המקום של ג'וליאנה

מחשבות בעקבות ההרצאה של אורית גידלי על ההקשבה.

אני מנסה להבין איך זה שאני מרגישה שכמעט כל האנשים סביבי נגועים בחוסר הקשבה ושאני לא אתחיל לדבר על עצמי.

אני מרגישה לפעמים כשאני מדברת עם אנשים דברניים שבשלב די מוקדם הרעש שבראש שלי מפריע לי לשמוע אותם. מילה מסוימת שנאמרה גורמת לי פתאום להיזרק לעולם אסוציאציות אחר והמסר שאני מקבלת הוא מעוות לגמרי ושונה מכוונת המשורר.

זה קורה גם בכיוון ההפוך ואז אני מתוסכלת שלא הצלחתי להעביר את המסר הנכון.

לפעמים אני חושבת שזה דומה לקריאת ספר. את קוראת והמחשבות שלך נודדות למקום אחר ואז את מגלה שאת קוראת את אותה שורה כבר עשרות פעמים.

אולי זו הסיבה שאנשים חוזרים על עצמם.

אנשים חוזרים על עצמם. גם אני חוזרת על עצמי.

ויש אנשים שכשאני מדברת איתם הם כל כך משתלטים על על המחשבה בדיבור שלהם שלא נותן מקום לאחר שמדבר איתם זה ממש סבל.

ואני מנסה להיות מודעת לזה אצלי. מנסה להקשיב באמת.

זה קשה.