| 7/2006
עוד שבוע נגמר
עוד שבוע נגמר, ואני שוב לא עשיתי שום דבר חשוב...
דיברתי עם אנשים במסנג'ר/אייסיקיו, אבל לא יצאתי הרבה להפגש עם החבר'ה.
סיימתי לקרוא את סינפסט מהסוף להתחלה.
למדתי היסטוריה, ומחר יש לי עוד מבחן. אבל זה לא באמת חשוב. היסטוריה זה לא חשוב, למרות מה שאומרים לכם.
למדתי נהיגה.
הלכתי לבריכה.
וזהו.
שום דבר מהדברים האלה לא נראה חשוב. מה באמת חשוב? מה מאלה יעשה את החיים שלי יותר טובים? כל היום יושב ליד המחשב, שומע מוזיקה, לוקח את האפי לטיול, מקשיב למוזיקה שלי דרך הנגן mp3, ולא עושה הרבה.
התחלתי לקרוא את Errant story, הקומיקס רשת הבא של מייקל פו, מיד אחרי שהוא סיים את exploitaion now, עם מותה של בוש.
גם לא חשוב.
שום דבר שעשיתי החופש לא חשוב.
מה לעזאזל כן חשוב? מה יעשה את החיים שלי יותר טובים, יותר מלאים?
אני לא יודע.
הצלחה בחיים? יש עוד מלא זמן עד שהחיים שלי יתחילו.
אהבה? כנראה שכן. אין מישהי באופק. סתם כל מיני נערות (14 עד 18) שאני חרמן עליהן באותו רגע.
אין לי אף אחת לאהוב. אין אף אחת שתאהב אותי. אף פעם לא חוויתי אהבה כזאת.
זה כמו חור בתוכי, שיתמלא על ידי אהבה, או הרבה מאוד הרס ושנאה.
אולי שימור עצמי זה לא התשובה? אולי התשובה היא הרס עצמי.
נמאס לי מהמצב הזה שאני שרוי בוי. לא הדכאון/יאוש הזה שאני נמצא בו הרגע. זה סתם התקף קל שיעבור אחרי שאני אפרסם את הפוסט. אני מתכוון על החוסר חיים שלי. אני צריך לצאת, ולהתחיל לעשות. לעשות מה? את זה אני אראה כבר כשאהיה בחוץ. תקווה חדשה נאורה בי, עכשיו כשאני יודע איך לנסות להשלים את עצמי.
לצאת עם החברים, לדבר שוב עם אלירן, אחרי שהרבה זמן לא דיברתי איתו, למצוא לעצמי חברה, למרות שאין לי מושג מאיפה להתחיל לחפש, זה החופש הגדול, for crying out laud! זה הזמן של האפשרויות הבלתי מוגבלות!
אני מחובר למחשב הזה יותר מדי זמן, ואני צריך להתחיל להפגש יותר עם אנשים במציאות. צריך להתגבר על המכשול של שיחה פנים אל פנים (יותר קל לי לדבר עם אנשים דרך המחשב מאשר פנים אל פנים), צריך, צריך, צריך... אבל האם זה גם חשוב? מה חשוב בשבילי? ללא סדר עדיפויות קיים ומטרות קרובות טווח, אני לא יודע מה אני אמור לעשות.
אני מרגיש כל כך מיואש, המחשה של האמת הבסיסית (המוות זה חלק מהחיים? לא), better you then me.
מלחמה מתחוללת בצפון, אבל היא כאין אפס למה שמתחולל בתוכי. דוגרי, לא ממש אכפת לי ממנה. היא בצפון הרחוק, ואני במרכז הבטוח. יש אנשים גם כאן שמפחדים ממנה, אבל לי זה לא ממש משנה. יש מלחמה, אין מלחמה, בשבילי זה אותו דבר. המציאות הקיומית שלי לא הושפעה ממנה. אולי בעוד 20 שנה, הילדים ילמדו על המלחמה הזאת, כמו שאני לומד על מלחמת העולם השניה - בניתוק, ללא השפעה, גורמים ונסיבות, מהלכים והשפעת התוצאות. אנחנו חיים בתקופה שתהיה החומר היבש בהיסטוריה של תלמידים בעתיד.
טוב, אני אפסיק לזיין לכם ת'שכל עכשיו...
ד"א, איך קוראים למלחמה הזאת ולמה אנחנו נלחמים בה?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
