מסתובב, ולפעמים הולך

חלמתי חלום משחרר; חלום על מאבק, בעיקר בעצמי, ועל אתגרים. על משחק שאת חוקיו אני לא יודע ובכל זאת אני נכנס אליו ונכנס בו בנחישות, בעֹז, חושב הרבה ומתמודד ומגיע לצמתים חשובות. בשלב מסויים אני מגלה שאני לא מתקדם יותר ומחליט שהדרך להמשיך היא רק לפי תחושת בטן ואני זורם, הולך עם החלטות ובוחר בחירות רק כי בא לי ככה, מחליט שרירותית שהיציאה היא ימינה ולמעלה ופשוט הולך.

אני מפלס דרכי דרך ווילאות מרשרשים, אטומים ושקופים ולבסוף יוצא החוצה ומקבל מתנה מדהימה: אני עף.

אני יודע שאני חולם, אני יודע שאני עף ואני נהנה מכל רגע. אני קצת חושש ועושה נסיונות; אם אלך על הקרקע לרגע, האם אוכל שוב לעופף? התשובה היא כן. אם אחשוב על מה שקורה - האם אתעורר? את זה אני מפחד לבדוק יותר מדי לעומק. אני לא עושה שום דבר יצרני, רק נהנה מהחופש ומחוסר המשקל ולא פחות, מתחושת ההישג. כל נשימה ממלאת אותי בכח ובעונג.

אני עף לי - והופ, נחתנו בצ'ילה. במקרה או שלא אני פוגש שם את הברווזה ואנחנו מתארגנים לטרק מעבר לים, בארץ האש. אנחנו מקטרים קצת בצחוק כמו תמיד לפני מאמץ גדול אבל ההכנות עוברות ביעף. אני מתעתד לצאת בבוקר עם הברווזה ועוד שתי חברות שאני לא מכיר אבל מאחר שהיא טיילה איתם והיה לה טוב אני בוטח בהן לגמרי ויודע שיהיה נהדר.

- & -

קמתי איש לא שונה, אבל גם לא בדיוק אותו דבר. אין לי מושג מאיפה באה האופטימיות המתפרצת, שמזה שנתיים כבר לא כל כך מאפיינת אותי. אולי כדי להראות לי שאני עדיין אני? הרבה מהעייפות הקיומית שלי נגוזה למרות שחמש שעות השינה המפוצלות  שלוש פעמים  לא תסברנה את העיזוז הזה שאחז בי.

עכשיו נותר רק לספוג אלי את האנרגיה הזו שנבעה לחלוטין יש מאין, ולרתום אותה לשינוי חד שיוציא אותנו מהדהרה לעבר קיר הבטון בה אנחנו נמצאים. נראה אם יעמוד לי הכוח.

מעופף שכמוני.