http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב.heCopyright 2019 .Fake Reality. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14939114<div align="right" dir="rtl">אז לא סגרו את ישראבלוג בסוף. דווקא לפני שבועיים בערך התחלתי לדפדף כאן בארכיון ופתאום נזכרתי בעצמי. פעם כתבתי כאן על הכל, הבעתי את דעתי. לפעמים אני כל כך מתגעגעת לימים של פעם, לכתיבה שעשתה לי טוב. אולי זו באמת ההשפעה של הרשתות החברתיות, אולי אני איבדתי את האותנטיות, או שהתחלתי לפחד מההשלכות. לא החלטתי אם לחזור לפרטי או לא, אבל בינתיים אולי כדאי שאעדכן קצת מה קורה איתי. עוד שבועיים וחצי נגמרת חופשת הלידה שלי. ב- 1.2 אני אמורה לחזור לעבודה. בתחילת החודש הבת שלי נכנסה לגן. רשמנו אותה לגן שקיבלנו עליו המון המון המלצות. התרשמתי מאוד לחיוב, אבל בכל זאת באופן טבעי היו לי הרבה פחדים וחששות. דאגתי מאוד איך היא תסתדר, איך יהיה לה, האם יהיו קשובים לה. בימים הראשונים היא הייתה ממש שעתיים- שלוש, ולפני שבוע כבר התחלנו לעבור לימים מלאים. עכשיו היא חולה (וזה סיוט!) ואני מקווה שתתאושש בקרוב. אני מרגישה שהיא בידיים טובות ובעיקר אוהבות. היא גם חוזרת שמחה מהגן שזה הכי חשוב. אני אכתוב כאן בכנות, שחופשת הלידה שלי הייתה תקופה מאוד מאוד קשה בעבורי. הכל קרה בבום. בבוקר הלכתי לעבודה ובערב הרגשתי את הצ</div>Tue, 16 Jan 2018 14:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14939114http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14939114http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14934106<div align="right" dir="rtl">גם אני קיבלתי את ההודעה שסוגרים את ישראבלוג לתמיד בסוף החודש. דווקא לפני כמה ימים נכנסתי לכאן שוב, בוהה במסך הלבן. הסתכלתי על הקישורים של הבלוגים שאני קוראת בצד- רובם קישורים שבורים, בלוגים ישנים ותהיתי איפה כולם. אני משתדלת להחניק את הדמעות, כי בכל זאת, 15 שנים שאני כאן, וקשה לי כל כך למצוא את מילות הסיכום, ושוב הפכתי את הבלוג לפומבי. הגעתי לכאן לגמרי במקרה, בימים בהם האינטרנט היה אנונימי ולא היו רשתות חברתיות. ימים בהם אנשים הצליחו לקרוא ולכתוב יותר מארבע שורות, ולא הסתפקו באימוג'י. 1,251 פוסטים. 1,251 פוסטים מאז גיל 15, חצי מחיי הבוגרים. 1,251 פוסטים המתעדים את חיי היום - יום שלי, המתעדים את כל הרגעים הטובים והטובים פחות. 1,251 פוסטים בהם כתבתי את כל המחשבות, הרגשות, הסודות, האכזבות, השמחות, התסכולים, ההצלחות, התהיות, התובנות. 1,251 פוסטים שמתעדים תקופות חיים- תיכון, צבא, אוניברסיטה, חתונה, אימהות. 1,251 פוסטים שמתעדים את ההתבגרות שלי. נכון שאני כבר פחות ופחות כותבת, ובשנתיים האחרונות כתבתי בפרטי- אבל עדיין המקום הזה מלא משמעות בשבילי. על 1,251 הפוסטים האלו - קיבלתי אינספור</div>Thu, 07 Dec 2017 16:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14934106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14934106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14920136<div align="right" dir="rtl">טוב אז, כמעט חצי שנה של שקט מצידי, ואני תוהה האם בכלל מישהו עוד יקרא כאן. אבל לטובת הקוראים שאולי עוד נותרו לי - מפרסמת פה עדכון. כבר חודשיים כמעט שאני אמא לאלמה. חודשיים בהם החיים שלי התפכו והשתנו מקצה לקצה. אבל נתחיל מההתחלה. תאריך הלידה המשוער שלי היה 28.7. בתחילת חודש יולי, בשבוע 37, התחילו לי צירים מדומים. זה היה יום שבת, לאחר יומיים מאוד אינטנסיביים - בלילה שבין חמישי לשישי היה לנו ערב חברה, וחזרתי הבייתה בשלוש לפנות בוקר. לא ישנתי יותר מדיי והתעוררתי כבר בשבע - כי קבענו עם השיפוצניק שלנו לעשות לנו תיקונים במקלחת (כל התקרה התקלפה), וכל יום שישי התעסקתי בלסדר ולנקות, וכמובן שלא שתיתי מספיק. התעוררתי למחרת עם הרגשה לא טובה, ביקרנו במוקד של מכבי ומשם שלחו אותי למחלקת יולדות ברמב"ם. בדקו אותי ואמרו לי שלא מדובר בצירי לידה, הנחו אותי לנוח בבית ולשתות הרבה. אז גם לקחתי שבוע מחלה מהעבודה - הפעם הראשונה בה לקחתי מחלה בגלל ההריון. שבועיים לאחר מכן -ב- 23.7, יום ראשון, החלטתי שאני רוצה כבר לקחת חופשת לידה. התחלתי שבוע 39, וכבר התחיל להיות לי קשה. אמנם לא התלוננתי ותפקדתי כ</div>Mon, 18 Sep 2017 13:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14920136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14920136http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14885795<div align="right" dir="rtl">אתמול התחלתי שבוע 24, חודש שישי. מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן הספקתי לעבור בדיקת חלבון עוברי וסקירה שנייה. התחלתי גם להרגיש את העוברית - או כמו שבעלי קורא לה "קוריצה" ואיכשהו זה הפך לשם העוברי שלה - בהתחלה זה היה יותר עדין, כמו גל כזה בבטן, ולאט לאט אני מתחילה להרגיש אותה יותר. לפעמים היא ממש מהתפכת או זזה וגם יש פעמים שהיא נותנת בעיטות קטנות. אני בעיקר מרגישה אותה כשאני במנוחה וזה דיי מוזר שיש לי משהו זז בבטן, מצד שני - אני אוהבת להרגיש אותה כי ככה אני מרגישה שהיא איתי. תופעות הלוואי של תחילת ההיריון - עדיין ממשיכות איתי- אני עדיין סובלת מבחילות וגרעפסים (ככה כותבים?)- וזה משהו שלא היה לי לפני! בשבוע 20 הייתה הפעם האחרונה שהקאתי - הקאתי יום אחרי יום, במקלחת, על עצמי וזה היה דוחה. לשמחתי מאז לא הקאתי. היו ימים שקצת כאב לי הגב- אבל חוץ מזה אין לי טחורים או בצקות או התנפחויות. התחלתי לקחת ברזל - אני נמצאת במעקב חודשי אצל האחות היריון ובכל פעם היא שואלת אותי מתי אני כבר מתחילה עם הברזל - אז פשוט התחלתי לקחת. אני יודעת שאני לא שותה כמו שצריך - ואני ממש, אבל ממש משתדלת לשתות. לפני ההיר</div>Sat, 08 Apr 2017 11:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14885795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14885795http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14874383<div align="right" dir="rtl">נתחיל מהסוף: אני בהיריון, שבוע 17+1, חודש רביעי ויש לי בת :) ועכשיו קצת יותר במפורט. כזכור, עברתי גרידה בחודש אוגוסט. בביקורת שעשיתי חודש וחצי לאחר מכן - מסתבר שנותר לי כנראה קריש דם ברחם, אז הייתי צריכה לקחת שתי מנות של ארבע כדורים של הפלה על מנת שהכל ייצא החוצה. כשהיינו בוורשה קיבלתי מחזור וזו הייתה פעם ראשונה מזה שנתיים שממש שמחתי לקבל מחזור. שבוע וחצי בערך לאחר מכן- במהלך יום עבודה- הרגשתי כאב חד בבטן התחתונה, בצד, שנמשך בערך עשר דקות. ביוץ. יש לי שחלות פוליציסטיות, ככה שלרוב אני לא מבייצת באופן סדיר, מה גם שפעם יחידה שהרגשתי את הכאב הזה היה כעשו לי את ההזרעה השלישית ואז נקלטתי. שלחתי הודעה לבעלי שאני חושבת שאני מבייצת ושננסה השבוע. החלטתי שאני לא מודדת חום, לא בודקת ביוץ עם הסטיקים- מקשיבה לגוף שלי. מה שיקרה- יקרה. וזהו. לאחר מכן כתבתי גם בפייסבוק פוסט מאוד ארוך על הקושי שלי להיכנס להיריון, על טיפולי הפוריות, על ההפלה שעברתי. קיבלתי כל כך הרבה תגובות, כל כך הרבה חיזוקים, גם בפרטי, גם מבנות שאני כמעט ולא בקשר איתן. שתמכו בי, שסיפרו לי שגם להן זה קרה. בנות דודות שלי גם התק</div>Sat, 18 Feb 2017 12:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14874383http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14874383http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14846993<div align="right" dir="rtl">חזרנו אחרי חמישה ימים מלאים בוורשה. עד לפני כמה חודשים הקונוטוציה שלי לוורשה הייתה של שואה ולא הבנתי מה יש לעשות שם. אבל לאחר ששמעתי חוויות &ndash; החלטתי לנסות בעצמי ואני מאוד מרוצה! הזמנו טיסה ומלון בנפרד, כאשר את ההזמנה של המלון עשינו ישירות מול המלון. בנוסף, החלטנו לקחת לילה נוסף ביום של העזיבה (הטיסה תוכננה ל &ndash; 23:00). האפשרות לנוח ולהתקלח לפני הטיסה המאוחרת שווה את זה לדעתנו. הטיסה הייתה דרך חברת התעופה הפולנית LOT &ndash; הייתה לנו איתם סאגה עם המזוודות. כשנחתנו בארץ גילינו שרק מזוודה אחת הגיעה &ndash; ולא שתיהן. ואנחנו לא היינו היחידים &ndash; הנציג מחברת התעופה שהתכתב עם בעלי בפייסבוק אישר לו ש- 21 מזוודות הושארו בוורשה. רק בדיעבד אני מבינה שכנראה זה משהו שיטתי אצלם. אז כן, המזוודה האובדת כבר הושבה לנו, אבל בכל זאת זה מאוד מתסכל והייתי מציעה לקחת את זה בחשבון. המלון &ndash; Novotel Warszawa Centrum- מאוד מומלץ! מלון בן 31 קומות, קיבלנו חדר בקומה ה- 21 עם תצפית לעיר. מיקום מאוד מרכזי ובשדרה ראשית, קרוב מאוד לכל תחבורה ציבורית. גם ארוחת בוקר שלהם ממש טובה.</div>Wed, 26 Oct 2016 18:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14846993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14846993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14843902<div align="right" dir="rtl">שלום לקוראים שעוד נותרו לי. כבר תקופה שאין לי חשק או מוזה לכתוב, מאז ההפלה שעברתי אני קצת מדוכדכת. עדיין לא חזרנו בחזרה לטיפולים, הייתה לי ביקורת אצל הרופא נשים והסתבר שנשארה לי שארית ברחם, הייתי צריכה לקחת פעמיים ארבע מנות של כדורים שיוציאו לי את זה החוצה. לשמחתי הכל יצא, אני צריכה לחכות לקבל מחזור ולבוא לביקורת שוב על מנת לבדוק שהכל תקין. אולי זה טוב לתת לזמן לעשות את שלו, לתץ לגוף ולנפש להתחזק. חגגתי יום הולדת 29 לא מזמן. לא הרגשתי צורך כל כך לחגוג, אני לא מאמינה שאני בת 29, נראה לי הזוי שעוד שנה אני מחליפה קידומת. אני זוכרת את עצמי בת 20! ביום של היום הולדת הלכתי לעבודה כרגיל. בעלי הפתיע אותי עם בושם שממש רציתי -"לה ויוה בל" של לנקום. בעבודה יש לנו מנהג כזה, שכל מי שחוגג יום הולדת מביא עוגה ועושים לו שתייה. אז באמת עשו לי שתייה בעבודה והיה ממש נחמד, ובתזמון מושלם- גם הגיע אליי משלוח פרחים מבעלי. דווקא באותו היום הייתי תורנית בעבודה, אז בערב הלכנו רק לאכול ארוחת ערב, ובסוף השבוע הזמנו חברים אלינו הבייתה. לפעמים אני מתגעגעת לזמנים של פעם, לפני שהיינו נשואים והורים ועם המון מחוייב</div>Sat, 15 Oct 2016 10:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14843902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14843902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14825227<div align="right" dir="rtl">בשבוע 6 הרופאה ראתה דופק במוניטור. שלושה שבועות אחר כך, בבדיקה שגרתית אצל הרופא נשים- ראו שק היריון ריק. העובר כנראה לא הפתתח והתמוסס. אני לא כל כך יודעת איך לכתוב ומה בדיוק, כי כל הימים האחרונים רצים לי בראש כמו איזה סרט. חשבתי שאני באה לבדיקה שגרתית, אבל בבדיקה ראיתי לפי הפנים של הרופא שמשהו ממש לא טוב. ואז הוא אמר לי שהוא ממש מצטער, ואני מרגישה בהיריון (ןבאמת הרגשתי וסבלתי מבחילות קשות) אבל השק היריון ריק. אצלו בחדר עוד איכשהו שמרתי על פאסון, שאלתי שאלות וניסיתי להבין מה עכשיו. אבל כשיצאתי ממנו הדמעות פשוט זלגו בלי שליטה, נכנסתי לאוטו ובקושי הצלחתי לדבר ולהסביר לבעלי מה קרה. דרשתי ממנו שייקח אותי לאמא שלי. אפילו לא התקשרתי. אבא שלי פתח את הדלת וכל מה שיכולתי לעשות זה לבכות ולרעוד. מבחינה רציונלית - אין לזה הסבר. זה קורה לכל כך הרבה נשים. אני מכירה אישית לא מעט נשים שזה קרה להן, וכל פעם מישהי מספרת לי על עוד אחת ועוד אחת שזה קרה לה. כנראה היה איזשהו פגם גנטי בעובר, ולכן לא התפתח. וטוב שזה קרה עכשיו, ולא בשבועות מתקדמים יותר. וטוב שזה קרה, כי אח"כ לגלות שיש לעובר מומים או בעיו</div>Wed, 10 Aug 2016 11:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14825227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14825227http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14815363<div align="right" dir="rtl">נתחיל מהסוף: אני בהריון :) *** בחודש שעבר הגענו שוב לרופאת הפריון להמשך מעקב. לפי ה"כללים" צריך לעבור שלוש הזרעות על מנת לעבור לשלב הבא - ההפרייה החוץ גופית -IVF. כבר היינו אחרי שתי הזרעות, וידענו שזו הפעם האחרונה לפני שעוברים הלאה. הרופאה עשתה לי מעקב זקיקים ותוך כדי היא אומרת שיש זקיק של 21 ס"מ - משמע- ביוץ טבעי. היא אמרה שאעשה גם בדיקת דם ליתר ביטחון, ואז יתקשרו אליי בצהריים שיגידו לי מה לעשות ומתי לבוא להזרעה. שאלנו אותה אם אחרי זה - כבר אפשר ללכת ל-IVF, אז היא אמרה שלא, שצריך גם שלוש הזרעות וגם שלוש פעמים של זריקות הורמונים! ממש התבאסתי. כל כך רציתי את ה-IVF, כי האמנתי שרק זה יעבוד. התעצבנתי שהשחלות הפוליציסיטיות שלי התחילו לבייץ מעצמן, ועכשיו אני סתם מבזבזת זמן. אני ובעלי דיברנו על זה שבפעם הבאה ננסה ללחוץ עליהם שייתנו לנו כבר לגשת ל-IVF. אפילו החלטתי לקבוע תור לבדיקת שד אצל כירורג (כל מי שמתחילה טיפולי פוריות חייבת לעשות בדיקת שד אצל כירורג, ודחיתי את הבדיקה הזו חצי שנה) כדי שלא יהיה לה שום דבר להגיד לי. עשיתי את הבדיקת דם, אחה"צ התקשרו מהמרפאה, אמרו שאני לא צריכה להזריק כלום</div>Sat, 09 Jul 2016 09:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14815363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14815363http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14739461<div align="right" dir="rtl">האמת שאין לי כל כך חשק ומוזה לכתוב, אז רק אעדכן בקצרה. ביום חמישי היינו במרפאת הפוריות להמשך טיפול, הרופאה נתנה לי שתי אופציות: או לקחת פעם נוספת את הכדורים והפעם עם הזרעה או לעבור כבר לזריקות + הזרעות. למרות הסתייגותי ממחטים, החלטנו באמת שעדיף להעביר הילוך. הרופאה הסבירה שאם נצטרך לעבור להפריות חוץ גופיות, דורשים לפחות שלוש ניסיונות של שימוש בזריקות והזרעות, ואי אפשר לעשות את זה רצוף - חייבים הפסקה של חודש בין לבין. אז באמת חבל על הזמן. אז עוברים שלב. מדובר בזריקות ישירות לבטן מדי יום, במעקב זקיקים ובדיקות דם באופן קצת יותר תכוף, עד לשלב בו יהיה ביוץ ואז יצטרכו "להזריע" אותי (אוי,זה גורם לי להרגיש כמו איזה פרה). האחות פוריות כמובן הסבירה לי על כך התהליך ושלבי המעקב, ונתנה לי להזריק לעצמי- כמובן ללא שום חומר, רק לשם ההדגמה. היא אמרה שכדאי שאני אדע לעשות את זה לעצמי. היד שלי ממש רעדה וחשבתי שאני מתעלפת, אבל בסוף זה באמת לא כואב ולא היה נורא. מדובר במחט מאוד עדינה וקטנה ואני מניחה שאוכל לעשות את זה כמו שצריך. אז מחר אני צריכה לעבור בדיקת דם, שלאחריה יגידו לי אם אני כבר יכולה לה</div>Sat, 19 Mar 2016 12:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Fake Reality)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2144&blogcode=14739461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2144&blog=14739461