http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913מפרקת את עצמי ומנסה להרכיב מחדש heCopyright 2019 ג'וליאנה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/13/39/22/223913/misc/9003910.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14994196<div align="right" dir="rtl">כל פעם שעברתי דירה הייתה לי פנטזיה להגיע יום אחד לבית הישן ולראות מי גר בו עכשיו ואיך הוא נראה ומה השתנה שם. מין חוויה מייסרת מתוקה של הסתכלות אחורה. את ישרא נטשתי בסוף בגלל חוסר היציבות והמחשבה הבלתי נסבלת שיכול להיות שהכול יעלם הכול יעלם וגם אני איעלם אבל זה ייקח עוד המון זמן.עוד לא מוכנה לזה. אז קפצתי לבקר והחלטתי כסוג של מחאה נגד אותו כיליון שאולי יבוא ואולי לא לכתוב גם פה. בבלוגים אחרים אני מתקשה להגיב ולנהל את אותה אינטראקציה מופלאה עם בלוגרים אחרים שהייתה פה. אני אמנם עושה את זה אבל בהילוך נמוך ויש גם פייסבוק ואינסטגרם והדבר החמקמק הזה שנקרה חיים. אני מתגעגעת לימי נולי העליזים שהיו קשים בהרבה מובנים ושואבים והמפלט שלי היה פה בתור אם שמתמזגת עם התינוק שלה וקצת מאבדת את עצמה ועוברת תהליך כדי למצוא אותה מחדש והבלוג הזה היה חלק מהתהליך. וחוץ מזה הייתי מצחיקה בהרבה בהשוואה להיום. היום זה תהליך הפרדות. בן 13 שמשחק משחק של התקרבות התרחקות שאני מכירה היטב והוא חלק משמעותי מהחיים שלי אבל לא כל החיים שלי. יש לי מוקדי חיים אחרים. זוגיים, חברתיים, ואני במקומות מובילים יותר בחיים.</div>Thu, 04 Jul 2019 08:17:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14994196http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14994196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14947353<div align="right" dir="rtl">אני תוהה מתי הפכתי למשפחה מרובת בלוגים? זה די כאב ראש בשבילי ואני חייבת להגיד שאני ממש לא מתה על הפלטפורמות השונות שאני כותבת בהן אבל גם לא בא לי לחזור לבניין לפני הריסה שנקרא ישראבלוג. אבל קפצתי לבקר ולהזכיר שאני מתחזקת בלוג קריאה בוורדפרס ויש לי גם בלוג בבלוגר. מתרגלת לעובדות החיים. חג שמח :)</div>Fri, 06 Apr 2018 11:50:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14947353http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14947353http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14934168<div align="right" dir="rtl">זה המקום החדש שלי. עדיין מסתגלת למיקום החדש של השקעים ולכל מיני דברים מעצבנים אבל כנראה שאמשיך פה. </div>Thu, 07 Dec 2017 21:33:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14934168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14934168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14933866<div align="right" dir="rtl">נחנקתי קלות לבשורה שפיסת החיים שלי של 12 שנה עומדת להיעלם. זה לא כאילו הצצתי אחורה בזעם או בהנאה אבל הבלוג הספציפי הזה של ישראבלוג נתן לי המון. קיבלתי פה במה וקהילה של אנשים מופלאים שיודעים לכתוב ושרבים מהם משיקים לחיי גם במקומות שונים כיום. קיבלתי הכרה במיומנות שהייתה מובנת מאליה עבורי, כתיבה. וקיבלתי עוד מקום לתעד חיים שלפעמים היו שגרתיים ומתסכלים עד אימה ולפעמים מצחיקים ומרגשים. ילדתי פה, בניתי את הזהות האימהית שלי פה ואת הזהות הנשית שלי. קיבלתי הרבה אהבה וגם הדהודים לרגשות מסוימים בי וקיבלתי היכרות עם אנשים נפלאים שאחרת לא הייתי פוגשת וגם חברויות נהדרות. ואני תוהה אם ישראבלוג היא רק פלטפורמה אחת מני רבות. אני כותבת גם בוורדפרס (לעתים רחוקות יותר) ואני רואה שמנגנוני התגובות מעצבנים. בפייסבוק התגובות זמינות במחי לחיצה אבל בפייסבוק יש לי חברויות ממעגלים שונים ואין לי את אשליית האנונימיות המנחמת של ישרא. ואני מבינה שצריך להיפרד מהמקום ואולי לבנות מחלקי החיים שלי משהו חדש אבל אני רוצה שתמשיכו להיות חלק משמעותי גם מהבלוג איך נתקבץ מחדש כקהילה? אני מבינה שצריך לעשות את זה מהר.</div>Wed, 06 Dec 2017 17:02:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14933866http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14933866http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14932801<div align="right" dir="rtl">היום מקדימה את הפוסט לחמישי כי מחר סוף סוף ננקה את הבית ושאלוהים יעזור לנו. היה שבוע קשה ומעייף. זו התקופה בה אני עושה הרבה הדרכות לכיתות ומסיימת בשעות לא סבירות בעיני (19:00) אבל זה חלק מתפקידי. הבעיה היא שאני טובה וההזמנות מתרבות ואני מוצאת את עצמי מסיימת לפעמים 3 פעמים בשבוע בשעה זו וזה כשאני מתחילה לעבוד בבוקר. האידיוטי בכל הסיפור זה שאני קובעת לעצמי את לוחות ההדרכות ואין שום גורם שכופה עלי . אפילו המרצים שמזמינים את ההדרכות מגלים להפתעתם שהם לא היחידים ושאני עושה קרוב ל 60 הדרכות בסמסטר. בעיניהם זה הרבה אבל זה לא מונע בעדם מלהזמין עוד.עוד גורם שיש לקחת פה בחשבון זה החזרה הביתה למודיעין בתחבורה ציבורית. בתחילת השבוע קיבלתי כבונוס את הפגנת החרדים. היה לי מספיק שכל לחכות לפני שיצאתי אבל הלכתי ברגל לתחנה כי לא הייתה רכבת קלה ולמזלי הייתה לי תושייה לעשות עיני כלבלב לנהג שעמד שעות בצומת בפקק ולו היה מספיק טוב לב להעלות אותי לאוטובוס. התברר לי שזה היה האוטובוס של 16. עליתי עליו ב 18. כל האוטובוס הסריח כי בהפגנה השתמשו בזרנוקי ריח. הריח נשאר כמה ימים בשטח גדול. היה לי קשה במיוחד</div>Thu, 30 Nov 2017 17:18:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14932801http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14932801http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14931854<div align="right" dir="rtl">השבוע היה מזג אוויר שגרם לי לערוג לפוך. הסגריריות הזאת משרה עלי תחושת כובד. וממש חיכיתי לסופ"ש והנה הוא בא. היה שבוע אינטנסיבי מאד שכלל הרבה הדרכות אבל הן היו ממש מוצלחות. כיתות טובות, נושאים מעניינים ואפילו הימים הארוכים עברו ממש מהר. היה מפגש של מועדון הקריאה שהיה חביב ולא עמוס מדי. כולנו היינו עייפות אבל עדיין היה כיף וחזרתי עם אדרנלין. סוף סוף עלה הממשק החדש וכבר הספקתי לעדכן חלק מהלומדה וזה ממש שימח אותי כי חששתי שזה יתעכב מאד. בהמשך למקרה המעצבן בשבוע שעבר הצלחתי לנהל שיחה טלפונית בה העמדתי במקום את הגורם המתאים וגם דרשתי את מה שמגיע לי . במקרה שלה הכי טוב לעשות את זה בשיחה טלפונית ולא במייל. שם קל לה יותר לדפדף אותי. אבל מה שנחמד שכנראה שזה לא הגיע לרמת פיצוץ ועם זאת אמרתי לה הכול ואני עדיין בהיי מזה. כשאני חושבת כמה אנרגיה הושקעה במשהו שהוא סה"כ השלמת הכנסה שולית בחיים שלי ממש לא יהיה אכפת לי גם אם זה ייגמר. אבל העברתי מסר לעצמי שאני לא אתן שידרכו עלי. אז הגעתי במצב רוח די טוב לסופ"ש ואתמול ישנתי שנ"צ משובחת וגם הכנתי אוכל שזה משהו שלא עשיתי די מזמן. ואכלנו יחד . גם זה דבר</div>Sat, 25 Nov 2017 08:33:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14931854http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14931854http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14930537<div align="right" dir="rtl"> אני מרגישה שעניין ה"להיות מחוברת לקול הפנימי ולדעת לבטא אותו" עבד לי ממש טוב. לשמחתי לא בתחום הזוגיות אבל בתחום המקצועי. הרגשתי שיש מקומות בהם אני לא משמיעה מספיק את קולי. היה גם סיפור מרגיז עם הוצאת ספרים שאני עובדת איתה בו הרגשתי שלא נעשה איתי צדק והצלחתי לשים גבולות וגם להבין שיש דברים שלא שווה להתעקש עליהם.ויש אנשים שפשוט לא כדאי לעבוד איתם. אנשים שהתקשורת איתם ברמה המקצועית פשוט רעה. מזל שיש לי בחירה בתחום הזה ומזל שאני לומדת להציב גבולות. עברתי הרבה עצבים עם הסיפור הזה אבל אני אחרי ומרגישה שעמדתי בו בכבוד ובמקצועיות. חוץ מזה לקחתי יום חופשת מחלה אחרי שהרגשתי שקשה לי לשאת את כובד החיים וביום הזה נחתי ונן תפס עלי טרמפ וביקש שאקח אותו מוקדם מביה"ס כי כואבת לו הבטן והרגשתי שהוא זקוק לי ולחברתי והסכמתי ואני ממש שמחה שהיה לנו אחה"צ נעים יחד והרגשתי שהכוחות שלי מתחדשים. צבעתי את השיער צביעה ביתית. הפעם שילבתי שני צבעים. ביום הראשון חשבתי שזה מזעזע אבל זה ממש השתנה מהר ועכשיו אפשר להגיד שאני ממש מרוצה. במיוחד אחרי שהסתפרתי והתספורת יצאה בין המוצלחות שהיו לי בחיי. נן שם</div>Fri, 17 Nov 2017 08:19:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14930537http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14930537http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14929397<div align="right" dir="rtl">התחלתי את התקופה האינטנסיבית של ההדרכות ונזכרת בתחושת העייפות המחסלת של יום אינטנסיבי אבל אני מודה שעד כה גם ביום של שלוש הדרכות, שתיים מהן רצופות זה עבד יפה בזכות קבוצות טובות ומשתפות פעולה. דבר שהוא לא מובן מאליו אבל יש לקוות שזה יהיה הרוב. עוד משבר בית ספרי ועוד שיחה ביום שישי (היי שלום יקיצה טבעית) אבל בעקבות המשבר מצאתי את הזמן להיות עם הבן שלי ולנהל איתו שיחה שממש התפתחה יפה והבנה יותר בהירה לגבי איך אני צריכה להתנהל ולהיות יותר נוכחת בחיים שלו. היו כמה דברים שהתפוררו לאחרונה כמו ארוחת הערב המשפחתית. זה התחיל מכך שטוליו החליט כצעד דיאטתי להפסיק לאכול אחרי שש בערב וזה המשיך כשאני הגעתי בשעות מאוחרות ונן לא היה רעב וכל זה הפך למבאס ממש. אתמול הכנתי לנו סלט וישבנו בהרכב מלא וזה נשמע כמו משהו שנכון להתעקש עליו ברוב הימים. מזל שיש עכשיו הרבה תכניות שגם נן וגם אני נהנים מהם וצופים בהם יחד וזה זמן איכות אמיתי ולא מאומץ. צוחקים יחד ונחים . כפיצוי על השיחה הלכנו לבית קפה לאכול ארוחת בוקר זוגית וזה היה מעולה ונתן לי את האוויר שאני צריכה. קיבלתי תמצית חדשה של פרחי בך שעוזרת לי ל</div>Fri, 10 Nov 2017 10:42:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14929397http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14929397http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14928233<div align="right" dir="rtl">אני מתחברת לטרנדים באיחור אופנתי ולאחרונה נפלתי באייהרב. זה התחיל מהגילוי שעל ויטמינים ותוספי מזון שאני צורכת אני משלמת פחות וזה הפך לביקור וירטואלי בסופראקזוטי, בחברות בקבוצת פייסבוק ובגילוי שההזמנה שעשיתי (צבעי שיער ורוטב סאטה וגם שפתון) הייתה ממש שווה וגם הגיעה במהירות עם שליח. גם ההתרגשות של לפתוח את הקופסה היא חלק מהחבילה. בינתיים אני עושה לי מעין רשימה של דברים שהדליקו אותי כדי לעשות הזמנה בקלות אבל לא להגזים עם זה כי הקלות הבלתי נסבלת של הזמנה באינטרנט יכולה להפוך את הבית שלי למצבור של חפצים לא שימושיים ואת הארנק למדולדל יותר מאי פעם. אני אוהבת את העידן הזה שמאפשר להגיע להרבה מוצרים שווים בזול ממקומות שונים בעולם אבל עדיין רוצה לדייק ולהזמין רק את מה שאני צריכה. אני למשל כמעט לא מזמינה בגדים לעצמי בגלל שאני יודעת שהפיתוי גדול ושקל ליפול בזה. וחוץ מזה סתיו שמצליח לדכדך אותי ולשמח אותי במקביל. הדכדוך נובע מהצורך התמידי להתכרבל במיטה שסותר את הצורך להיות אדם מתפקד ועובד. ומצד שני הקרירות כיפית לי וגם הגיוון במלתחה. נמאס להזיע. בזמן האחרון היו לי הרבה מפגשים חברתיים וזה גם</div>Fri, 03 Nov 2017 10:06:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14928233http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14928233http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14926841<div align="right" dir="rtl">התקף של אשמה הורית הוא אחד ההתקפים המסוכנים לי ביותר. לא מספיק בבית, עובדת יותר מדי, כשאני מנסה להגיע ממש מוקדם לעבודה יש לזה הרבה יתרונות אבל ההיעדר שלנו בבוקר גם כן ממש לא אידאלי. ואני לא טיפוס של בוקר, חד משמעית. ושוב העבודה ממלאת תפקיד משמעותי ושוב שעות ארוכות מאד ולצאת בחושך ולחזור בחושך ואני שוב פוחדת מחוסר האיזון הזמני. כן זה זמני, אחרת לא הייתי שם. מרגישה כאילו אנחנו מושכים את השמיכה של הזמן לכל הכיוונים וכמעט תמיד היא נקרעת, וגם אני. אני עושה גם דברים משמעותיים שעושים לי טוב , קוראת, נפגשת, חיה. ולא הייתי מוותרת על זה. לא הייתי מוותרת על כלום, למען האמת. וההורות קשה לי, התקשורת קשה לי, לנהל מרחוק את העניינים קשה לי. לא באמת מצליחה לשחרר, נאבקת על כל גרם שליטה שקיים. ובבקשה לא להציע לי פתרונות. מרגישה שאני מקבלת יותר מדי פתרונות מכל הכיוונים וזה לא באמת ישים או עוזר.</div>Wed, 25 Oct 2017 20:21:00 +0200julianablog@gmail.com (ג'וליאנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223913&blogcode=14926841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223913&blog=14926841