המקום של ג'וליאנה

אני מופתעת לגלות כמה ילדים בגילו של נולי וגדולים ממנו סובלים מהרטבת לילה.

חשבתי שהמידע הזה יגרום לי להרגיש יותר טוב אבל זה גורם לי להרגיש יותר גרוע.

כל הזמן מנקרות בי מחשבות הכפירה ומה אם זה ייגמר עוד המווון זמן.

ובינתיים התחלנו את שיטת הגמילה של דוקטור קושניר שכנראה עבד קודם בעינוי עצירים. השיטה הולכת ככה: מחברים לילד זמזם וכל פעם שהוא מרטיב מושמעת וובוזלה (אין לי מילה אחרת לצליל האיום שזה משמיע). הרעיון הוא להרגיל את הגוף לכווץ את השלפוחית.

התחלנו ביום שני ועכשיו כולנו פקעות עצבים, אני מקווה שזה ילך כמו הסיפורים של חבר מאמיניו שילדיהם נגמלו תוך שבוע (פחחח) או תוך חודש (חותמת על חודש). אבל צריך להתמיד.

השיטה לא מבטיחה גמילה מהירה, מופעל בה אלמנט הזמן (שגם ככה יכול לשנות כי לאחר זמן ילד יכול להיגמל באופן טבעי) וכל ילד לגופו.

בקיצור כרגע אני מרגישה מטומטמת אבל מתמידים כי אני לא רוצה להודות בכישלון השיטה בשלב כה מוקדם, בכל זאת היא לא שיטה זולה ונלקחים בחשבון גם הלילות שכבר עברנו.