מצחיק שבפוסט הקודם התפתח מיני דיון על הנושא ועכשיו הוא הגיע לנושא החם.
אני מרגישה שהתגובות שאני מקבלת לפוסטים הם סוג של דלק שמניע את הבלוג. לפעמים כשאין לי מוזה יש בי דחף בכל זאת לכתוב משהו כדי שהבלוג יתפקד. לפעמים אני מרגישה כאילו אני שולחת מכתב לנמען שאיני מכירה ויש משהו מענג בציפייה לקבל תשובה.
אמפתיה אני אוהבת מאד אם כי לפעמים יש בה משהו צפוי. אני לפעמין מעדיפה תגובות מפתיעות ובלתי צפויות.
אני אוהבת לקבל תגובות מבלוגרים שאני קוראת.אני אוהבת לקבל רעיונות ועצות.אני רואה בזה גם סוג של מחמאה כשאנשים שאני אוהבת את הכתיבה שלהם משהו בכתיבה שלי נגע בהם.
זה מוזר אבל לא זכורות לי תגובות מעליבות או חוצפניות ואני כותבת בבלוג כבר לא מעט זמן. כנראה שהכתיבה שלי לא מעצבנת אף אחד (לפעמים בא לי קצת לעצבן אבל אני לא טובה בזה).
לבלוג יש סטטיסטיקות. אני יכולה לראות כמה תנועה יש בבלוג אבל אני מרגישה את התנועה דרך התגובות. אני בטוחה שזה לא כלי נכון אבל זה הכלי שלי.
אני גם מגיבה בבלוגים אבל יש לי תקופות שאני קוראת דוממת ואת זה אני מזכירה לעצמי כדי לא לצפות לתגובות בכל פוסט. הרי יש לי גם פוסטים לא הכי מעניינים . אני יכולה להרשות לעצמי פוסטים לא מעניינים אם אני כותבת הרבה בבלוג.
פתחתי עוד בלוג אבל לא יכולתי לשאת את הדלילות של התגובות שם, מאחר ומדובר בפלטפורמה הרבה יותר מסורבלת אני מתארת לעצמי ששם לא יהיו לי תגובות ולכן הבלוג ההוא מוזנח.
ועוד נקודה לציון: אני כותבת כל יום כבר ארבעה ימים. גאה בעצמי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
