אתמול הייתי בים של זיכרון יעקב. אלוהים יודע, למה למשפחה אשדודית לנסוע שעה ומשהו בשביל ים בתשלום שהם יכולים לראות 10 דקות הליכה מהבית, בחינם.

אלוהים יודע מי בכלל המציא את הרעיון הזה, חוף בתשלום. :[

בכל מקרה פגשנו שם את כל המשפחה והיה נחמד, מכיוון שהי"בניקים שלנו מקמנרים בזיכרון חשבתי ללכת לבקר אותם, אבל הם היו עסוקים.

במקום זה [יש לי קוצים בתחת. איי.] נסעתי עם אחותי לזיכרון, וביקרנו שם את החבר שלה לשעבר [מלפני 5 שנים, ממש עתיק], שעכשיו הוא ידיד שלה, והיא לא ראתה אותו חודש וחצי. ואני לא ראיתי אותו 5 שנים :O הוא השתנה לגמרי.

הבית שלהם ממש טחון.... וילה ענקית, עם גינה ענקית ובריכה, ומחשב בכל חדר ועוד כל מיני דברים מפוארים שמשכו את תשומת ליבי.

בכל אופן ישבנו לדבר עם החברה הפולניה שלו [הוא עבר לפולין בגלל החברה שלו. וואו, עסק רציני.] ובשלב כלשהו הם הלכו לראות תמונות מפולין, ולי היה די משעמם. הצצתי לחדר ליד, וראיתי גיטרה חשמלית לא מכוערת בכלל על המיטה. אז נכנסתי והתחרעתי קצת על הגיטרה יחד עם בעל הגיטרה [אחיו של הידיד של אחותי], גם הוא לא מכוער בכלל, דרך אגב.

אחר כך הלכנו לקפוץ יחדיו בטרמפולינה. יש להם טרמפולינה פרטית! טחונים.

בדיעבד, חבל שלא ניצלתי את ההזדמנות כדי לנסות לעשות פוגו טרמפולינות. נשמע משעשע :]

אחרי שאחותי סיימה לראות את התמונות חזרנו לחוף וחיכתה לנו ארוחה נפלאה מהמנגל.

חזרנו לפני כניסת השבת, כולם היו מתים מעייפות ואמא שלי אפילו התייבשה [חוסר אחריות, אני אומרת לכם.] ורק לי נשארו עוד אנרגיות. בערב הלכתי לאמפי ולא כל כך היו שם אנשים, אז הלכתי עם גל וידידתו לאה לבית של ליונל. היה לו יומולדת לפני כמה ימים.

היה נחמד.... וזהו :]

פינת ההגיגים השבועית של אמא:

"גם כשאני בשמיים אני מרגישה בקרקע"

[מנסה להגיד שהיא לא צריכה לצאת מהבית כדי להרגיש טוב]

ופינת ההגיגים ההולכת ומקבלת תדירות יותר גבוהה, של אחותי:

"בתוך הבחוץ יש בפנים"

[מנסה לתת מענה על תלונותיי, שקיבלתי רק את הבחוץ של הלחם]

זה מה שנקרא, התפוח לא נופל רחוק מהעץ. יום יבוא וכל בנות שמש ידברו בקודים.