מסתובב, ולפעמים הולך

"הדלת לחיים שלי פתוחה. אתה מוזמן להכנס כשתרצה. אתה גם יכול לצאת וללכת. אבל אל תעמוד לי בפתח, אתה חוסם"

משהי אמרה לי את זה אתמול. לא אלי - היא עמדה בכניסה לחנות וחסמה את הדלת וכשמשהו רצה לעבור והערתי את תשומת ליבה סיפרה לי על מישהי שאמרה לה את זה פעם. זה הדהד לי מאוד. כדרכי בקודש, למרות שניסיתי לחשוב על מי שעומדים לי בפתח של החיים ומסרבים להחליט, היה לי קל הרבה יותר לחשוב על למי אני עושה את זה.

אני שבוי בימים האחרונים במין אובססיה לאקסית. דווקא לא זו המתולוגית שרדפתי אחריה חצי עולם כמה פעמים, וגם לא זו שעשינו יחד ילד. דווקא זו שחשבתי שנגמר ועבר, כתבתי עליה כאן <קישור ישיר>. אחרי שנפרדנו כידידים והכל היה יופי ברמות שונות של לכאורה, היא ניתקה אותי לחלוטין באימייל כואב ואוהב מדם ליבה. מאז לא דיברנו.

הניתוק קשה לי, ואולי קשה לי שהסיפור הוא לא עלי. הוא עליה. אני עוקב אחריה מרחוק; ברשתות החברתיות היא כמעט ולא פעילה אבל בעולם האמיתי דווקא כן ואפשר לשמוע על כך הדים בחיפושים לא מאוד מתוחכמים (אבל מאוד מכוונים) בגוגל.

הרבה מהדירה שלי בעזרתה. היא נתנה לי מיני דברים שאולי לא הייתה צריכה יותר ואני לא ידעתי שהצטרכתי. בינהם גם השמיכה השחורה לסלון שרובי כל כך אוהב שברוב הלילות הוא ישן איתה; מנורת הקריאה מאיקאה שלמרות או בגלל פשטותה יפה מאוד בעיני; השטיחון של האמבטיה שבכל פעם שאני מכבס אותו ומניח אותו מחדש מייפה את החדרון העלוב הזה ומשדרג אותו לחלק מהבית. גם את האמנות שלה היא השאירה פה. כמה דברים שנבחרו בהקפדה ואהבה והיא נתנה לי או לרובי. היא אמרה אז בהתבדחות הזו שיש בה יותר משמץ אמת - גם בדיעבד אבל בעיקר למפרע - כשלא נהיה יחד הם יהיו פה ויזכירו לך אותי. ויהיה לך עצוב, היא הוסיפה, לא כקללה אלא כתובנה.

אז ראיתי את בן הזוג ה(כבר לא כל כך) חדש שלה. כמה תמונות מאיזה אירוע נוצץ במידה הנכונה התפרסמו. היא איתו ונראית שמחה וצחקנית, והוא חתיך כזה ואמן ורציני, מוערך בתחום הקטן שלו, מחוייב לאמנות שלו - ויותר נמוך ממני אבל מתאים לה יותר לאין שיעור. אז אני מתגעגע אליה מאוד והיא חסרה לי. אני מפרגן לה נורא, ואני לא רוצה להיות בן הזוג הרומנטי שלה - גם אז לא רציתי. הייתה לי האפשרות. אבל יש לי פנטזיה של לדבר איתה ולספר לה, וסקרנות אדירה לגביה והדברים היפים שהיא עושה. 

וכנראה, בעיקר, רצון בלתי נשלט לעמוד בדלת של החיים שלה, כמו שעשיתי אז, בלי להכנס ובלי לצאת.