אושר הוא רגש, המבטא את מצבו הנפשי של האדם שמקורו בהנאה וסיפוק. האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים ולו סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע ותקווה, וסימנים חיצוניים כמו חיוך, צחוק או שמחה. מצב של אושר כולל הרגשה טובה, בריאות, ביטחון, תענוג, שביעות רצון, שלוות נפש ואהבה. ניתן לתאר אושר גם כמצב של היעדר סבל, דיכאון, שכול, חרדה וכאב.
האם יכול אדם לבקש להיות מאושר?
האים זה באמת נכון מאיתנו לבקש להיות מאושרים? אך ורק מאושרים?
הרי, איך נוכל להיות מאושרים אם אנחנו לא חווים כאב.... ועצבות... אם אנחנו לא חווים רגשות ומצבים שליליים, איך נוכל להכיר באושר כמה שהוא? אם נהיה מאושרים לנצח, זה עדיין יהיה אושר? ואיך אנחנו יכולים בדיוק לדעת? הרי אין לנו מה להשוות לאותו "אושר".
אריסטו דגל בכך שאושר היא המטרה העליונה. אם אני מבינה אותו נכון, הכוונה שאדם צריך לשאוף להגיע למצב בו הוא מאושר תמיד. ואם אני מבינה אותו נכון, אז אני לא מסכימה איתו בכלל. החיים מורכבים מכמה וכמה דברים שלכל אחד מהם מטרה אחרת. כל אותן רגשות שליליים, ה"לא מאושרים" לא נמצאים שם לשווא. האדם צריך להגיע למצב של איזון. יין ויאנג אם תרצו. לא קיצונים לכל צד שהוא, מהסיבות בפילוסופיה שכתובה למעלה...
אז הפואנטה של כל זה, אם בכלל הצלחתם לעקוב אחריי, למרות הסתירה שהיא טומנת בתוכה, היא שאדם לא צריך לכאוב על מצבים רעים, לא צריך להיתקע עליהם כי הם מסמנים את האושר שיבוא אחר כך.
(הסתירה למי שלא הבין, היא שאם אדם לא צריך להיתקע על מצב שלילי ובכך לא להיות עצוב בגלל האושר שיבוא, אז האושר לעולם לא יגיע כי הוא לא חווה כאב.)
אבל אם הסתירה גדולה כל כך אז חייבת להיות פואנטה אחרת... אחת חכמה יותר.
....וכל זה בגלל ששכחתי לבקש משאלה ביומולדת לפני שכיביתי את הנר....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
