לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

זה הבלוגה'לה שלי. בלוגה'לה נועד לאנשים שמחפשים את עצמם ברחבי הישרא וממש מעוניינים להתמכר- או להשתעמם... אה, ותגיבו. תודה :)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

"חדש! נירלט טבעי- צבעים מחומרים טבעיים"


ענק! חסר רק "בטעם פסיפלורה" וזה כבר יותר טוב ממשקה של ספרינג.


עדכונים:

28.6.06 פיזי-מה? + חתונה משעשעת

אין פיזיקה. קולטים את זה? פיזיקה. אין יותר. נגמר. אין. פיזיקה. מה? פיזיקה? מה זה?

חזרתי קצת לפני 4 מהבגרות, מותשת אך מאושרת [הלך לי ממש טוב, אגב!], ולא יכולתי לחשוב על כלום, חוץ מלנחות על הספה ולראות משהו טיפשי בטלויזיה. אחרי זה תליתי כביסה, רצתי לקן להביא קרח לאלה וליצ'י, שהיו בעיצומו של ערב ד', טסתי הביתה ואז התחילו הבעיות. אמא מתעצבנת על שעה וחצי שישבתי ולא עשיתי כלום ועכשיו ייקח לי שעה להתארגן לחתונה ולא נספיק ובלה בלה בלה, ואני כמו ילדה חמת-מזג טובה התחלתי להתעצבן ולבכות [אמרתי שאני מתרגשת עוד יותר בקלות בזמן האחרון? השבוע הזה, היה השיא] שהיתה לי בגרות היום וכולה רציתי לנוח קצת. ככה שהתארגנות שאמורה היתה לקחת חצי שעה, לקחה שעה וחצי.

נו טוב.

הגענו לפריים, שזה ליד גני התערוכה, לחתונה של בן דוד של אמא שלי, שהגיע מאמריקה. חתונה שניה, למי שתהה. הוא בן 50 ומשהו, "מבוסס כלכלית" [טוב נו, מליאן.], היא בת 40 ומשהו, בחורה חביבה למדי.

פגשתי את הבת שלו, שהתיידדה איתי קצת בפעם האחרונה שנפגשנו, והכרתי גם את שני הילדים שלה. יש לה ילד אחד שקטן ממני בשנה, ובת שמסתבר שהיא עושה פרק משימה בנוע"ל, גרעין עברי. דיברתי איתה קצת, בהצתה של 5 דקות היא והחברים שלה הבינו שאני גם בתנועה.

מאוחר יותר אחד החברים [אני חושבת שהוא החבר שלה] תפס אותי לשיחה על איך בקן ומה אני עושה בו.  היה ממש נחמד לדבר איתו.

לפני שהלכנו הכלה הציגה אותי לבן שלה. אוי, משעשע. "נדב, בוא רגע! זאת קרן, היא בנוער העובד והלומד, היא מכירה אנשים מכפ"ס. אתה רואה, נדב? היא עושה 5 יחידות בכל המקצועות! גם במתמטיקה! תשאל אותה! אתה גם יכול להיות ב-5 יחידות!"

מצחיקה.

 

29.6 בערב- יאדה-יו!

הלכתי להילה ופגשתי את עידן [אפרידר], ומשם נסענו לאזור התעשיה, לפסטיבל שהיה שם.

ישבנו לנו מול ההופעה של דילמה, כשפתאום אני רואה איזה שיכור, עם שיער ארוך, לא מגולח, די מרתיע, מתנדנד לו מכיוון הפאב בסמטה הסמוכה.

אני [צועקת כי לא שומעים כלום]: "עידן נכון שהוא ממש דומה למאור כהן? תסתכל הוא ממש דומה לו! טוב בעצם לא כל כך..."

הילה [מגיחה משומקום]: "זה דן תורן! קרן, זה דן תורן!" [בחיי, קשה לזהות אותו בלי הזקן]

במשך ה-5 דקות שלקחו לנו להבין שמאור כהן ודן תורן עומדים עם הגב אלינו, וכל שניה עמדנו לגשת אליהם ונסוגנו בחזרה, הם עמדו וצפו להם בהופעה של דילמה, עד שהפרענו להם והם הבינו שמסוכן מדי לעמוד בחוץ P:

צחוקים.

אחרי דילמה הופיעה להקת סודוקו, אני קוראת לסגנון שלהם "רוק חתולים" גם כי הסולן, רונן רוזנר [שדרך אגב גם הוא מעביר בבצפר סדנאות קלאסיקיד] הפיק בתחילת ההופעה כל מיני צלילים משונים, וגם כי הסקסופונים הזכירו לי את "כל אחד רוצה להיות חתול". אה, וגם כי זה סוג של רוק.

הם היו ממש טובים. מקפיצים, מילים טובות, אחלה נגינה. בסוף ההופעה הלכנו לדבר עם הסקסופוניסט [יונתן משהו. אולי לינשטיין? משהו בסגנון] והוא הביא לנו ארבעה דיסקים של הלהקה. היינו שלושה ונשאר דיסק אחד- אין לי מושג איך הוא הגיע לידיים של עידן. רציתי להביא את הדיסק לעדנה... בכל אופן, אחרי סודוקו עידן הלך לעברי ואביב- הבמה הגדולה, הילה נשארה לעוד הופעה של סודוקו ואני הלכתי לראות מבחוץ [כי אני מתחת לגיל 18] את ההופעה של מאור כהן ודן תורן בפאב. בין הנדחקים בכניסה ראיתי פרצוף מוכר... זה היה ניר! הקיבוצניק מניצנים! אבל לא היה לו שיער! ניר בלי שיער! לא יאומן.... מאחוריו גם היה חנן מניצנים, אבל לו עדיין היה שיער. אז קראתי להילה, וישבנו שם וקישקשנו קצת מאחורה, עד שההופעה התחילה להיות מעניינת... מאור כהן [מסטול לחלוטין] התחיל לדבר על ריח של קקה. היה קצת מבאס לעמוד שם בכניסה, אבל עדיין אפשר היה להרגיש את האוירה הטובה שהיתה בקהל [אפילו כשהאמנים שיכורים].

אחרי זה נכנסנו להופעה של עברי לידר ואביב גפן [בחינם אבל ששש אל תגלו] כדי לפגוש שם את עידן. הוא לא הסכים להחזיר לי את הדיסק הנוסף של סודוקו, ופתאום הבחנו בסולן עומד כמה מטרים מאיתנו. אז פשוט הלכתי וביקשתי ממנו עוד דיסק, והוא אמר שיש לו רק במכונית וזה די רחוק.... אז הוא רשם את הכתובת שלי והוא ישלח לי אותו בדואר. יא ^^

משם נסענו במונית הביתה. למרות שאני לא אוהבת מוניות. בלע.

 

30-31.6 נתניה, עושים שלום בטוח...

ביום שישי הזמין אותנו הבנדוד של אמא לעשות סופ"ש במלון בנתניה. מול המלון היה את הפאב של דאג & טוני, שם מופיעה מרסדס בנד כל שבוע כמעט. ביקשתי מהילה שתברר לי אם הם מופיעים שם השבוע, אבל הילה לא אוהבת אותי.

נכנסנו לחדר שהיה נראה די פשוט.... הנחנו את הדברים וכו', ואז גיליתי בצד של החדר וילון ומאחוריו מרפסת... [ממש סיפור אימה] פתחתי את המרפסת- וואו! חוף הים היה ממש מתחתינו! משהו מדהים.

היה די משעמם בסך הכל. רוב הזמן הוקדש למריבות עם אמא שלי על בית כנסת- ממש ממש לא רציתי ללכת. והיא אמרה שאני צריכה לרצות בכל זאת, שזה טוב ללכת. אבל אני לא רוצה! מה אני יכולה לעשות?!

רוב הזמן ביליתי בלדבר עם הבת של החתן, לא בגלל שרציתי- למרות שהיא נחמדה ממש- היא פשוט דיברה המון ולא היה לי רגע לשבת עם עצמי, חוץ ממתי שהן היו בבית הכנסת [עוד סיבה לא ללכת לשם].

ומילא, לפחות אם היה קל לדבר איתה- אבל זה מתיש! היא גם אמריקאית כזאת, קשה לה קצת לדבר בעברית, והיא גם מדברת חלש ככה שצריך להתאמץ כדי לשמוע אותה- וגם הנושאים שהיא בוחרת לשיחה לא כל כך מעניינים אותי. מתיש לגמרי.

ביום שבת בבית כנסת [נו, כבר לא היתה לי בררה] פגשתי שוב את הילדים של הכלה. ניסיתי את מזלי- שאלתי את הבת אם היא מכירה מישהו שנוסע לכפר החורש, היא ביררה לי וגיליתי שאין לי שום דרך להגיע ליום ביקור סמינר מד"צים, שהיה באותו יום.

ממש התבאסתי. לא מספיק שהיה לי משעמם תחת, אפילו 3-4 שעות של כיף לא יכולתי לסחוט. ולעזאזל, הדאג & טוני היה ממול, אוף! סופ"ש מבוזבז.

אחה"צ הלכתי לטייל על החוף, בזמן שכל השאר היו במנחה, סעודה שלישית, ערבית והבדלה. ממש ערב חופשי. בנתניה יש טיילת ממש יפה, וחבל שבאשדוד לא לומדים קצת.

"סליחה מה השעה?"

"לא פגשתי אותך במעלית לחוף מקודם?"

"איך אין לך חבר?"

מקוריות כנראה לא הצד החזק של הבחור הזה. טוב נו.

בסך הכל לא היה כל כך נורא בנתניה. רוב הזמן הסתכלתי על הנוף שהיה מדהים, ושמעתי מוסיקה מדהימה.

אז התגברתי על זה.

רק חבל שלא לקחתי כמה דפים ועט.... המוח שלי היה כל כך עמוס במחשבות בימים האחרונים, ולא היו לי אמצעים לכתוב, לשפוך, ככה שכל המחשבות שעברו התפוגגו, וחבל... עד שהמוח שלי משדר איזה איתות חשמלי.

 

היום מיטל היתה פה ומדדה את השמלת כלה. זה מדהים ביופיו.

בערב עושים ארוחת ערב אצל ההורים של הראל... שאמא תעז להגיד לי עכשיו שאני אנטיפתית. שרדתי חתונה, סופ"ש+שבת חתן ועכשיו עוד ארוחה משפחתית, והפסדתי גם יום ביקור בשביל השעמום הזה. ואחרי כל זה אני עוד אנטיפתית?!

אוח.

קר"ש.

 

נ.ב. "יאדה-יו" זה די ביפנית. ככה עידן אומר. אני מאמצת.

נכתב על ידי קקטוס מסתכל , 2/7/2006 13:24   בקטגוריות אז מה היה לנו השבוע?, קקטוס מוזיקלי, עלילות הקקטוס בכפר ובעיר  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וואו חם לי.


קצת מסיפורי השבוע שעבר:

ביום רביעי נסענו אל הצפון הרחוק, לארוחת ערב אצל ההורים של גיסתי [חי, גיסתי.... זה עדיין נשמע מוזר ולא הגיוני ^^].

אני מתה על ההורים שלה. כאלה פולנים חמודים... P:

ואחיה הוא מתופף, ויש לו מערכת תופים די חביבה בעליית הגג... אז עלינו לשם והוא קצת לימד אותי תוים, וזה היה ממש מגניב.

לאחר התחבטויות נסעתי לישון אצל אחי בחיפה, ולמחרת בבוקר [אחרי שהם התחילו לריב על איזה K300 מחורבן] הוא הסיע אותי לגבעתאלה.

הערתי את הפסיכי [אוי מסכן...] והוא חיכה לי בספסל ליד *הכיכר* של גבעתאלה.

הגענו לבית שלו והוא ניגן דברים יפים על הפסנתר [באמאשלי, הבנאדם מכונת נגינה מהלכת!] ואז הוא לקח כמה דברים והלכנו ברגל לכפר החורש.

כשגילינו שהשערים סגורים, התיישבנו לנו בצל והכנו סיידר עם תפוחים וקינמון.

יצא חביב.

ואז חזרנו בדרך ארוכה ופתלתלה לחור שנקרא גבעתאלה.

פגשנו את דויטל, והם התחילו שוב להגיד שאני הודית, ואני שוב הכחשתי או לחילופין שתקתי, וזה בעיקר מה שאני זוכרת.

בשעה 2 אחי בא להחזיר אותי לחיפה, ואחרי שהם התארגנו להם נסענו לאשדוד וכל הדרך הם התווכחו כמו זוג נשוי [איזה קטע, הם באמת זוג נשוי....]

בערב ישבנו ועשינו שבועות. אני, אמאבא, אייל וליאת. כמו משפחה נחמדה ומאושרת, בניגוד למה שהיה לפני שנה.

שבועות זה חג טעים.

היום הייתי בקן כדי להכין שלטים ל"מסיבת קיץ" שתהיה לצעירה ביום רביעי. צבענו פלריגים, ירדנו על הט'ניקים שהם פעורים, ולקראת הסוף בעיקר השתגענו עם בן הפרקמ"ש [פרק משימה, זאת תקופת התנדבות בקהילה שחיילים בגרעין נח"ל עושים] החדש שלנו. התחלנו לרדת עליו ולהגדיר לו תפקידים כמו שטיפת מכחולים, וכשהוא סירב אמרנו לסלע שהפרקמ"ש שלנו מקולקל וצריך להחליף אותו P:

הוא כזה "שפיץ" :]

ומחר יש בגרות בתנך. בקושי למדתי...

במיוחד בהתחשב בעובדה שלקראת המתכונת למדתי את הספר האדום הארור במשך שלושה ימים, איזה שבע שעות ביום. [טוב אני מגזימה אבל ככה זה כשלומדים עם איציק והילה P: ]

 

אז נראה לי שצריך לישון עכשיו...

לילה טוב דברי הקר"ש. או וואטאבר.

 

נכתב על ידי קקטוס מסתכל , 4/6/2006 22:31   בקטגוריות אז מה היה לנו השבוע?, עלילות הקקטוס בכפר ובעיר  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



2/4/2006- מזל טוב לאייל וליאת!


יש לי גיסה.

יש לי גרעין.

היה לי יומולדת 16 וחצי. P:

ניקיתי את החדר.

נסעתי ליד ושם.

ציפור קטנה נכנסה לחדר וחירבנה על כל מה שאפשר.

גיליתי קרציה על הכרית בחדר השני.

לילה שלם של בכי וקור.

חצי יום של עצבים וקיטורים.

וכל יום מצטברים כל כך הרבה אירועים שאני רוצה לכתוב עליהם, לזכור כל רגע ורגע, כל מיני מחשבות שעולות.

אבל אין לי טיפה זמן לכתוב גאד דמט!!

 

אז את הכותרת של הפוסט אני אקדיש לאחי, ועל כל השאר אני אספר בקצרה. אשתדל. [נסו להבין לאיזה גודל הפוסט הזה עלול לתפוח אם אני ארחיב מעבר לזה]

 

* ביום שבת, אחרי תכתובת סמסים אינטנסיבית עם הילה, נבנה לנו גרעין.

אשדוד מרכז ואשדוד דרום, יבנה ורמלה, גדרה, שהם, והגבעה הצרפתית.

אני מאוהבת נואשות ורק מחכה לסמינר הגשמה, לפגוש אותם כבר. חוץ מהקבוצה שלי, בנאדם אחד וכמה פרצופים מוכרים- אני לא מכירה אף אחד מהקינים האלו.... לחץ. וזה עוד יום לפני החתונה של אייל... המחשבות נודדות בלי הפסקה. נרדמתי רק ב4 בבוקר.

 

* אמא שלי העירה אותי ברבע ל8, האנרגיות שהיו לי הספיקו רק לקום, להגיד "אמא אפשר לחזור לישון?", לשמוע תשובה לא ברורה ולחזור לישון.

|מקצרת מקצרת מקצרת|

אחרי הכנות ובלאגנים למיניהם, הגענו ב7 וחצי בערב ל"אגדת דשא", מקום מקסים בקיבוץ משמרות ליד פרדס חנה.

להגיד שלום לכל כך הרבה אנשים. אני ישבתי יחד עם מתן [אח של הכלה] בשולחן שמוקדש ל"אחים של" ולחברים שלהם, מה שהתברר מאוחר יותר כשילוב מוצלח במיוחד. "חיברנו ג'מעות" כמו שמתן קורא לזה, ואני לא אפרט מעבר.

חופה, כמה פאשלות קטנות וחסרות חשיבות, טבעות, כתובה, כל מיני אנשים אומרים שבע ברכות- כל אחד בנוסח שלו [אנשים ממש השתעשעו מהעובדה שליאור בירך בנוסח אשכנזי. דוס אשכנזי שכמותו], שבירת כוס. קולולוי, קצת התרגשות, באמת חשבתי שאני אתרגש יותר. זהו, אחי נשוי. לאחי אין חברה, יש לו אישה. הוא סיפר שהוא עדיין רגיל להגיד "החברה שלי".

לאסוף את השברים של הכוס- אבא של ליאת הוא אמן חובב [אבל ממש טוב!] בזכוכית.

ליאת יפה. אפילו אייל יפה [הייתי חייבת להיות כל כך רעה?! P: ]. מקום מדהים, דיג'יי מעולה, אוירה מקפיצה [אפילו אני רקדתי], אוכל טוב.

פגשתי את ניב, החבר הכי ותיק אני חושבת של אייל. כשהייתי ילדה קטנה [אני מדברת על גיל 7 או לפני] הייתי מתה על ניב. כל הזמן חיכיתי שהוא יבוא [גאד זה נשמע כל כך פדופילי].... והיה נחמד לי לראות אותו אחרי ממש הרבה זמן [שנה או שנתיים].

הגענו חזרה הביתה בעשרים ל3, אחרי סידורים אחרונים ונסיעה ארוכה.

 

* אני לא באמת זוכרת הרבה ממה שהיה בשלושת הימים הבאים, אפילו שגם על זה היה לי מה לכתוב. אבל מה שקרה אחר כך השכיח ממני את כל שברי הזכרון האלה.

 

* ביום חמישי נסענו ליד ושם מטעם תחום הנוער, שאירגן "השתלמות" לכל המדריכים. עברנו את הסיור, שוב. מצאתי עוד עובדות חדשות. היו כל מיני דיונים מעניינים. יערה, פרקמ"שית, ג. גאג"ע לשעבר, התחילה לחפור למדריך על זה שהוא מפספס מהמשמעות של המרד בגטאות ולא ממש הבנתי מה היא רצתה. באוטובוס גם היו דיונים מעניינים, ובכלל אני לא מצטערת שיצאנו לסיור הזה אפילו שהוא היה כרוך בעיקול ודיחוס של כל הלו"ז שלי.

לפני שנסענו ליד ושם הילה באה אליי ישר הביתה מהיום המרוכז. כשגילינו שאנחנו ממהרות, עליתי ממש מהר לקחת חולצתנועה ובדרך ראיתי ציפור. מעופפת בחדר המקלחת. ממש לא היה לי זמן לחשוב מה לעשות והנחתי שהציפור תצליח לצאת מאיפה שהיא נכנסה... כשחזרתי ב10 בלילה היא התחבאה במגרת הגרביים בחדר שלי. הרצפה היתה מלאה חרא של ציפורים. פתחתי את החלון וסגרתי את הדלת בתקווה שהציפור תבין איפה היציאה. חזרתי ב2 בלילה לחדר. כל החדר... הסדין. הדיסקים. ידית הארון. הכיסא.  אחת הגרביים. הפטיפון. הנעליים... קקי.

אז הלכתי לחדר השני, הדלקתי את האור... שניה לפני שזרקתי את עצמי, גיליתי משהו שחור על הכרית.

קרציה!

דאפי טיפשה. אל תעלי יותר על מיטות. אפילו שכבר אין עלייך קרציות. טיפשה, למה אני מאשימה את דאפי כשאני האשמה היחידה? למה נתתי לה להיכנס הביתה? למה לא קשרתי אותה? לחץ, נקיפות מצפון מוזרות ובלבול מהתקריות ההזויות האלה. כששכבתי על הספה בסלון, בלי שמיכה [ואם גם על השמיכה עלתה קרציה? או שעל השמיכה השניה חירבנה ציפור?], קפואה מקור, התחלתי לבכות. עד 5 בבוקר, כשאבא שלי השכים לו והביא לי שמיכה.

 

* יום שישי. ב9 בבוקר מיטל התחילה לנזוף, למה אני ישנה על הספה בסלון והן עובדות. כל כך הרבה עצבים. הרגשתי פשוט רע. בכיתי המון באותו יום ורבתי המון עם מיטל ואמא שלי... סתם, תסכול.

לא הגעתי לארוחת בוגרת אצל אורית כי אחותי התחילה לעשות לי סצנות שאנחנו יום לפני שבת חתן ואני הולכת ל"חברות". כאילו כמה כבר עזרתי. חצי מהזמן בכיתי וצעקתי.

בערב הגיעו סבא, סבתא ודודה עם המשפחה שלה. ארוחת ערב, והרבה אנשים שצריכים לישון בבית אחד. שוב עשיתי לילה על הספה בסלון, הפעם עם שמיכה והרגשה הרבה יותר טובה.

 

*יום שבת- קמנו ברבע ל8 לשבת חתן של אייל. בבית הכנסת זרקנו עליו מדי פעם סוכריות, וכל פעם הרב עשה עם השפתיים "לסגור את הוילון!!" ושלח מבט זועף. צורה לו.

אחר כך הלכנו לבית שלנו לחגוג, ולאכול, ולאכול, ולאכול. לפני הארוחת צהריים ישבתי ליד מתן ודיברנו. זאת היתה הפעם הראשונה שממש היתה לנו שיחה, אחרי 3 מפגשים של היי-ביי. ושאף אחד לא יעז להגיד שאח של גיסתי סנוב :| אחותכם סנובית. לליאת יש משפחה מקסימה.

אחרי שכל האורחים הלכו- יצאנו אייל ואשתו [אע!], מיטל והראל [הם עוד יתחנו- אע!], אני, ושמעון [עוד חבר של אייל. דמט, זה שוב נשמע פדופילי.]

 

זהו. נגמר שבוע מטורף ועדיין נשאר לי חרא לנקות. עוד רציתי לצלם את הציפור המחורבנת! [יותר נכון מחרבנת]

 

לילה טוב ותודה שקראתם [באמת ניסיתי לקצר! הלילה עם הציפור היה טראומתי, שמעו] דברי הקקטוסה.

קר"ש.

נכתב על ידי קקטוס מסתכל , 8/4/2006 23:52   בקטגוריות אז מה היה לנו השבוע?  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  קקטוס מסתכל

בת: 36

ICQ: 174606047 




10,922
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקקטוס מסתכל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קקטוס מסתכל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)