שוב היה קשה לי לקום בבוקר. אבל כאמור – לא הייתה לי ברירה.

שעתיים ראשונות הייתה מעבדה. אני שונאת לעבוד עם פיאה. הוא כזה מרגיז! אני כל כך שונאת לעבוד איתו. אבל אין לי ברירה. המעבדה הייתה ארוכה ומעצבנת, והתוצאות שיצאו היו לא טובות בכלל. לקח לנו המון זמן, ושסיימנו המורה עמדה להתחיל את השיעור עם השמינסטים.

כמובן, שאיחרנו לשיעור היסטוריה. במהלך השיעור הייתי צריכה להוסיף משהו לדו"ח (אני מקווה שפיאה זכר להביא את הדו"ח למישהו מהמעבדה של הצהרים שיגיש בשבילנו). וזה היה ממש מעצבן. הייתי צריכה לשים את הספר על הברכיים ולכתוב בלי שהמורה תשים לב.

אחרי שעתיים היסטוריה, היה חינוך תעבורתי. נרשמתי לתיאוריה. התיאוריה בדיוק ביום שיש לי בגרות פנימית בביולוגיה, אבל כנראה שיהיה עוד מועד. לומר את האמת, לא הייתי בטוחה שאני אתחיל בכלל ללמוד השנה, או בי"ב. הייתי בטוחה שאני אלמד רק לפני הגיוס. זה יקר, ואני לא יודעת אם ההורים שלי יוכלו לממן את זה. אם זה היה לימודים ממש חשובים – אז ברור שהם היו ממנים. אבל לימוד נהיגה – זה לא משהו כזה דחוף. אבל ביום שישי אמא שלי אמרה שהיא יכולה לבקש מסבתא שלי לעזור לנו לממן את זה ושאני אוכל להתחיל ללמוד בחופש הגדול. אני באמת מקווה שזה ייצא לפועל...וגם אם לא – לא נורא, זה לא דחוף לי ללמוד כל כך.

אחרי חינוך תעבורתי, היה ביוט'. בחיי, זה כל כך נמרח וכל כך הייתי עייפה. חוץ מזה קיבלנו את הבחנים. וקיבלתי 65! הייתי בשוק. הייתי בטוחה שאני הולכת לקבל 20. לפחות עברתי......

ואחר כך חזרתי הביתה וישנתי וראיתי טלוויזיה. וחוץ מזה אמא הביאה לי אתמול חזייה אדומה חדשה ושלושה בוקסרים – תכלת, כחול ופוקסיה.

ואני חושבת על פורים. למען האמת יש עוד זמן, אבל אני כבר עכשיו חושבת על תחפושת. אני לא יודעת אם להתחפש בכלל. יש לי כמה רעיונות, אבל אני לא ממש יודעת איך לבצע. אני כבר בת 16 וחצי... וזה קצת ילדותי. ולא יודעת אם שווה באמת להשקיע בשביל שאני אבוא יום אחד לביצפר במשך שעתיים ובאופן קבוע ארגיש שהתחפושת שלי עלובה לעומת אחרים.

טוב נראה כבר.

אפילו שיש לי הרגשה שעדיף לנצל את היום הזה שבאים לביצפר מחופשים ללעשות משהו אחר.