המקום של ג'וליאנה

אתמול מצאתי את עצמי צופה בערוץ 1 (לא נלקחתי בשבי ואף אחד לא קשר אותי לכורסא).

והיו שם שתי תכניות נפלאות באמת.

דיוקן והקיבוץ .

דיוקן היא תכנית מקורית מאד בנוף. מדובר בשלושה ציירים ומנחה (אלדד זיו החמוד) שנשלחים לצייר דיוקן של דמות ידועה . במקרה זה השחקן מוחמד בכרי. התכנית מלווה אותם בתהליך הציור כשהציירים עומדים מול האמן. זו סיטואציה שיוצרת אינטראקציות מרתקות  בין הציירים למצוייר.

אלדד זיו שואל את הציירים בנפרד ואת האמן בנפרד שאלות מנחות.

מוחמד בכרי הוא אדם מעניין, לא קל לעיכול, יש בו צד יהיר וצד מתגונן.צד לוחמני וצד מפוייס. הפרשנות שהציירים נתנו לדמותו הייתה מרתקת וגם הפרשנות שהוא נתן לציורים לאחר שראה אותם.

התכנית מסתיימת בכל שמוחמד בכרי בוחר ציור אחד מתוך השלושה ולוקח אותו לביתו. לכאורה סוף סתמי אבל נראה שהבחירה אצלו הייתה מונחית על אילו צדדים בעצמו הוא רוצה לראות ואילו קשים לו.

מה שהקסים אותי בתכנית היה המינימליסטיות שלה שאיפשרה לשים לב לכל ניואנס בסיטואציה המיוחדת הזאת.