אחת הבעיות הגדולות שלי היא שאני מתייחסת לכל משימה אימהית כאל מבחן האימהות הגדול ומה שיוצא זה שאני מפספסת לפעמים במבחני האימהות האמיתיים כי אני לא מצליחה לזהות מבחן כזה כשאני עומדת מולו.
מחר אני אתנסה בהפעלת ילדים בני שש. שונאת את הביטוי להפעיל ילד בן שש כי אם יש משהו שאין לא הוראות הפעלה מובנות זה ילדים בני שש וילדים בפרט.
אבל יש לי כמה הנחות יסוד:
ילדים אוהבים שוקולד? כן! תיה פעילות המסת שוקולד ויהו ילדים מתודלקים.
ילדים אוהבים יצירה ? ? ? ? פה אני לא יודעת מה תהיה התשובה אבל היצירה תהיה אפשרות שאולי הם ימצאו את עצמם בה ואולי פחות.
ילדים אוהבים השתוללות? את באמת שואלת את זה? יהיו פרקי השתוללות. משחק חבילה עוברת עם משימות משוגעות.
ילדים אוהבים פיצה? כן! אז אני אזמין פיצה. לא אכין פיצה. ילדים גם ככה פסולים לעדות קולינרית. כבר שמעתי אמא אחת שאמרה שהיא לא הכינה לילדי הבית חם שלה ארוחת ערב כי היו מספיק ממתקים. אמא עם ביצים!
וחוץ מזה אולי יהיו ריבים וויכוחים ואולי זה יהיה נוראי אבל אחרי שעתיים אשאר עם הילד הפרטי שלי ואדע שעשיתי את זה. התגברתי על חמישה ילדים בני שש שזה דבר מפחיד מאד לשיטתי.
ועשיתי את כל זה לבד! התייעצתי, זה כן אבל הביצוע והתכנון היה כולו עלי.
מחכה למשאית המדליות! היא כנראה נתקעה. בפקקים.
פירוט בפוסט הבא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
