לי" רשמתי. הלוואי ואני אזכר... הוא יכל להגיד כל דבר. ואני בלית ברירה הייתי חייבת להאמין. הוא רק אמר "אנחנו חברי ילדות". נחמד מצידו, המוח ש</div>Tue, 15 Apr 2008 01:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (I.A.F.H)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228617&blogcode=8998775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228617&blog=8998775