| 11/2008
אז..
למרות שאף אחד לא קורא כאן, אני ממשיכה לכתוב.
כי לרוע המזל, בזמן האחרון אני מצליחה לכתוב רק על עצמי.
החיים הם הרפתקאה משונה כל כך.
אז.. השבוע הייתי בweinachts markt. מספר 574 במספרו. למעשה אלה המון המון דוכנים מקושטים באורות ועצי אשוח, פסלים שונים ןמשונים שמסמלים אגדות גרמניות אלו או אחרות, (מסתבר שפדובר הוא אגדה גרמנית מוכרת. הו גרמניה) והמון גרמנים שיכורים ועולצים שמפזזים ברחוב.
אמנם שלג כבר לא יורד, אבל האווירה היתה ברורה- חג המולד קרב ובא.
עכשיו, תארו לעצמכם אותי, שוכנת-ישראל שגדלה על סרטי דיסני ומעולם לא התגברה עליהם, קוראת ספרי פנטזיה והרפתקאות כמה שרק אפשר, וכמובן בנפשה לעולם לא תתבגר, במקום שכזה. בין טירות עתיקות עם עיטורי זהב, פסיפסים שמגוללים סיפורם של אבירים ונסיכות, פסלים של מלאכים, שדים, מפלצות, וגמדים- העיניים שלי כמעט ויצאו מחוריהם.
אותה הרגשה נהדרת של לחיות את החלום, של להיות אותה גיבורת דיסני שרק יצאה מהבית ורואה את הטירה המכושפת בפעם הראשונה.
היה זה ערב הפתיחה. יוקו, יוקה, צ'ן, ג'ינג ג'ינג, דניס ואני החלטנו להסתובב קצת בעיר לפני מופע הפתיחה, ואיכשהו מצאנו את עצמינו בכנסיה קתולית. העוגב ניגן, המקהלה שרה, זה היה פשוט קונצרט נהדר בחינם. באיזשהו שלב חילקו לכולם שירונים וביקשו שנצטרף לשיר. זה היה השלב שבו ברחנו החוצה.
בחוץ ראינו את התזמורת שצעדה וניגנו שירי חג מולד, מאחוריהם צעדה בחורה מחופשת למלאך, ושתי ילדות קטנות ובלונדיניות מחופשות לנסיכות. הם צעדו עד לבמה, שם המלאכית החלה לשיר.
הנסיכות הקטנות, ועוד ילד בתחפושת גמד הביאו עוגה ענקית, אותה ראש העיר של דרסדן (שעדיין אין לי מושג מה שמה) חתכה וטעמה במין טכס חניכה הזוי ולא ברור, אישרה שזה טוב לאכילה לבני עירה היקרים, ואז הופיע סנטה קלאוס והחל לחלק את העוגה לכל מי שביקש. כמובן, אז החלה מלחמה. מליוני אנשים וילדים בכל הגילאים הצורות והמינים רצו לעבר הבמה כדי לקבל עוגה מסנטה. לפני שידענו מה קרה, נגמרה העוגה, וכולנו היינו מלאים אבקת סוכר. למזלינו יוקה היא לוחמת מלידה, ולכולנו היתה חתיכת עוגה ועוגיית פרג.
שתינו יין חם עם ליקר דובדבנים, אכלנו תותים וענבים מצופים בשוקולד, הסתובבנו עוד קצת בדוכנים וחזרנו הביתה.
עוד שבועיים וחצי אני באה לארץ לביקור. אני אתגעגע למקום הזה כל כך.
בשנה הבאה כולכם חייבים לבוא לראות את זה, ברצינות.
אני עדיין מתפגרת עם ההחלטות בקשר לאוניברסיטה. אני יודעת שיהיה לי הכי טוב ללמוד בישראל, בעברית, בשפה שאני יודעת ומכירה, אבל.. הבית שלי כאן. הלונג שלי כאן. יש לי דירה ומרפסת שאני משלמת עליהם. כל מקום אחר פשוט.. לא יהיה שלי.
אוניבריטת לייפציג קורצת לי מעבר לפינה, אבל האם אני יכולה באמת ללמוד בגרמנית...? ועוד התואר שאני רוצה לעשות כולל ללמוד עוד 3 שפות נוספות.. גם ככה המוח שלי איבד כל תחושה.
מצד שני.. לדעת 7 שפות זה מהזה מגניב P=
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
