עכשיו כשאנחנו נזקקים לצבעים, חשמלאים,מתקיני קוים ושאר שירותים אני מעריכה אותם הרבה יותר. בעבודה שלהם הכול תכל'ס יש לנכון לא נכון ואתה יודע את מה שאתה יודע. מה שעוד שמתי לב שהעבודה ממש לא מגדירה מי אתה. אני מרגישה שאצלי ואצל אקדמאים האחרים העבודה היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו. לאו דווקא בצדק.
אחד מהצבעים במשפחה היה מה שמכנים איטי. לא בדיוק סובל מפיגור שיכלי אבל היה בו משהו ילדותי שבעיני היה מאד חמוד. וחשבתי איך במקרה שלו הוא הופך להיות אדם מועיל במסגרת משפחתית אוהבת וללמוד לעשות דברים בלי צורך להתמודד עם מסגרות דורסניות ולא תמיד הוגנות או מעריכות אותך לפי העבודה שלך.
זה הזכיר לי קצת את הימים בהם מקצוע היה עובר מאב לבן.
היה בזה המון חן.
טוב, גם במקרה שלי גם אני וגם אמא שלי בעסקי הספרנות אבל פרט לאהבת הספר זה לא סייע לי מעולם במקצוע ואפילו חסם בפני את האפשרות לעבוד בספריה שאימי עובדת בה (שהיא מקום גדול ורב מחלקות ולא ספריה קטנה) בגלל שיש להם חוק שאוסר להעסיק צאצאים מדרגה ראשונה.
מצד שני יש משהו בריא בהפרדה הזאת.
חדשות מטבח. יש תנור וכיריים יש לי !
(נשאר בעצם לקנות סלון וארון לנולי ושולחן מחשב (לא דחוף) . על מיבש כביסה ויתרתי.)
ויש סייל באיקאה !
כתבה שעיצבנה אותי נורא בסופשבוע (מנוים מקבלים את מוסף השבת ביום חמישי. ככה זה ב"מעריב")
ילדים בני גילי מתלוננים על הוריהם הגימלאים שבוחרים להוציא את כספם וזמנם על טיולים בחו"ל ושאר פעילויות במקום להקדיש את משאביהם לילדים.
אז ככה: לי היה מזל וסבתי התגייסה לשמור על נולי והיא גם נהנית מכל רגע אבל אני תמיד מזכירה לה ולעצמי שיש לה זכות לעשות דברים שהיא אוהבת ושהזמן שלה הוא לא הפקר. חשוב לי שהיא תרגיש נוח גם להגיד לי כשהיא לא יכולה או כשהיא רוצה חופש לצייר, ללכת לקונצרט או להרצאה והיא מרגישה נוח.
כסף לא נעים לי לקחת מהורי ומהסבים שלי. הם אמנם כל הזמן מציעים ורוצים לתת אבל חשוב לי שיחשבו גם על עצמם. לפעמים אני לוקחת אבל רק בידיעה שיש להם מספיק בשביל עצמם.
ולכן מה שקוראים בכתבה : תופעה. הורים שחושבים על עצמם ולא רק על ילדיהם בני השלושים ארבעים ולא תמיד מוכנים שיפילו עליהם את הנכדים הם לא פושעים נגד האנושות.
ומצד שני המשפחה שלי היא כזו שמאד רוצה ואוהבת לתת ולעזור אז אני לא מרגישה בעוצמה הזאת את הקשיים של זוגות צעירים עם ילדים שכורעים תחת הנטל ורוצים יותר תמיכה אז אולי זה לא הוגן שאני שופטת את הצד של הילדים ככה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
