קצת מסיפורי השבוע שעבר:

ביום רביעי נסענו אל הצפון הרחוק, לארוחת ערב אצל ההורים של גיסתי [חי, גיסתי.... זה עדיין נשמע מוזר ולא הגיוני ^^].

אני מתה על ההורים שלה. כאלה פולנים חמודים... P:

ואחיה הוא מתופף, ויש לו מערכת תופים די חביבה בעליית הגג... אז עלינו לשם והוא קצת לימד אותי תוים, וזה היה ממש מגניב.

לאחר התחבטויות נסעתי לישון אצל אחי בחיפה, ולמחרת בבוקר [אחרי שהם התחילו לריב על איזה K300 מחורבן] הוא הסיע אותי לגבעתאלה.

הערתי את הפסיכי [אוי מסכן...] והוא חיכה לי בספסל ליד *הכיכר* של גבעתאלה.

הגענו לבית שלו והוא ניגן דברים יפים על הפסנתר [באמאשלי, הבנאדם מכונת נגינה מהלכת!] ואז הוא לקח כמה דברים והלכנו ברגל לכפר החורש.

כשגילינו שהשערים סגורים, התיישבנו לנו בצל והכנו סיידר עם תפוחים וקינמון.

יצא חביב.

ואז חזרנו בדרך ארוכה ופתלתלה לחור שנקרא גבעתאלה.

פגשנו את דויטל, והם התחילו שוב להגיד שאני הודית, ואני שוב הכחשתי או לחילופין שתקתי, וזה בעיקר מה שאני זוכרת.

בשעה 2 אחי בא להחזיר אותי לחיפה, ואחרי שהם התארגנו להם נסענו לאשדוד וכל הדרך הם התווכחו כמו זוג נשוי [איזה קטע, הם באמת זוג נשוי....]

בערב ישבנו ועשינו שבועות. אני, אמאבא, אייל וליאת. כמו משפחה נחמדה ומאושרת, בניגוד למה שהיה לפני שנה.

שבועות זה חג טעים.

היום הייתי בקן כדי להכין שלטים ל"מסיבת קיץ" שתהיה לצעירה ביום רביעי. צבענו פלריגים, ירדנו על הט'ניקים שהם פעורים, ולקראת הסוף בעיקר השתגענו עם בן הפרקמ"ש [פרק משימה, זאת תקופת התנדבות בקהילה שחיילים בגרעין נח"ל עושים] החדש שלנו. התחלנו לרדת עליו ולהגדיר לו תפקידים כמו שטיפת מכחולים, וכשהוא סירב אמרנו לסלע שהפרקמ"ש שלנו מקולקל וצריך להחליף אותו P:

הוא כזה "שפיץ" :]

ומחר יש בגרות בתנך. בקושי למדתי...

במיוחד בהתחשב בעובדה שלקראת המתכונת למדתי את הספר האדום הארור במשך שלושה ימים, איזה שבע שעות ביום. [טוב אני מגזימה אבל ככה זה כשלומדים עם איציק והילה P: ]

אז נראה לי שצריך לישון עכשיו...

לילה טוב דברי הקר"ש. או וואטאבר.