מסתובב, ולפעמים הולך

עד כמה שההגדרה העצמית שלי בשנה האחרונה נבעה מישותו של הפספוס, לפתע כל הוויתי מוגדרת מאינותו. הוא והרעייה נסעו למשפחה מעבר לים, ואני נותרתי פה כדי לתרום את מרצי לקונגלומרט.

אין מה לרחם עלי; למעשה, מהרבה בחינות חיכיתי לחופש הזה. לישון, לראשונה מזה שנה ושלושה חודשים. לישון באמת, שינה רצופה ועמוקה. לעשות את כל אותם דברים שפשוט לא הספקתי מאז שעברנו לדירה החדשה, לפרוק את כמה הארגזים הסוררים שנותרו, לשלוף את אוסף הדיסקים מתחתית הארון למקום שאוכל גם לבחור לי איזה אלבום אהוב מדי פה ושם.

ועדיין, השקט המוחלט הזה כשאני הולך לישון מוזר לי מאוד. רק אתמול בלילה שמתי לב עד כמה חסרות לי הנשימות הקצובות של רובי בלילה. סתם פתאום באמצע היום אני חושב על השיער הדקיק והזהבי וכמה הייתי רוצה ללטף אותו ולהסיט אותו מעיניו - ואז אני מבין שאני פשוט מתגעגע נורא.

 הם השאירו לי הודעה בטלפון כשהגיעו אתמול. שמעתי אותה לפחות שלושים פעם. 'אתה רוצה להגיד היי לאבא?' היא שואלת, 'היי דִּי!' הוא אומר בקול גדול. דִּי, הוא קורא לי משום מה, וממיס אותי לגמרי. אפילו לא ידעתי שהוא יודע לומר 'היי'. זו הייתה הפעם הראשונה, והיום הוא אמר לי היי שוב. עד עכשיו חשבתי שאני יודע את כל מה שהוא יודע. בשלושת השבועות הקרובים הוא יילמד הרבה דברים, ולי לא יהיה מושג.

 -&-

מכונת הכביסה משתקשקת ללא הפסק, קטנה קטנה גם המטבח הופך למסודר למרות שטרם כיבדתי את הריצפה. יש לי שלושה דברים חשובים לעשות שאינם סובלים דיחוי ובהיותי אני, טרם נגעתי בהם. אין זמן מתאים מזה לשוב וקצת לקרוא בטעם, וקצת לכתוב בטעם.

כמו בלוגים, גם עיתונים הם מהשטן. קניתי לי את ידיעות והתמכרתי כל השבת לקריאה מדוקדקת של כל מדורון מעופש ולא רפרוף על פני דנה והמוסף לשבת, כהרגלי. כל השבת וריבוא התוכניות שהיו לי הצ'תקמקו לכדור נייר עיתון מעוך. אממה, עכשיו אני יודע המון שמות של ידועונים שלא היה לי מושג שהם קיימים (ותחינה נרגשת לעורכי 7 לילות; כואב לכם לשים כיתוב ליד התמונה? הייתי יכול גם לדעת מי זו מי, ועכשיו נגוזה תקוותי להתערות בבראנז'ה).

ואם בדנה עסקינן, הריני שמח לבשר שאני לא מתאים ולו לאחד מסוגי הגברים שיש לברוח מפניהם - חוץ מהזה ששולח ס.מ.סים באנגלית, אבל לי יש נסיבות מקלות בעניין.

ותובנה אחרונה מהשבת (הקודמת, אבל מי סופר): מרב מיכאלי היא לא רק היפה בנשים, היא גם מושחזת ונעימה כשנח הרצון מלפניה. בחיי שהייתי מייסד את מועדון מעריציהּ. אם יש סיכוי שאעשה מנוי לכבלים, זה בשביל לראות אותה. אמנם היא הרגיזה בראיון עם דוברת המתנחלות בפינוי עצמונה - במקום לראיין היא תקפה, במקום להקשיב היא אמרה - אבל אף אחד לא מושלם. ממש גועל נפש היציבות שלי, אני חושב שאני מאוהב בה מגיל שמונה עשרה.

-&-

הייתי שוב בהופעה של הBBB בבארבי. היה ממש לא משהו, ואני מודה לכל מי שלא נגרר אחרי. מנגד, אחי היה בהופעה יום לפני בירושלים ונהנה קשות; גם בסיבוב הקודם היה חמישי במעבדה ושישי בת"א. אני הייתי בירושלמית (ההופעה, לא הסיגריה) ולפי הדיווחים היא הייתה מוצלחת בהרבה מזו שלמחרת. אחת הסיבות שההופעה הייתה מעיקה היא אלפי האנשים שגדשו את המקום. מלבד זה שלא היה מקום להתנועע (וזו הופעה מקפיצה לגמרי), יש גם את האכזבה של הגרופי הוותיק; זה לא שהם התמסחרו, זה אני שהפכתי פחות הו-כה-מאגניב-ומתמצא ואפילו לונדון וקירשנבאום כבר מכירים אותם. אגב, הגילגול הקודם והעדיין פעיל שלהם, שעטנ"ז, מומלץ מאוד בחום.

-&-

ואחרון, בעקבות שלומית ובכלל; קשה לי להבין איך כל אלה שאומרים 'כמה נורא', 'חייבים לעשות משהו' וכל דומיהם לא אצים-רצים לבחור בפרץ ובמפלגת העבודה. כן, הוא רחוק מלהיות המועמד האידאלי אבל אין ספק שהוא נמצא שנות אור מעל כל מתחריו. אולמרט הכזבן עם קדימה האופורטוניסטית או ביבי - the evil of two lessers, שהבטיח להעלים את העוני תוך שלוש שנים. בחיי. לא פחות. הרי עד עכשיו פשוט לא נתנו לא הזדמנות לעשות את זה.

פרץ יושב בתוך עמו, ולא בווילה ששוויה מליוני דולרים. הוא רודף כוח ושררה כמו השאר, אבל הוא עושה זאת ודואג לי ולכן ולא לאלה שכמעט טובעים בשומן של מנעמי השלטון. הוא שונה. הוא ינער הרבה דברים מהיסוד; חשוב לו הצביון שלנו כמדינה שדואגת ליושביה ומכבדת אותם. זו מהפכת כורסא אידאלית - מתי יכולתן לבחור במנהיג שבאמת אי אפשר לכלול אותו ב'כל הפוליטיקאים אותו דבר' הרגיל? 

מס הכנסה שלילי, תנו לי הפסקה מזויינת.