ענק! חסר רק "בטעם פסיפלורה" וזה כבר יותר טוב ממשקה של ספרינג.
עדכונים:
28.6.06 פיזי-מה? + חתונה משעשעת
אין פיזיקה. קולטים את זה? פיזיקה. אין יותר. נגמר. אין. פיזיקה. מה? פיזיקה? מה זה?
חזרתי קצת לפני 4 מהבגרות, מותשת אך מאושרת [הלך לי ממש טוב, אגב!], ולא יכולתי לחשוב על כלום, חוץ מלנחות על הספה ולראות משהו טיפשי בטלויזיה. אחרי זה תליתי כביסה, רצתי לקן להביא קרח לאלה וליצ'י, שהיו בעיצומו של ערב ד', טסתי הביתה ואז התחילו הבעיות. אמא מתעצבנת על שעה וחצי שישבתי ולא עשיתי כלום ועכשיו ייקח לי שעה להתארגן לחתונה ולא נספיק ובלה בלה בלה, ואני כמו ילדה חמת-מזג טובה התחלתי להתעצבן ולבכות [אמרתי שאני מתרגשת עוד יותר בקלות בזמן האחרון? השבוע הזה, היה השיא] שהיתה לי בגרות היום וכולה רציתי לנוח קצת. ככה שהתארגנות שאמורה היתה לקחת חצי שעה, לקחה שעה וחצי.
נו טוב.
הגענו לפריים, שזה ליד גני התערוכה, לחתונה של בן דוד של אמא שלי, שהגיע מאמריקה. חתונה שניה, למי שתהה. הוא בן 50 ומשהו, "מבוסס כלכלית" [טוב נו, מליאן.], היא בת 40 ומשהו, בחורה חביבה למדי.
פגשתי את הבת שלו, שהתיידדה איתי קצת בפעם האחרונה שנפגשנו, והכרתי גם את שני הילדים שלה. יש לה ילד אחד שקטן ממני בשנה, ובת שמסתבר שהיא עושה פרק משימה בנוע"ל, גרעין עברי. דיברתי איתה קצת, בהצתה של 5 דקות היא והחברים שלה הבינו שאני גם בתנועה.
מאוחר יותר אחד החברים [אני חושבת שהוא החבר שלה] תפס אותי לשיחה על איך בקן ומה אני עושה בו. היה ממש נחמד לדבר איתו.
לפני שהלכנו הכלה הציגה אותי לבן שלה. אוי, משעשע. "נדב, בוא רגע! זאת קרן, היא בנוער העובד והלומד, היא מכירה אנשים מכפ"ס. אתה רואה, נדב? היא עושה 5 יחידות בכל המקצועות! גם במתמטיקה! תשאל אותה! אתה גם יכול להיות ב-5 יחידות!"
מצחיקה.
29.6 בערב- יאדה-יו!
הלכתי להילה ופגשתי את עידן [אפרידר], ומשם נסענו לאזור התעשיה, לפסטיבל שהיה שם.
ישבנו לנו מול ההופעה של דילמה, כשפתאום אני רואה איזה שיכור, עם שיער ארוך, לא מגולח, די מרתיע, מתנדנד לו מכיוון הפאב בסמטה הסמוכה.
אני [צועקת כי לא שומעים כלום]: "עידן נכון שהוא ממש דומה למאור כהן? תסתכל הוא ממש דומה לו! טוב בעצם לא כל כך..."
הילה [מגיחה משומקום]: "זה דן תורן! קרן, זה דן תורן!" [בחיי, קשה לזהות אותו בלי הזקן]
במשך ה-5 דקות שלקחו לנו להבין שמאור כהן ודן תורן עומדים עם הגב אלינו, וכל שניה עמדנו לגשת אליהם ונסוגנו בחזרה, הם עמדו וצפו להם בהופעה של דילמה, עד שהפרענו להם והם הבינו שמסוכן מדי לעמוד בחוץ P:
צחוקים.
אחרי דילמה הופיעה להקת סודוקו, אני קוראת לסגנון שלהם "רוק חתולים" גם כי הסולן, רונן רוזנר [שדרך אגב גם הוא מעביר בבצפר סדנאות קלאסיקיד] הפיק בתחילת ההופעה כל מיני צלילים משונים, וגם כי הסקסופונים הזכירו לי את "כל אחד רוצה להיות חתול". אה, וגם כי זה סוג של רוק.
הם היו ממש טובים. מקפיצים, מילים טובות, אחלה נגינה. בסוף ההופעה הלכנו לדבר עם הסקסופוניסט [יונתן משהו. אולי לינשטיין? משהו בסגנון] והוא הביא לנו ארבעה דיסקים של הלהקה. היינו שלושה ונשאר דיסק אחד- אין לי מושג איך הוא הגיע לידיים של עידן. רציתי להביא את הדיסק לעדנה... בכל אופן, אחרי סודוקו עידן הלך לעברי ואביב- הבמה הגדולה, הילה נשארה לעוד הופעה של סודוקו ואני הלכתי לראות מבחוץ [כי אני מתחת לגיל 18] את ההופעה של מאור כהן ודן תורן בפאב. בין הנדחקים בכניסה ראיתי פרצוף מוכר... זה היה ניר! הקיבוצניק מניצנים! אבל לא היה לו שיער! ניר בלי שיער! לא יאומן.... מאחוריו גם היה חנן מניצנים, אבל לו עדיין היה שיער. אז קראתי להילה, וישבנו שם וקישקשנו קצת מאחורה, עד שההופעה התחילה להיות מעניינת... מאור כהן [מסטול לחלוטין] התחיל לדבר על ריח של קקה. היה קצת מבאס לעמוד שם בכניסה, אבל עדיין אפשר היה להרגיש את האוירה הטובה שהיתה בקהל [אפילו כשהאמנים שיכורים].
אחרי זה נכנסנו להופעה של עברי לידר ואביב גפן [בחינם אבל ששש אל תגלו] כדי לפגוש שם את עידן. הוא לא הסכים להחזיר לי את הדיסק הנוסף של סודוקו, ופתאום הבחנו בסולן עומד כמה מטרים מאיתנו. אז פשוט הלכתי וביקשתי ממנו עוד דיסק, והוא אמר שיש לו רק במכונית וזה די רחוק.... אז הוא רשם את הכתובת שלי והוא ישלח לי אותו בדואר. יא ^^
משם נסענו במונית הביתה. למרות שאני לא אוהבת מוניות. בלע.
30-31.6 נתניה, עושים שלום בטוח...
ביום שישי הזמין אותנו הבנדוד של אמא לעשות סופ"ש במלון בנתניה. מול המלון היה את הפאב של דאג & טוני, שם מופיעה מרסדס בנד כל שבוע כמעט. ביקשתי מהילה שתברר לי אם הם מופיעים שם השבוע, אבל הילה לא אוהבת אותי.
נכנסנו לחדר שהיה נראה די פשוט.... הנחנו את הדברים וכו', ואז גיליתי בצד של החדר וילון ומאחוריו מרפסת... [ממש סיפור אימה] פתחתי את המרפסת- וואו! חוף הים היה ממש מתחתינו! משהו מדהים.
היה די משעמם בסך הכל. רוב הזמן הוקדש למריבות עם אמא שלי על בית כנסת- ממש ממש לא רציתי ללכת. והיא אמרה שאני צריכה לרצות בכל זאת, שזה טוב ללכת. אבל אני לא רוצה! מה אני יכולה לעשות?!
רוב הזמן ביליתי בלדבר עם הבת של החתן, לא בגלל שרציתי- למרות שהיא נחמדה ממש- היא פשוט דיברה המון ולא היה לי רגע לשבת עם עצמי, חוץ ממתי שהן היו בבית הכנסת [עוד סיבה לא ללכת לשם].
ומילא, לפחות אם היה קל לדבר איתה- אבל זה מתיש! היא גם אמריקאית כזאת, קשה לה קצת לדבר בעברית, והיא גם מדברת חלש ככה שצריך להתאמץ כדי לשמוע אותה- וגם הנושאים שהיא בוחרת לשיחה לא כל כך מעניינים אותי. מתיש לגמרי.
ביום שבת בבית כנסת [נו, כבר לא היתה לי בררה] פגשתי שוב את הילדים של הכלה. ניסיתי את מזלי- שאלתי את הבת אם היא מכירה מישהו שנוסע לכפר החורש, היא ביררה לי וגיליתי שאין לי שום דרך להגיע ליום ביקור סמינר מד"צים, שהיה באותו יום.
ממש התבאסתי. לא מספיק שהיה לי משעמם תחת, אפילו 3-4 שעות של כיף לא יכולתי לסחוט. ולעזאזל, הדאג & טוני היה ממול, אוף! סופ"ש מבוזבז.
אחה"צ הלכתי לטייל על החוף, בזמן שכל השאר היו במנחה, סעודה שלישית, ערבית והבדלה. ממש ערב חופשי. בנתניה יש טיילת ממש יפה, וחבל שבאשדוד לא לומדים קצת.
"סליחה מה השעה?"
"לא פגשתי אותך במעלית לחוף מקודם?"
"איך אין לך חבר?"
מקוריות כנראה לא הצד החזק של הבחור הזה. טוב נו.
בסך הכל לא היה כל כך נורא בנתניה. רוב הזמן הסתכלתי על הנוף שהיה מדהים, ושמעתי מוסיקה מדהימה.
אז התגברתי על זה.
רק חבל שלא לקחתי כמה דפים ועט.... המוח שלי היה כל כך עמוס במחשבות בימים האחרונים, ולא היו לי אמצעים לכתוב, לשפוך, ככה שכל המחשבות שעברו התפוגגו, וחבל... עד שהמוח שלי משדר איזה איתות חשמלי.
היום מיטל היתה פה ומדדה את השמלת כלה. זה מדהים ביופיו.
בערב עושים ארוחת ערב אצל ההורים של הראל... שאמא תעז להגיד לי עכשיו שאני אנטיפתית. שרדתי חתונה, סופ"ש+שבת חתן ועכשיו עוד ארוחה משפחתית, והפסדתי גם יום ביקור בשביל השעמום הזה. ואחרי כל זה אני עוד אנטיפתית?!
אוח.
קר"ש.
נ.ב. "יאדה-יו" זה די ביפנית. ככה עידן אומר. אני מאמצת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
