מסתובב, ולפעמים הולךזו אולי אחיזת עיניים, אך אין לי אחיזה אחרת |
| 1/2005
מקצועי לעילא
בימים האחרונים אני מהרהר הרבה בסוגיות מקצועיות. ראשית ההרהור הפעם הייתה ההכרה, שמקצועות אמיתיים - כאלה שכולם יודעים מה הם עושים, מלאכתם קלה להבנה - כמעט ללא יוצא מן הכלל, אין בהם כסף. נגר, מורה, דפס, נהג, משורר. באיזו קלות הם סוגרים את החודש?
ואז באה אחותה של המחשבה הזו; איך אני מסביר לילד קטן, מה אבא שלו עושה? כמובן, אין לי מושג למה זה צריך לשנות לילד, לפחות בטווח הגילאים הנראה לעין אצלי בבית אבל הפולניות חזקה מכל הגיון. התשובה 'עובד במחשבים' איבדה את הכלח שלה די מזמן. זה בערכ כמו להגיד 'עובד במשרד'. מעבר לעובדה שהח"מ מבלה את ימיו שחוח מול מסך מרצד וחובט בעוז במקלדת, זה לא מסביר מה גורם לאנשים שחושבים שהם חשובים לשלשל לידי סכום נאה (לפני מיסים) בכל חודש.
אז מעתה, לא עוד 'מחשבים' אנמי. אבא עובד בחברה למסחר בביטים. אבא אחראי על השילוח והתובלה שלהם!
אתמול אכלנו ערב אצל חבר שמייצר ביטים עבור חברת פיננסים גדולה. הוא בדיוק קיבל פרוייקט חדש וסיפר לי על נגזרות-תשלום, מגבילי-סיכון ומודולים לשערוך המשהו. מיד מבטי הפך זגוגי והתחלתי להנהן קלות ולחזור מדי כמה דקות על מילה מסובכת בקול מתעניין. הבנתי, שלמרות הידע המעמיק שלו באזורים נידחים לגמרי (מבחינתי) של העולם הפיננסי, הוא בסך הכל פועל שחור באיצטלה של צווארון לבן - היינו, בלי שמן מכונות מתחת הציפורנים. התאגיד מרוויח כמויות בלתי נדלות של כסף ממנו ומשכמותו, והוא, מצידו, נהנה מלהפעיל את המכונות.
פעם, אגב הייתי מייצר ביטים. אחדים מחברי הטובים ביותר עדיין עוסקים בזה. אני לא עושה את זה יותר כי זקנתי. תכנות, לדעתי, זו עבודה לילדים. איכות הקוד עולה ביחס ישר לכמות הזמן שאתה אמור לעשות בה דברים אחרים במקום לתכנת. בהגדרה, ילדים יכולים לעשות את זה הכי טוב. כשהייתי יצרן ביטים, אלפי השעות שישבתי מול המסך באו על חשבון התרועעות עם בריוני השכונה או הכנת שעורי בית בתושב"ע. היום אין לי זמן נפשי להשקעה כזו. אם הייתי מנסה, זה היה נדחק לי בין שלושים ושבעה דברים אחרים והתוצאה בסוף הייתה עובדת, אבל האיכות שלה הייתה בהתאם.
ובמעבר מתוזמר היטב, המאמר (כן, פוסט) הבא יקרא 'כיף התוכנה הטובה'. אחרי זה אפסיק להיות גיק, מבטיח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
