שנמאס לי לא לכתוב.
אז ב12 בלילה הכרחתי את עצמי לשבת ולא להוריד את העיפרון מהדף. פשוט לכתוב, ולא לעזוב את עצמי, ולנסות להוציא משהו טוב....
אז יצאו גושי שורות מוזרים בעליל ואחושלוקי [מאיפה הבאתי את הביטוי הזה?!] דכאוניים, אבל בין לבין היתה גם טיוטה ארס-פואטית מעניינת, שאני לא אפרסם פה אבל מי שרוצה לקרוא יכול לדבר איתי.
אותי אישית זה מעצבן... אבל אני אשתפר.
תנו לי להיות
עוד ילדה אבודה
שקופצת ראש לרחמים העצמיים
שמחפשת את עצמה בשירים של אחרים
תנו לי להיות
עוד בועה טפשית
שזורקת כל פעם את הסיבה לחיים
שמחפשת את עצמה באחרים
לחלום שאני אדם אחר
ופתאום להתעורר
ללכת לים ולבכות שם שעה
ואז לחלום בחזרה
כשאגדל אוהב את עצמי
ואענה על כל הציפיות
אבקש תמיד לחיות
אבל בינתיים
תנו לי להיות
עוד ילדה אבודה
שקופצת ראש לרחמים העצמיים
שמחפשת את עצמה בשירים של אחרים
תנו לי להיות
עוד בועה טפשית
שזורקת כל פעם את הסיבה לחיים
שמחפשת את עצמה באחרים
לשנוא את כולם ואז לאהוב
להרגיש שאין אף אחד ולכאוב
לחיות חיים שהם לא נכונים
לחשוב שאני רקובה מבפנים
להזות שיש מישהו שחושב
ואז לחנוק לעצמי את הלב
לבלגן את החדר בכוונה
ולחפש מפלט בשמיכה
תנו לי להיות
עוד ילדה אבודה
שקופצת ראש לרחמים העצמיים
שמחפשת את עצמה בשירים של אחרים
ובסוף אגדל, אבל
לא אענה על כל הציפיות
ולא אבקש תמיד לחיות
היא תלווה אותי עד הזקנה
הילדה האבודה
תנו לי להיות
עוד בועה טפשית
שזורקת כל פעם את הסיבה לחיים
שמחפשת את עצמה באחרים.
אגב, הייתי היום במיונים לאשכול דוברות ומידע.
היה מייגע.
הגל"צניקים האלה שחצנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
