[ומזל טוב לבלוגי הקטן, הצנוע ובן הארבע. מטורף!]
רציתי לכתוב על חג המעלות מיד אחרי, עוד לפני הסמינר, עוד כשהכל היה טרי בראש- וחבל שלא יצא עקב סדר יום עמוס ומטורף.
אז נתחיל בחג. חג מעלות קני אשדוד 2007- הדבר הכי חם של 2006. פרוע במערב.
השבועיים של ההכנות היו נחמדים פלוס, והתרגשתי לראות בהכנות כל כך הרבה אנשים שאני לא מכירה מקני אשדוד.
אני עברתי מצוות פרסום ותפאורה לצוות מסכת, זאת אומרת עבדתי על קטעי הקישור בין ההופעות של הקנים.
אחרי התעקשות יתרה מצידי, הוחלט [החלטנו :) ] שאני ואיציק ננחה את הטקס.
מה שבאמת היה מדהים והוציא ממני את הטוב, זה היום של החג מעלות עצמו. הגעתי ב-9 וחצי בבוקר עם רשימה של שלושה דברים שרציתי להיות בטוחה שהם מוכנים. בסביבות 4 אחה"צ גיליתי שאני כבר 7 שעות לא מפסיקה לרוץ ממקום אחד לשני, לדאוג למליון דברים שקשורים למסכת, לתפאורה, למוסיקה, להנחיה, לקטע י"ב ולא זוכרת מה עוד. עמדתי לרגע, ואז הבנתי שאני כבר הרבה מאוד זמן צריכה לשירותים ובעצם מתעלמת מזה לגמרי.
כן, הייתי לחוצה, ומדי פעם עלו מרמורים כשדברים לא הסתדרו כמו שרציתי, אבל ברוב המכריע של הזמן זה היה לחץ טוב. לחץ כיפי. הרגשתי שאני באמת אוהבת לעשות את זה ורוצה להמשיך, לא משנה כמה זה מלחיץ....
ואז הגיעו המון אנשים שקשורים אלינו. כל כך שמחתי לראות את כולם! בוגרי קן [במיוחד אלה שלא ראיתי המון זמן והיא הפכה עולמות כדי להגיע], קומונרים לשעבר [ג'קסון עשה תספורת ג'ון טרבולטה! מצחיק.], אנשים מגרעין נבו וגרעין שרוול, שירה הרכזת הנהדרה, שמוקלר, סמיילימיקו, עידן מאפרידר [שבקושי הספקתי להגיד לו שלום] ואפילו מזל המחנכת שלנו הגיעה, וממה ששמעתי היא החזיקה את הבטן מרוב צחוק.
אה וגם ההורים שלי הגיעו :)
בסוף הגיעו כתובות האש והזמן להגיד שלום שלום לכולם, ואז לנקות הכל, ואז לשים סוף ליום המטורף הזה ולחזור הביתה, להרהורים על סמינר חתימה וכמה שהוא לא יושב לי טוב.
באותו יום עשיתי דברים שלא האמנתי שאני מסוגלת לעשות.
[למשל- להיות לחוצה ולחייך בו זמנית!!!]
סמינר חתונה- גרעין נותב 2007.
למה חתונה? סתם, כי כשפלג רשם את זה ביומן הוא מלמל "אה, פה סמינר חתימה..." ואני שמעתי חתונה ושאלתי אותו "מה אמרת פלג?! חתונה?! סמינר חתונה?!" ומאז החלטתי שככה קוראים לו. שירן אפילו קנתה טבעות וקיימנו טקס מרגש ["הרי אנחנו מקודשים לעצמינו בטבעת זו כדת גרעין נותב"] בערב הסמינר.
הסמינר עצמו....
לא יודעת. עברנו שלוש פעולות על רוח האדם וטבע האדם ואדישות ומימוש עצמי והחברה שלנו וכל מיני דברים כאלה, פעולות שלא ממש הרגשתי שהן משנות בי משהו, שהן גורמות לי להרהר, שהן מעלות בי שאלות או מחזקות בי תשובות.
ההרהור היחיד שעלה בי הוא, שכולם מהרהרים חוץ ממני. כל מי שדיברתי איתו יצא עם תובנות מסויימות מהסמינר הזה, או התלבטויות בקשר לחתימה לנח"ל, ורק בי זה לא ממש שינה. ואני תוהה, אם זה בגלל שעברתי את השלב של ההתלבטויות האלה ואני כבר בטוחה בדרך שלי, או שבכלל לא הגעתי לשלב הזה והכל פשוט קורה מוקדם מדי.
יכול להיות שאני פוחדת לחשוב יותר מדי, ולהגיע למסקנה שכל המסלול הזה פשוט לא מתאים לי, שאני פוחדת לעזוב תנועה שהיתה הבית שלי ב9 השנים האחרונות, לפעמים יותר ולפעמים פחות?
או שאני סתם לא חושבת מספיק.
תודה שקראתם מלמולי הקקטוסה.
קר"ש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
