המקום של ג'וליאנה

היום קניתי לנן חוברת עבודה לחופש בלי יותר מדי תקוות אבל החלטתי להציב לו רף של דף ביום. רציתי שנקבע זמן קבוע לעבודה בחוברת וסיכמנו שאחרי ארוחת הצהריים. להפתעתי הרבה נן התיישב והחליט שהוא לא עוצר בדף אחד אלא ממשיך. עכשיו הוא כבר בדף השישי ועוד היד נטויה. כנראה שהחוברת ענתה לו על איזה צורך .

ובכלל אני מוצאת את עצמי מתארגנת יותר בקלות דווקא בתוך סד הזמן ששמתי את עצמי בו כדי להגיע ב13   לאסוף את נן מהקייטנה. אולי כי באמת שרשרת המשימות הביתיות ברורה לי יותר (למדתי לארגן ארוחת צהריים בכלום זמן-זה היה הדבר ממנו הכי פחדתי) ואולי כי באמת יש לי יותר זמן. אפשרתי לעצמי להתנסות לתקופה קצרה של חודש בחיים קצת אחרים בהם המשפחה עומדת במקום יותר גבוה מהעבודה. אני עושה את זה בזכות הגמישות שהעבודה מאפשרת לי בתקופה זו ואני מודעת לזה שגמישות זו די נדירה בשוק העבודה.

ואני מוצאת את עצמי כמעט נהנית לצאת בשעות שפעם נראו לי הזויות. שעה עם קידומת 6! אני לא מאמינה על עצמי.

במילים אחרות, מרוצה מהחופש הגדול שבחרנו. חופש לא תזזיתי מדי ולא מלא בהמון פעילויות (אוגוסט יהיה קצת שונה, אני מניחה) אבל מאפשר שגרה מסוימת ונוחה יחסית.בה אני מגלה מעיין בלתי נדלה של יצירתיות אצל נן שבזמן השנה לא יכולתי לשים לב אליו בגלל שהיינו כל הזמן בריצות ממקום למקום.

ובשבת היינו בים. ים די סוער אבל נן ואני משוגעי גלים אז אמנם היה מתיש להשאיר אותו כל הזמן יחסית קרוב לחוף ובמתחם בו יש מציל אבל היה בכל זאת מהנה מאד.טוליו היה אחראי פעילויות חוף (מטקות). היינו עם זוג חברים מה שאפשר קומבינציות חברתיות שונות. נן ובנם העסיקו את עצמם נפלא. אולי נפלא מדי כי להפתעתינו שניהם התגלו כעצמאיים עד כדי כך שהם נעלמו לנו לרגע בשביל לחפש צדפים וזה היה מלחיץ מאד.האבידות נמצאו תוך שניות . הם לא הבינו על מה המהומה. מבחינתם החוף כולו הוא ביתם.

ולחשוב שאותו נן פעם  פחד פחד מוות מהים כשהיה במצב הרבה יותר רגוע וסירב להיכנס. היום הוא בקצה השני בסקאלת הפחד.