http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338heCopyright 2026 Diamond Dust. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10889386<div align="right" dir="rtl">כמה פעמים שכבר שמעתי (או יותר נכון, קראתי) את המילים האלו בחודשיים האחרונים."תחזרי כבר".אני מתגעגעת לכל כך הרבה בישראל. לאנשים, לים..לבית הפנקייק בשלוש לפנות בוקר (רמז רמז, קריצה קריצה)לסושי טוב, לשוקו של הקופי בין, ללאו בלומ'ס ביום שלישי בערב (כי אם יוצאים ביום שלישי זה נראה כאילו יש סופ"ש בדיוק באמצע השבוע!)למקופלת, לפסק זמן, לקיבוץ... כל מה שתמיד נראה כל כך מובן מאילו, ועכשיו כל כך חסר.בעיקר לאנשים, בכל מקרה.אבל ככה זה. עוד שבוע בדיוק, אני כבר אהיה בדרך לשדה התעופה בברלין כדי לתפוס את הטיסה לבן גוריון- ובעוד שבוע ו5 שעות, אני אשכח למה כל כך התגעגעתי.אני לא חוזרת. אני באה לביקור. אני באה לסיים חובות, אני באה לפתור בעיות בירוקרטיות. אני באה כדי לשאוף קצת מאותם הדברים שהתגעגעתי אליהם, ולהגיד להתראות. ליצור זכרונות אחרונים. אני לא מצליחה לישון. אולי זה משהו בתת מודע שלי. משהו שאומר לי ששינה זה בזבוז זמן, ושאם אני אשן כמה שעות בכל יום מתוך שבוע, אני אפספס אולי יממה שלמה. אולי יותר. השמש כבר זורחת, עוד מעט. הפס הכתום ההוא באופק שאומר שנגמר כבר הלילה, מופיע כדי להזכיר לי שעוד יום כבר מתחיל</div>Mon, 25 May 2009 05:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10889386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10889386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10835649<div align="right" dir="rtl">got plenty o' nuttin' An' nuttin's plenty for me. I got no car, got no mule, and I got no misery. De folks wid plenty o' plenty Got have a lock on dey door, 'Fraid sombody's a-goin' to rob 'em While dey's out a-makin' more. What for? I got no lock on de door Dat's no way to be, Dey can steal de rug from de floor, Dat's okay wid me, &amp;quot;Cause de things dat I prize Like de stars in de skies Are all free. Oh, I got plenty o' nuttin' An' nuttin's plenty for me. I got my gal, and got my song, Got Hebben the whole day long! Got my gal, got my Lawd, got my song! I got plenty o' nuttin' An' nuttin's plenty for me. I've got the sun, and I got the moon And I got the deep blue sea, Before with plenty of plenty Got to pray all da' day Seems with plenty, That you sure got to worry How to keep the devil away Away. I ain't a frettin' bout hell Til' the time arrives, Never worry long as I'm well Never want to strive To be good, to be bad, what the</div>Sat, 09 May 2009 22:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10835649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10835649http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10829215<div align="right" dir="rtl">התכנית מתהדקת, המשתנים נכנסים למקומם, ובפעם הראשונה העתיד ברור.לישראל אני חוזרת לזמן מוגבל בעוד קצת פחות מחודש, אבל זאת תהיה כנראה הפעם האחרונה בשנתיים הקרובות.בסופו של דבר, לישראל אני לא שייכת. התרבות ממשיכה לפלוט אותי החוצה בכל פעם.וכאן, למרות שאני זרה, ולמרות ש"כל הגרמנים נאצים" ולמרות שאני לא מכירה פה אף אחד והשפה צורמת לי- אני מרגישה כאן בבית כמו שלא הרגשתי מעולם.ואני הולכת להלחם על זה.</div>Fri, 08 May 2009 14:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10829215http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10829215http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10724741<div align="right" dir="rtl">שיניתי, שוניתי, השתניתי.ועכשיו- אני חיה את גיל 18 מההתחלה.והפעם כמו בן אדם.. נראה לי.בלי מלחמה, בלי צבא, בלי נקבות, בלי דאגות..(באמת, עם כל האהבה שלי אליכן, אין נקבות, אין דאגות.)אתמול חגגנו סדר בדרסדן, פחות או יותר.. הכנתי קניידלעך, וכאלה..היום חג הפסחא, אם לבחורצ'יק יהיה כוח אחרי העבודה נלך לצוד ביצים במרכז ולשתות בירה וכאלה.בשנה שעברה פספסנו, גם כי לא היה לו כוח, אני מקוה שהשנה יהיה טוב יותר. תמיד יש גם את מחר, בכל מקרה.אני רוצה לעדכן עם תמונות מהמרפסת שלי, אבל חסרים שם כמה פריטי מפתח. תמונות יועלו בקרוב, אם למישהו עוד איכפת..ולא התייאש מחוסר העדכון שלי.אה, ולפינת הפאנגירל..כיעכיכגדיכעגדח בסארה-אנימה-אלוהות!!@!!הושי סואיצ'ירו נשמע כל כך מטומטם בתור יוקימורה, לא יכולתי לחשוב על מישהו מושלם יותר לתפקיד 3&gt;טוב, אני צריכה לבשל לבעלי לעתיד, כי מן הסתם הוא יחזור רעב ואני אישה טובה.להת~!</div>Thu, 09 Apr 2009 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10724741http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10724741http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10562022<div align="right" dir="rtl">אז מה בעצם הטעם?..</div>Sun, 22 Feb 2009 00:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10562022http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10562022http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10430119<div align="right" dir="rtl">ועדיין לא נרדמתי.נראה ששום דבר לא עובד, ואין שום סיכוי שאני יצליח להורות על הגוף שלי להרדם בשעה שהוא אמור.או בכלל, להצליח לרכוש לעצמי מספיק שעות שינה שאדם נורמלי צריך.אולי אני יתחיל לעבוד גם בלילה. זמן שווה כסף וכאלה =)בכל מקרה, החלטתי שלא משנה מה אני עושה, אני צריכה להיות קרוב לחבר שלי. לא משנה מה. כי הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים שלי, וזה לא יכול להיות טוב יותר מזה. ואני אומרת את זה אחרי שגרתי איתו 3 חודשים, ואחרי שהינו ביחד שנה וחצי, ואחרי שעברנו כל כך הרבה חרא כזוג, ואנחנו עדין שורדים, ואין מה לעשות, זה מה שהכי חשוב לי כרגע. גם אם אני גוזרת על עצמי לוותר על מה שהיה חשוב לי עד עכשיו.חוץ מזה שזה לא באמת לוותר, אלא רק לדחות.היום אני יודעת, בניגוד לאתמול, שזאת הדרך הכי נכונה בשבילי. הדרך שבה נפגשנו וכל מה שעברנו ביחד וכל מה שעוד נעבור ואיך שהוא גורם לי להרגיש.. אין סיכוי שאני אותר על זה. גם אם ישלמו לי.והעולם יכול לצחוק, או להגיד שאני טועה, או מטומטמת, או שאני זורקת הכל בשביל בחור, או.. בוקאקה, לא איכפת לי.ההבדל בין האני של לפני שפגשתי אותו לבין האני שאחרי שפגשתי אותו הוא כל כך קיצוני</div>Sun, 18 Jan 2009 05:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10430119http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10430119http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10425723<div align="right" dir="rtl">אין לי באמת כוח לעדכן, אבל גם אין לי משהו טוב יותר לעשות.הגעתי למצב שהו אני צריכה לבחור בין שתי דרכים בחיים שלי שקיויתי שאני לא אצטרך לבחור ביניהן.וזה מבאס אותי בצורה שלא תאמן.מאז שחזרתי מגרמניה, אמנם זה לזמן מוגבל, אני חיה כאילו אני לא חוזרת.התחלתי לעבוד, אני מחפשת חוגים וקורסים להרשם אליהם.. אני רוצה מן הסתם לנצל את הכמה חודשים שיש לי בארץ בדרך הכי טובה שאפשר, אבל מאוד קשה לתמרן ככה בין שני חיים.נכון, החיים שלי בגרמניה טובים פי 1000. יש לי פחות חברים, אין לי כסף, יש לי חובות, אני לא יכולה לעבוד, אבל אני מאושרת. וכאן, יש לי מטרה, יכולת, משפחה, חברים.. אבל רע לי. אני צריכה לבחור בין חיים של תוכן לחיים של אושר. אני מנסה למצוא גרכים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל העולם והבירוקרטיה לא נותנים לי כל כך.הדילמה המרכזית שלי היא זו- ליסוע לגרמניה, להשיג איזשהי ויזה כלשהי שתתן לי להשאר שם יותר מ3 חודשים ברצף, ללמוד גרמנית לפחות עוד שנה באופן אינטנסיבי, ואז להתחיל ללמוד באוניברסיטה, או לבחור את האוניברסיטה שאני רוצה, בשפה שאני רוצה, בארץ שאני רוצה, ולקוות שזה לא יפריע לי בקשר עם החבר שלי-</div>Sat, 17 Jan 2009 05:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10425723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10425723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10332532<div align="right" dir="rtl">או צניחה חופשית יותר נכון.כל מה שהרווחתי ב3שלושת החודשים האחרונים הפסדתי במכה אחת.העצמאות, האושר, חוסר הדאגות..שאיפה אחת מאוויר הארץ ואני שוב ילדה קטנה וטיפשה שלא יודעת איפה שמאל ואיפה ימין.כל הזכרונות חזרו אלי בשניה.ההרגשה המסריחה הזאת כל לגור בבית עם אדם שלא מוכן לדבר איתך או אפילו להיות איתך באותו חדר.הריבים הבלתי פוסקים עם אמא על שטויות.הריבים הבלתי פוסקים של אמא עם שאר בני הבית על שטויות.הפרסומות הטפשיות האלה של "ישראלי אמיתי לא משתמט" שגורמות לדם שלי לרתוח. (מותר לי לציין כאן שאני בשירות הצבאי שלי עשיתי יותר והשירות עצמו היה קשה פי 4 משל רוב בנות צה"ל. אבל כל מה שעברתי בשביל המדינה הזאת שלא נתנה לי כלום חוץ משיזוף מדהים, אבל בגלל שהפסקתי את השירות קצת מוקדם יותר מסיבות שבעיני וגם בעיני הצבא היו מספקות, אני לא ישראלית אמיתית. תודה ישראל, באמת תודה. אפילו את השיזוף איבדתי בגרמניה.)את רוב החברים שלי עוד לא יצא לי לפגוש, האמת שגם בקושי יצא לי לדבר איתם אפילו.כסף ליציאות אין לי. אפילו לאוטובוס קשה לי לגרד 5 שקלים (ושלושים. ממתי זה 5 ושלושים!?)נכון, נכון. אני סתם מתלוננת, ואני סתם קטנו</div>Thu, 25 Dec 2008 03:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10332532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10332532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10234212<div align="right" dir="rtl">למרות שאף אחד לא קורא כאן, אני ממשיכה לכתוב.כי לרוע המזל, בזמן האחרון אני מצליחה לכתוב רק על עצמי.החיים הם הרפתקאה משונה כל כך.אז.. השבוע הייתי בweinachts markt. מספר 574 במספרו. למעשה אלה המון המון דוכנים מקושטים באורות ועצי אשוח, פסלים שונים ןמשונים שמסמלים אגדות גרמניות אלו או אחרות, (מסתבר שפדובר הוא אגדה גרמנית מוכרת. הו גרמניה) והמון גרמנים שיכורים ועולצים שמפזזים ברחוב.אמנם שלג כבר לא יורד, אבל האווירה היתה ברורה- חג המולד קרב ובא. עכשיו, תארו לעצמכם אותי, שוכנת-ישראל שגדלה על סרטי דיסני ומעולם לא התגברה עליהם, קוראת ספרי פנטזיה והרפתקאות כמה שרק אפשר, וכמובן בנפשה לעולם לא תתבגר, במקום שכזה. בין טירות עתיקות עם עיטורי זהב, פסיפסים שמגוללים סיפורם של אבירים ונסיכות, פסלים של מלאכים, שדים, מפלצות, וגמדים- העיניים שלי כמעט ויצאו מחוריהם.אותה הרגשה נהדרת של לחיות את החלום, של להיות אותה גיבורת דיסני שרק יצאה מהבית ורואה את הטירה המכושפת בפעם הראשונה.היה זה ערב הפתיחה. יוקו, יוקה, צ'ן, ג'ינג ג'ינג, דניס ואני החלטנו להסתובב קצת בעיר לפני מופע הפתיחה, ואיכשהו מצאנו את עצמינו בכנסיה קת</div>Sun, 30 Nov 2008 12:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10234212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10234212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10220189<div align="right" dir="rtl">ללמוד לנשום.ללמוד לאהוב.ללמוד לחיות.לא כל כך פשוט כשאף אחד לא מראה לך את הדרך.אבל כשזה סוף סוף מצליח.. הנשימה הראשונה מתוקה מדבש.הסופה נגמרה.איזה משב רוח חמים עבר והמיס את השלג.כאילו מעולם לא היה.לפני יומיים יצאתי החוצה לשתות שוקו עם בחורה שפגשתי.בדרך עברתי ליד מקומות פה בעיר שראו 600 חורפים או יותר.גרם לי להבין איפה אני נמצאת, וכמה קטנה אני על דפי ההסטוריה.גרם לי להבין כמה זה חייב להשתנות.העולם עוד יישמע ממני.I'd rather die speaking up than die silent</div>Wed, 26 Nov 2008 19:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Diamond Dust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224338&blogcode=10220189http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224338&blog=10220189