http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340heCopyright 2026 Black deserts rose. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340http://f.nanafiles.co.il/upload/82006/IsraBlog/217340/misc/6930030.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=10120845<div align="right" dir="rtl">מקרה 1- זה היה יום שישי.. היום שישי הראשון שבילינו בדירה. רק רוברט, סלביק ואני נשארנו בדירה, כל השאר חזרו לערד. כבר נהיה חשוך בחוץ, אבל למען האמת תמיד יותר חשוך בבית שלנו בגלל הביניינים הגבוהים שמסביבנו. סלביק נמצא בסלון צופה בטלוויזיה ורוברט ואני במטבח. הוא מכין משהו ואני יושבת על עדן החלון מכינה רשת על הסורגים כדי שהכביסה שלנו לא תפול לג'יפה שיש מתחת לחלון. פתאום אנחנו שומעים קול לא מוכר מהסלון, וסלביק עונה לו.. "מה לעזאזל?!" אני חושבת לעצמי... אני יוצאת מהמטבח אל המסדרון, מתקדמת לסלון ופתאום קולטת שיש אדם זר בבית שלנו! "איפה אילק?! איפה אילק?!" הוא שואל אותנו בפראות. אנחנו מנסים להסביר לו שאילק לא גר שם יותר ואנחנו הש"שים שם עכשיו. איכשהו מתוך הפאניקה משהו בתוכי נרדם, בגלל השוק הייתי נורא עצורה בדיבור שלי. "אתה יכול בבקשה ללכת?" אני מבקשת ממנו. "תקשיב, אני בקשתי ממך יפה..." והוא עונה לי "זה בכלל לא הבית שלכם! אתם בכלל לא גרים פה!" ומקלל אותי לאורך כל הדרך... רוברט ממשיך לנסות להסביר לו "תקשיב, אנחנו הש"שים פה עכשיו. אנחנו גרים פה." והזר ממשיך שלו. "בבקשה תצא!" אנחנו אומרים לו. "אני</div>Sat, 01 Nov 2008 22:58:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=10120845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=10120845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=10099361<div align="right" dir="rtl">רבע שעה לפני. אני מחכה בציפייה ומעט חשש למה שעתיד לקרות. האמת שיותר נכון לומר שאני מחכה עם חשש ומעט ציפייה, בהתאם למצב. עוד מעט הפגישה הגדולה. זאת שחיכיתי לה כבר חודש: הפגישה עם זהבה. מה יקרה לנו עכשיו? לנו כגרעין ולי אישית כש"שית... רצות לי כל מיני שאלות בראש, אבל הדבר העיקרי שאני חושבת עליו, הדבר שהכי מטריד אותי זה הפגישה איתו. אחרי כל מה שנאמר, מה יש להגיד עכשיו? ובאיזה טונים צריך לדבר? להיות נחמדה? אבל זה לא יהיה טיפה צבוע מצידי? או אולי לומר את מה שאני באמת חושבת, ולהישמע כלבה... הדבר שבאותו הזמן גםציפיתי לו וגם פחדתי ממנו יקרה עוד כמה דקות. מצד אחד אני כל כך רוצה לדעת מה יעלה בגורלי ומצד שני אני כל כך לא רוצה לפגוש אותו. בפגישה הקודמת איתו הוא העיר עלינו הערה, יותר דומה לעקיצה האמת, שבגלל נוצרה לנו בדיחה פרטית. השם שלנו ישתנה עכשיו משמו הנוכחי ל"גרעין היפו'- ילדי שמנת מפונקים" (48 אותיות סה"כ). ככה אנחנו מציגים את עצמנו לשאר הגרעינים, בליווי של צחוק שאומר "על מה לעזאזל הוא חשב כשהוא אמר את זה". הגענו אבא, אמא ואני לאחת הכיתות במתנ"ס שבה נערכה הפגישה. רוברט מעשן סיגריה, כרגיל,</div>Mon, 27 Oct 2008 19:33:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=10099361http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=10099361http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9889260<div align="right" dir="rtl">לפי סדר חשיבות... 1) החוקים בבית שלי 2) השגרה 3) הנוף, הזריחות והשקיעות 4) החלונות 5) החדר שלי בבית שלי 6) האוויר 7) האוכל 8) החברים 9) המשפחה 10) השירותים והמיקלחת!! אז אחרי 3 שבועות, חזרתי... מה כבר יש להגיד על נתניה....? הדירה שלנו מגניבה, יש לנו כמעט את כל מה שאנחנו צריכים ++ חדרים פרטיים, סלון ומטבח מגניב... כל הבוקר ישנים.. כל הלילה חוגגים, עד כמה שאפשר. קשה, קלה, מתסכל, מעניין, עצמאי.... נראה לי שככה אפש לתאר את החוויה.... בינתיים פה</div>Fri, 12 Sep 2008 17:27:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9889260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=9889260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9659861<div align="right" dir="rtl"> [Whistling] Here's a little song I wrote You might want to sing it note for note Don't worry Be happy In every life we have some trouble When you worry you make it double Don't worry Be happy Don't worry Be happy now Ooh Ooh Ooh Ooh Ooh Ooh ooh ooh ooh ooh ooh ooh (Don't worry) Ooh ooh ooh ooh ooh ooh ooh (Be happy) Ooh ooh ooh ooh ooh (Don't worry) (Be happy) Ooh Ooh Ooh Ooh Ooh Ooh ooh ooh ooh ooh ooh ooh (Don't worry) Ooh ooh ooh ooh ooh ooh ooh (Be happy) Ooh ooh ooh ooh ooh (Don't worry) (Be happy) Ain't got no place to lay your head Somebody came and took your bed Don't worry Be happy The landlord say your rent is late He may have to litigate Don't worry (Ha ha ha ha ha ha) Be happy (Look at me) (I'm happy) Ooh Ooh Ooh Ooh Ooh Ooh ooh ooh ooh ooh ooh ooh (Don't worry) Ooh ooh ooh ooh ooh ooh ooh (Be happy) Ooh ooh ooh ooh ooh (Let me give you my phone number) (When you worried call me) (I make you hap</div>Tue, 29 Jul 2008 12:48:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9659861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=9659861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9618462<div align="right" dir="rtl">אושר הוא רגש, המבטא את מצבו הנפשי של האדם שמקורו בהנאה וסיפוק. האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים ולו סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע ותקווה, וסימנים חיצוניים כמו חיוך, צחוק או שמחה. מצב של אושר כוללהרגשה טובה, בריאות, ביטחון,תענוג, שביעות רצון, שלוות נפשואהבה. ניתן לתאר אושר גם כמצב של היעדר סבל, דיכאון, שכול, חרדה וכאב. האם יכול אדם לבקש להיות מאושר? האים זה באמת נכון מאיתנו לבקש להיות מאושרים? אך ורק מאושרים? הרי, איך נוכל להיות מאושרים אם אנחנו לא חווים כאב.... ועצבות... אם אנחנו לא חווים רגשות ומצבים שליליים, איך נוכל להכיר באושר כמה שהוא? אם נהיה מאושרים לנצח, זה עדיין יהיה אושר? ואיך אנחנו יכולים בדיוק לדעת? הרי אין לנו מה להשוות לאותו "אושר". אריסטו דגל בכך שאושר היא המטרה העליונה. אם אני מבינה אותו נכון, הכוונה שאדם צריך לשאוף להגיע למצב בו הוא מאושר תמיד. ואם אני מבינה אותו נכון, אז אני לא מסכימה איתו בכלל. החיים מורכבים מכמה וכמה דברים שלכל אחד מהם מטרה אחרת. כל אותן רגשות שליליים, ה"לא מאושרים" לא נמצאים שם לשווא. האדם צריך להגיע למצב של איזון. יין ויא</div>Mon, 21 Jul 2008 19:41:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9618462http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=9618462http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9582380<div align="right" dir="rtl">יש לכם שמץ של מושג כמה זמן אני סופרת את הימים עד לרגע הזה? אני אגיד לכם. שלוש שנים! שלוש שנים שלמות! ואולי איפה יותר... איזה אושר זה לראות סוף סוף את השעון נעצר על זה: ולעשות את זה: ועשיתי אותם..! אז בכל מקרה, כמיטב המסורת הגיעו אליי ליטל וברקת הבנות דודות, רחלי החברה מאשקלון ועוד תוספת מתוקה לחבורה... יואב. יום חמישי כולם הגיעו, סתם הסתובבנו בערד.. לא משהו שיש יותר מידי לספר עליו.. יום שישי קמנו ב10... שטויות של לנקות את הבית שיועדו, למי אם לא, לי... ובערב יצאנו למוזה כמה חברים.. אני לא אכביד בתמונות אבל הנה... מנסים לשכנע אותי להמשיך לשתות איזה משקה אחדוברוב טיפשותי המשכתי...אבל יואב העביר לי את הטעם הזוועתי.. אז אולי זה לא היה כל כך נורא!<IMG style="WIDTH: 600px; HEIGHT: 450px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/40/7</div>Tue, 15 Jul 2008 22:17:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9582380http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=9582380http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9474306<div align="right" dir="rtl">אולי הדחקתי את זה... טוב, לא אולי. פשוט הדחקתי את זה. לא הבנתי ולא ניסיתי להבין שזהו. זה נגמר. השגרה התערערה ולא תיהיה עוד, לפחות לא זאת ספציפית. העולם הגדול מחכה. עצמאות. חיים חדשים, בלי כל האנשים שנהגתי לראות על בסיס יום- יומי. זה משמח! ומעציב.. ומעצבן... ומרגש... ומבאס... אני מרגישה כאילו אני במחזור מרוב כל הרגשות המעורבבים. לא יודעת.. מצב רגיש יתר-על-המידה. כל דבר קטן משנה לי את המצב רוח. בטקס עצמו התרגשתי, בסופו לא הפסקתי לבכות... כשחזרתי הביתה להתארגן הייתי עצבנית ובמסיבה הייתי פשוט מאושרת! ואיפה שהוא שם בין לבין הייתי מבואסת... לבושה צהוב הגעתי לבי"ס. זה עדיין לא נקלט. שוקי מתחיל להסביר איך אנחנו אמורים להיכנס ואיפה אנחנו אמורים לשבת. עולים למעלה המדרגות. אף אחד לא מאמין שזה נגמר. מצלמים כמה תמונות, התמונות מחזור של השכבה תלויות איפשהו בכניסה... אנשים מתחילים להגיע ואנחנו מצטופפים במסדרון הצר שליד המקלט תאטרון. לא נקלט עדיין. כולם מרעישים, מתרגשים. חלק אולי כבר הבינו אבל אני? מדחיקה עד הסוף. מוזיקה, יורדים במדרגות עם "השטיח הצהוב" ומתיישבים במקום. הטקס מתחיל. צוחקים, משתתפים..</div>Sun, 29 Jun 2008 23:08:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9474306http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=9474306http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9327185<div align="right" dir="rtl">והבנתי את מקור הבעיות שלי.... NO MORE HUGS ובזה זה נגמר.... אני נגמלת מחיבוקים. זהו. נגמר. הסתיים. פיניטו. ועוד צורות ביטוי אחרות. יהיה קצת קשה אבל עברנו דברים יותר גרועים, נעבור גם את זה. יום טוב :) טוב, לא עובד לי... נו שיהיה... בוטל.</div>Sat, 07 Jun 2008 20:45:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9327185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=9327185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9323556<div align="right" dir="rtl">"את שמחה לעזוב את הבית?" שואלת אותי אמא בנימה של 'אני יודעת את התשובה אבל חסר לך אם את אומרת אותה'.... -"את באמת רוצה שאני אענה לך על זה?" אני מחזירה לה בשאלה וחיוך... ואז היא מתחילה. "כשאנחנו היינו בגיל שלכם, לא היה לנו את מה שלכן יש! הבאנו לכן יותר מידי. אתן מפונקות. אני לא רציתי לעזוב את הבית שלי כשסיימתי לימודים, אני נשארתי ועזרתי לאמא שלי לטפל בבית. לנו לא היה הרבה, אבל שמחנו על מה שהיה. ואתן? קיבלתן כל כך הרבה ואתן לא מעריכות את זה בכלל! אולי לא היינו צריכים לתת לכן את כל זה ואז אולי, רק אולי,כן הייתן מעריכות את מה שיש לכן. מה חסר לכן פה? הא? מה חסר? שום דבר לא היה חסר לכן!" ואז אבא ממשיך ואומר "נו בטח, עכשיו כשהן גדלו הן לא צריכות אותנו יותר. עכשיו אין מי שיטפל בנו. אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו... אבל מה אכפת להן? הן יקבלו את כל הכסף שלנו בסופו של דבר. ומה נעשה עם הבית עכשיו? הן לא יבואו לבקר, ויהיה לנו מזל אם הן רק יתקשרו..." ואז הם מתחילים לנהל דיאלוג בינהם כשאני צריכה לשמוע את כל זה ומפצירה בהם לשתוק כבר.. "אנחנו נחיה בכבוד!" אמא ממשיכה."לא ניתן להם את הכסף כל עוד אנחנו חי</div>Sat, 07 Jun 2008 11:46:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9323556http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=9323556http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9275843<div align="right" dir="rtl">אז לאלה מבינכם שלא יודעים, נסעתי אתמול לת"א כי רועי הצהיר שלפני היומולדת שלי הוא יזמין אותי לארוחת בשרית הגונה באל גאוצ'ו. היה ממש ממש ממש טעים! והמלצרים היו כל כך נחמדים אלינו! אפילו אמרתי לרועי שפעם הבאה אני באה רק בשביל השירות שלהם P: קיצור... תמונות...: קיבלנו שולחן ליד החלון D: leftoversבשלב הזה כבר הגענו לקינוח...מכירים את זה שאתם אוכלים משהו חמוץ ואז מצחיקים אותכם... ואז זה ממש ממש כואב? אז זה זה..."הסעודה האחרונה"צוות המלצרים והמנהל מתלהבים מג'רי הסקסופון של רועיפעם ראשונה שאני שומעת את רועי מנגן..</div>Fri, 30 May 2008 10:34:00 +0200lotemraymond@walla.co.il (Black deserts rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217340&blogcode=9275843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217340&blog=9275843