זאב בודד

אין מה להגיד הם הרסו אותו

תוך תקופה יחסית קצרה הם הצליחו במקום שבו רבים אחרים נחשלו

עברו רק חודשים והאדם כבר לא מכיר את עצמו

איך זה לעזאזל שמאמצים של מיספר רב של חודשים ניראים כאילו הם הולכים לתימיון בזמן כל כך קצר

זה פשוט שהכל ניראה לו כל כך מבלבל, שאלות מתחילות לצוף לו בראשו

הוא עסוק כל היום בלחלום, ובלישקוע בזיכרונות

כל דבר גורם לו להיזכר בדברים שונים,בתקופות שונות

טובות יותר, רעות יותר, אבל מפעם לפעם יש דבר שנישאר

בכל פעם זה ניהיה כואב יותר, זה יותר קשה להיזכר בהכל

זה יותר מטריף, הוא מרגיש כאילו הוא מאבד את השפיות

והכל עדיין ניראה לו כמישחק שהוא חייב לנצח בו, הוא שונא להפסיד

כל כך שונא את זה עד שהוא מוכן ליזרוק את המישחק לעזאזל

רק בישביל לא להפסיד, זה לא משנה לו מה אבל רק לא להפסיד

כל דבר אחר מקובל

הראש שלו מרגיש כאב, חזק מאוד, אבל אין דבר שגורם לו ליכאוב באמת

הוא יודע שהכאב נימצא שם, הוא מרגיש אותו מצד אחד

אבל מצד שני הכאב לא מוחשי, הוא אמיתי אבל אי אפשר להגיד שהוא באמת מרגיש אותו

הדבר גורם לו כל כך לירצות להפוך את הכאב למוחשי שהוא פשוט עושה את זה

אולי זה כואב ככה אבל הכאב השני נישכח ממנו באותם רגעים

הכאב שהוא חש בזמן שהוא הופך אותו למוחשי הוא הרבה יותר נעים

והוא מועדף בהרבה מאשר הכאב שרבים יגידו שלא באמת קיים

לעזאזל אני מבולבל עכשיו

למה לעזאזל חזרתי להאמין באנשים? אמונה שאיבדתי ליפני שנים כה רבות

למה זה כל כך כואב?

למה רוב הזמן האחרון אני מרגיש שאני ממש חייב לשקר לאנשים מדי פעם?

למה לעזאזל?

זה סתם משהו שההיתי חייב ליפרוק

אם לא בא לכם אל תיתיחסו אל הקטע הזה

ואולי אפילו עדיף כך

שיהיה לכם יום טוב, שבוע טוב וחג שמח

^^

מיאו