http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292תיכוניסט משועמם לשעבר, וכיום לוחם במערכת לא מתפקדת הנקראת צה"ל. שביזות יום א', תסכולים, ירי בm16, נהיגות בטנק, וכל השאר שעובר עלי בצבא הזהheCopyright 2026 da Hui. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292http://f.nanafiles.co.il/upload/32006/IsraBlog/215292/misc/5259097.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=10088650<div align="right" dir="rtl">סיפרתי שלפני כחצי שנה הגעתי לפלוגה מבצעית - ונוס אימפריה של גדוד 74. מאז עברתי הרבה, החל מאימון אביב שהיה נעים מאוד, עזה שהיה חם מאוד (לדפוק פינים ב40 מעלות בשמש הקופחת זה לא הכי כיף בעולם...), קו שקד שהיה מעצבן מאוד, למרות כל הקטעים המצחיקים שקצרה היריעה מלתאר בחלק זה של הפוסט, הקבלה של נוב' 07 לפלוגה (צעירים חארות!) ואימון חורף ברמת הגולן, אנחנו עכשיו עומדים לקבל לשורותינו את מרץ 08 (כמו השיר בפלוגה - על השמירות ועל המטבחים נגיד תודה, למרץ 08 צעירים!).הסיבה שלא עדכנתי הרבה היא כי חטפתי הרבה שבתות וריתוקים, לרוב בגלל שבירות שמירה, ופעם אחת בגלל מכות עם צעיר חרא. סיבה אחר היא כי את כל הזמן הפנוי שלי בסופי שבוע, העדפתי לבלות עם חברה שלי ועם שאר החבר'ה שלי. אז כן, הזנחתי קשות את הבלוג, אבל זה לא ביג פאקינ דיל.עכשיו, כשאני עומד להפסיק לטחון צעירות, אני יכול להסתכל אחורה ולהגיד "ברוך שפטרנו! נשבר הזין!" למרות שהיה כיף, והיה צחוקים, אבל אין דבר יותר משביז מאשר להמשיך את היום בשעתיים ממה שיעד לך הגורל (או במקרה זה, החנת"ק), במיוחד אם זה עם ווסט ובעמידה אינסופית. אבל זהו, עוד שניה וחצי זה נגמ</div>Sat, 25 Oct 2008 10:22:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=10088650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=10088650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=9189789<div align="right" dir="rtl">אז, עכשיו אני בפלוגת (משפחת) ונוס אימפריה, גדוד 74 של חטיבה 188. כשרק הגעתי לפלוגה, כל החטיבה הייתה באימון אביב ברמת הגולן. הנופים היו עוצרי נשימה, מלאים בירוק... עד שהטנקים של הפלוגה שלנו הגיעו. ואז, החום וההרס שלטו. שלא לדבר על כך שרק הזחלים בעצמם גורמים להרס ניכר, אלא גם כל הירי. רק שיהיה לכם מושג כמה הרבה ירו, אני אגיד שהאמר"ל שלי בטנק פשוט נכבה לשתי שניות באמצע הלילה מרוב אור של התחמושת שנורתה.וזה עוד היה בתקופת האימון. שישה שבועות של קריעת תחת, וכיף חיים לא נורמלי. למרות שחטפתי שבת מהחנת"ק ועוד שבת מהמ"מ, אז יצא שסגרתי פעמיים רצוף 21. עשיתי הכל, החל מרמת המסלול צוות ועד רמת הגדוד, שהסתערנו על מטרות מונפצות כאלה ואחרות. בהתחלה, לא היה לצוות שלי טנק. אז עשינו טיפולים על טנקים אחרים. לאחר מכן הצוות שלנו קיבל טנק משלו, ואז המפקד שלי חטף שבת, החליף שבתות עם מט"ק אחר (בפורים) ובשבת הזאת הוא נפצע קשות, והושבת למשך חודשיים. אז לצוות שלי גם לא היה מפקד, אז סונג'רנו קשות, ובקושי היינו מסיימים טיפולים שטותיים כאלה ואחרים בטנק... צוותנו למט"קים אחרים, וותיקים פחות או יותר.לילה אחד, הלכנו ליש</div>Thu, 15 May 2008 14:24:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=9189789http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=9189789http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=8767158<div align="right" dir="rtl">זהו, מחזור אוג&rsquo; 07, הכשרת לוחמי שיריון בחטיבה 460 סיימו את רצף ההכשרה שלהם. אני סיימתי את ההכשרה שלי בתור נהג טנק. עם אצבע שבורה והרבה רצון להגיע רחוק, הגעתי לאן שאני חושב שרציתי. לא ידעתי כלום על הפלוגות המבצעיות, רק הנפצות ששמעתי. שמעתי בעיקר סיפורי אימה על טחינת הצעירות של פלוגה ז&rsquo;, אבל אחרי שהמ"פ נזרק לכלא לפני מספר שנים בעקבות זאת, זה הפסיק. החלטתי שאני רוצה להגיע לגדוד 74, מכיוון שהרס"פ, הסמ"פ והמ"פ הגיעו משם, ועליה שמעתי הכי הרבה. למרות שידעתי שיהיה סיכון שאני אגיע לפלוגה ז&rsquo;, שם הם משפילים את הצעירים. על שאר הפלוגות לא שמעתי כלום ולא ידעתי כלום. גם עכשיו אני לא מתיימר לדעת הרבה על הפלוגות המבצעיות.יום רביעי הגענו לרוויה ב&rsquo; בשביל שרשרת הקליטה, שם התעסקו בכל מיני בירוקרטיה, והחתימו אותנו על נשק וכל מיני ציוד של זה. לקחו אותנו אח"כ לאפס את הנשקים שלנו, חתמנו על ציוד ב&rsquo;, ואז היה לנו שיחה עם הסמ"פ של וונוס, שהוא והרס"פ היו מעורבים מההתחלה בתהליך. לילה אחד בבסיס, ולקחנו את האוטובוס של שש ורבע לקריית שמונה, ומשם הבייתה. שש שעות שעברו כהרף עין, ואני בבית.</div>Fri, 07 Mar 2008 04:52:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=8767158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=8767158http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=8407444<div align="right" dir="rtl">כיצד הובא לוחם אל דמעותיו?במד"סים ובשעות ביציאה.כיצד הובא לוחם אל דמעותיו?בהפקרת נשק ובאיום בשבת.כיצד הובא לוחם אל דמעותיו?בהגנ"ש עם מפקד, חפ"שנות, עצלנות ופדלאנות.כיצד הובא לוחם אל דמעותיו?כי הוא אנרכיסט בליבו.אלי, אלי, שלא נשמור לעולם.הקור, הבדידותהשיעמום והחושך.ורק, רק הבית זועק -כמה עוד?חזרתי לחמשוש אחרי שהייתי שלוש שבועות בצבא. שבועיים מהם בבסיס, ואילו בשבוע האחרון ביליתי בנוקדים, בהגנ"ש. לצערי הרב, זה היה עם מפקד. למרות שהוא היה המפקד האישי שלי, הוא תקע לנו לו"ז אחושרמוטה (למרות השכמה מאוחרת) ובאופן כללי לא היה כיף במיוחד. למרות שזכיתי להעביר שיעור שהלך מצויין חוץ מהסוף, כי פשוט לא ידעתי איך לסיים את השיעור.החלק הכי קשה במהלך השבוע היה המד"סים. עקב חולשה כללית שמקורה בעובדה שאני פדלאה ולא בכושר, וגם כי המפקד איים עלי בשעות ביציאה אם אעצור במהלך הריצה. כל פעם שרצתי בקצב איטי מדי, המפקד ניסה להאיץ בי, למרות שידעתי שאם אאיץ, אאלץ לעצור מוקדם מדי. אצלי בריצות לא חשוב בכמה זמן אני מסיים, אלא העיקר זה לסיים. ככה הצלחתי לרוץ חמישה ק"מ בהגנ"ש הקודם, וככה הצלחתי לרוץ ארבע ק"מ בהגנ"ש. זה,</div>Sat, 12 Jan 2008 14:19:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=8407444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=8407444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=8141705<div align="right" dir="rtl">טנק זה מפלצת מלחמה. שלא תבינו לא נכון, אני אוהב את המפלצת הזאת, אבל יש לי יראת כבוד אליה. הטנק זה מכונה שהורגת ופוגעת, ולא תהסס גם לפגוע באלה שמשתמשים בה.אני טירון בחטיבת ההכשרה של השיריון, חטיבה 460. שניים מהחטיבה שלי כבר הספיקו לההרג מהמחזור שלי - טירון מגדוד ההכשרה של מרכבה 2 עוד לפני המקצועות, וטירון אחר שמת רק לפני שבוע בגלל תאונה במהלך אימונים (הוא היה טען שנמחץ לו הראש על ידי החלק הפנימי של התותח בצריח, בזמן שבחנו אותו בתור טען). קראתי כתבה עליו שהוא ביקש שאם יקרה לו משהו, אז שחבר שלו ינגן לו שיר שהוא נורא אוהב על הקבר שלו. זה גרם לי לחשוב "מה יקרה אם..." ומה אני רוצה אם יקרה... זה. החלטתי שכמוהו, אני גם רוצה שיר שינוגן על הקבר שלי. ג'ני, לטיפולך. אני רוצה שאתם תנגנו את undeniable sacrifice בזמן ההלוויה שלי. נוסף על כך, בסמוך למועד ההלוויה, אני רוצה שתהיה הופעה של סטון פלייר. ההופעה הכי מעולה שתעשו, כי במותי אני אצווה עליכם לעשות חיים. תכתבו את זה גם על הפלייר שיהיה להופעה "הופעה לזכרו של טוראי/רב"ט/סמל/סמ"ר/סג"מ/סגן/סרן/רס"ן/..../רא"ל יגל גמליאל, שבמותו ציווה עלינו לעשות חיים".</div>Sat, 08 Dec 2007 21:39:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=8141705http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=8141705http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=8012401<div align="right" dir="rtl">לא יצא לי כבר הרבה מאוד זמן לעדכן את הבלוג הזה שלי, מסיבה מאוד טובה - צבא. הצבא אולי תקע לי את החיים, אבל לפחות בחודשים האחרונים לא משעמם והם עוברים מהר.אז חזרתי עכשיו אחרי שסגרתי 28. זה היה מיד אחרי שאני ומיכל חגגנו שבעה חודשים ביחד, וגם לפני כן לא ראיתי את מיכל חודש. אז עבר עלי הרבה בחודשיים האחרונים, בין היתר טיול לרמת הגולן עם הפלוגה שלי, סד"ח במחו"ה אלון, תאונת דרכים, פגשתי את ג&rsquo;יימי, וגם יצא לי ללמוד לנהוג ולנהוג בטנק. מרכבה סימן 3. אח&rsquo;שלכם מוכשר בתור נהג טנק. כל פעם שיצטרכו להעלות טנק על מוביל, להוציא אותו מהמשטח בהכוונה מהקרקע, או סתם שאשב שם בשביל לטעון מצברים, אני האדם בשבילכם. וכל זה תוך שבועיים של לימודים, התעפצויות, הדגמות, זיווד טנקים (לשים בהם את הציוד שלהם) ושלוש שבתות שסגרתי ברצף. וגם מלאו לי 19 חורפים. בדיוק שש שנים לפני היום, חגגתי את בר המצווה שלי, עשרה ימים אחרי יום ההולדת שלי.יש לי יותר מדי מה לספר, אבל פחות מדי זמן, פחות מדי כוח, ואני צריך לחזור מחר לסיירים, והתיק שלי לא מאורגן. סיפורים, יותר מאוחר. ליל"ט!</div>Sat, 24 Nov 2007 22:16:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=8012401http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=8012401http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=7437247<div align="right" dir="rtl">1) שלושת השבועות האחרונים היו ממש כייפים! זה נשמע מוזר, אבל למרות כל מצבי ה2, שפיכות של 20 שכיבות סמיכה, זחילות דרך שדות קוצים, עונשים, הקפצות באמצע הלילה, סמ"חים סדיסטיים, רס"פ מרושע במיוחד, וכו' וכו'...התחלנו את השבוע חסימות ברמת הגולן, ודבר ראשון איחרתי בשעתיים, מספר דקות לאחר שכולם יצאו. אז אחד המפקדים נשאר שם וליווה אותי בהסעה עד למחנה נטוש, שתי דקות מקצרין. שם ישנו באוהלים כמו שיש בבקו"ם, אבל לפני כן, גייסו אותי לעשות בסיסיות (שמירה בבסיס עם עוד שניים כל פעם). שלושת השעות האלה עברו בכיף. לקחו אותנו גם בתור צוותי הג"ס (הגנה סביבתית), בעצם, כוח כיבוי אש שנמצא בכוננות קרוב לתרגיל במקרה ותהיה שריפה, ובאותו זמן העבירו לנו כל מיני תכנים שהיינו צריכים לדעת, תירגלנו כל מיני דברים, וכו' וכו' וכו'... זה היה אחד השבועות המיותרים, אבל באותה מידה, אחד הכיפיים.היה לנו ריצת 3 קילומטר אותו שבוע בתוך קצרין. היה קשה, וראיתי שקצרין היא אחת הערים היותר יפות בארץ. באחד החצרות שם יש גינה מקושטת ושם ראיתי פסל של צב מחובר בשרשרת מהצוואר שלו למשהו אחר. אחד הדברים היותר קשוחים שראיתי.בסוף השבוע היה מסע סמ</div>Thu, 13 Sep 2007 16:55:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=7437247http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=7437247http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=7184302<div align="right" dir="rtl">שבועיים עברו מאז שהתגייסתי. זה נראה הרבה יותר, בגלל שהזמן פשוט לא זז. אני פשוט לא רגיל למשמעת הצבאית שדורשים ממני. קשה לי להגיע עד לבייג'ינג ובחזרה תוך עשר שניות ולהעמיד מסדר, כמו שהרס"פ רוצה. קשה לי להשאר ער בשיעורים (כן, עדיין יש שיעורים בטירונות) אחרי שכל היום טוזזתי קשות. פשוט קשה לי!אבל אני אספר לכם מה הולך שם, מאז שהתגייסתי-יום ראשון ה29 ביולי, התגייסתי לצבא. את הימים האחרונים לפני השיעבוד הזה ביליתי עם מיכל אהובתי במסיבות גיוס וכו'. מיכל והורי ליוו אותי בדרכי האחרונה לפני שעליתי על האוטובוס שיקח אותנו לצד השני של הבקו"ם. זה היה עצוב מאוד, ואני רק בקושי עמדתי בזה. אמא שלי התחילה לבכות שלקחו לה את הילד שלה, מיכל גם בכתה שלקחו לה את החבר, ואני כל השבוע הראשון מנסה שלא לבכות בגלל השוק והגעגועים ממיכל. אני התגעגעתי אליה כל אותו שבוע. בבקו"ם חילקו אותנו באופן רנדומלי לקבוצות בשביל שנעבור את החיול כמו שצריך. הראו לנו סרט עם תום אבני ועוד איזה כוסית אחת. צילמו אותנו לחוגר, לקחו צילומי רנטגן, וכו'. היום הראשון לא היה מעניין, רק לימדו אותנו לקשור נעליים. הלינו אותנו באוהלים בבקו"ם, ואז ב</div>Sat, 11 Aug 2007 14:22:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=7184302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=7184302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=7029865<div align="right" dir="rtl">זה עוד לא חילחל בי, כנראה גם לא יחלחל בי, העובדה שאני מתגייס ראשון הבא לצבא. תשע בבוקר, תל השומר, רמת גן. תגידו שלום אם תראו אותי. לפחות אני אתגייס לחיל השיריון, כמו שרציתי! מה שקצת מרתיע אותי הוא העובדה שלרוב החיילים שיריון לא הייתה העדיפות הראשונה. אני נחרד מלחשוב מי יהיה איתי ואיך תשפיע עליהם העובדה שהם בשיריון, ולא במה שהם באמת רצו.יש את הפורום באתר של צה"ל, "עולים על מדים". במחזור הגיוס הקודם היו אנשים הזויים במיוחד (כמו למשל אחד ששאל אם יהיו איתו בטירונות נשים, וענו לו ברצינות שלא, ואחד אחריו ענה לו שיהיו לו שם את המשקיות ת"ש). הפורום גם ענה לי על שאלות שלא שאלתי בעצמי. כמו למשל הנושא של היציאות במהלך הטירונות. החדשות הן טובות - אני אמור להיות משוחרר כמעט כל שבת. שבת ראשונה אני חוזר הבייתה בכל מאת האחוזים, אלא אם אשאר שבת כי עצבנתי את המפקד.בהמשך הפורום המג"ד מתאר את מי שמתקבל. מעל ל75% מהמתגייסים לשיריון הם בעלי נתוני פיקוד. כלומר שיש לי סיכוי גבוה להיות מפקד אם ארצה. עכשיו מה עדיף להיות? נהג או תותחן? לקורס מפקדים אני אצא אחרי שאלמד אחד מהתפקידים. לאחר מכן אני אף אוכל להיות קצי</div>Sun, 22 Jul 2007 23:49:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=7029865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=7029865http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=6924896<div align="right" dir="rtl">אתמול התקבלו הציונים של חלק מהבגרויות שעשיתי בחודשיים האחרונים. רק אנגלית ומתמטיקה. באנגלית הציונים היו לא רעים, מעל ל80. ציוני ההגשה משום מה עזרו. במתמטיקה המצב יותר רע, מכיוון שאני מאמין שפיספסו בבדיקה שאלה שלמה, למרות שיש שניים שלושה בוחנים שבודקים.דיברתי עכשיו עם דנה, היועצת שלי כמעט לשעבר, ודיברתי איתה על זה. אמרתי לה שאני מתכוון להגיש עירעור וגם להרשם למועד ב', דבר שחשבתי שלא אעשה. אז עכשיו דיברתי עם המורה הפרטית למטמתיקה, נרשמתי שוב, ועכשיו צריך להרשם למועד ב' במתמטיקה וגם לנסות לערער על הציון. אני רוצה להיות מוכן מראש! וחוץ מזה, יבחרו את הציון הגבוה יותר.בסוף הקורס קיץ בספרות לא נפתח. זה מבעס, כי אני אצטרך לגשת לזה אחרי הצבא, עוד שלוש שנים בערך... ואחרי הצבא אני רציתי גם ללמוד פיזיקה ולעשות פסיכומטרי, שעל שניהם חברי העידו שהן חלאות רציניות. טוב, לא אחשוב על זה כרגע, כי זה כבר לא רלוונטי כיום.עוד 20 ימים אני מתגייס לחיל השיריון. כמו לכל אחד, גם לי יש חששות טבעיים - האם בחרתי את החיל הכי טוב? מה אם הטנקים לא ממוגנים כמו שהם אמורים להיות? האם נ"מ עדיף? איך יהיו האנשים בקורס? ועוד</div>Mon, 09 Jul 2007 12:56:00 +0200asher123@bezeqint.net (da Hui)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215292&blogcode=6924896http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215292&blog=6924896