המקום של ג'וליאנה

קשה לכתוב על יום השואה

בלתי אפשרי להתעלם מיום השואה.

זה לא נעשה יותר קל עם השנים אבל זה יום שבו אני מרגישה בת מזל על חיי.

אני כל שנה מתרגשת מחדש מאנשים שנשאו את הכאב הזה שהוא לעתים פרטי לעתים קולקטיבי לעתים עקיף למקומות יצירתיים ושמנסים מחדש לספר בכל מיני דרכים את הבלתי נתפס במידות שונות של הצלחה. יהודה פוליקר שגדל לתוך תחושת האיום הקיומי של הוריו ניצולי השואה, גילה אלמגור, דויד גרוסמן, אמיר גוטפרוינד, קלוד לנצמן, חנוך לוין ועוד ועוד.

אני שמחה שהחברה הישראלית בשלה והיא מסוגלת יותר ויותר לשמוע כי עם כל הזכרונות שסופרו יש זכרונות שלא יסופרו לעולם. בלתי אפשרי לתפוס את הסיפור המלא ולהבין ולקבל מצב של רוע כל כך מוחלט.

המאייר מישל קישקה עומד להוציא נובלה גרפית שמספרת את סיפורו של אביו, ניצול שואה וגם את סיפורו כדור שני. אני מחכה לזה בקוצר רוח.הייתי רוצה לקנות את זה גם בצרפתית לאבי (זה יצא בצרפתית לפני כשנה והמהדורה העברית עומדת לצאת).

 בזמנו הייתי בהרצאה שלו ומעבר לכישרונו האדיר מדובר באדם נעים ורגיש ומלא הומור וענווה. אני בטוחה עוד לפני שקראתי דף שהנובלה תדבר לליבי.