כואב לי על זה שבעוד שבוע בדיוק רוחי תעלה שלב, שנה חדשה ועם קצת פחות הזדמנויות שהיו לי מבשנה הנוכחתי.
משמע השנה הפוריה חלפה לה על פני בלי לסובב אצבע, אם לא את כול היד, על מנת לייצר את מידותיה הנכונים.
אז הלכה לה עוד שנה מתוך 9 המחזורים, הפספוס הוא גדול, פספוס כגודל הציפיה, הנה התרסק לו גלגל דרך העקומה.
אם לסכם את השנה במשפט אחד- הזמן ממשיך אנחנו בסה"כ משחקים.
אנו לא באמת יודעים לאן גופינו יפליג מכן, לאילו עולמות היקום ימשוך בעודנו חיים ונושמים.
מרחפים בזמן.
הגוף הוא בסה"כ תבנית לנשמה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
