בשילוב של מזל והרבה מאמץ מצידי צלחתי את השבוע נטול טוליו (נטוליו) בלי נפגעים בגוף ובנפש. אני מרגישה מאד גאה בעצמי על יכולות ההתמודדות שלי כהורה יחיד לתקופה קצובה. יש לי הרגשה שבנסיעה הבאה אהיה פחות מתוחה לפניה כי פיתחתי יכולות התמודדות וגם נולי מוצא את הדרכים שלו.
אולי אפילו כבר אחזיק ברישיון נהיגה, מי יודע?
חוץ מזה עלה במוחי רעיון להציע לחמים שלנו לבוא אלינו בזמן שניסע לספרד כדי לשמור על נולי בבית שלנו במקום שהוא יבוא אליהם. הייתי בהלם מעצם שזה שחשבתי על זה וחשבתי שהם בטח לא יסכימו.
חמותי בקושי שמעה את ההצעה וכמעט רצה לארוז מזוודה.
הרעיון היה לשבש לנולי כמה שפחות את סדר היום וגם להקל עליהם כי זה אומר שהוא ילך לגן. פחות שעות לבדר אותו. על הדרך הם יוכלו להתנסות באיך זה לחיות במודיעין כי הם היו רוצים לעבור לפה ואולי גם לראות דירות.
יש בזה משהו קצת מערער, כאילו הסרנו גבול ששמנו מולם אבל יכול להיות שכבר הגיע הזמן להסיר את הגבול הזה.
כל זה יהיה במאי. זה אומר מספיק זמן להסתגל לרעיון ומספיק זמן לארגן את הבית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
