| 9/2003
על קו הזינוק
לא יודעת איך להתחיל.
כל הימים פשוט מעורבבים.
אינספור שיעורים, מורות וכיתות נטולות מזגן.
לא זוכרת איזה שיעור בא לפני ואיזה בא אחרי.
שבע וחצי בבוקר.
אני בשיעור כימיה.
הכיתה - בלי מזגן. וגם שטורחים להדליק אותו הוא בקושי עובד.
המורה שלי חדשה. המורה שלי מלפני שנה, שהיא המורה הכי טובה בבית ספר הזה, ואחת המורות הטובות שהיו לי בחיים, בגדה בנו, נטשה אותנו והלכה ללמד בשדות זרים. כלומר, את החלק העיוני. אני שונאת אותם. לא פייר שהם קיבלו אותה. לא מגיע להם. בכל אופן, יש לי מורה חדשה, צעירה. היא דיי בסדר, אבל עוד מוקדם להחליט. אני בניסיון נואש של להבין מה זה תגובות חמצון - חיזור, ולמה לעזאזל הופכים את כל הסדר. כימיה זה דבר חסר הגיון.
ואז שעתיים ביולוגיה.
כבר לא טרחתי להקשיב.
את מי זה מעניין אקולוגיה?
אבל מה שכן, לילד מהכיתה שלי, שגם לומד איתי במגמה, הייתה היום יום הולדת, אז הוא הביא שתי עוגות וחילק. העוגה שלו עשתה לי כאב בטן.
אחרי ביולוגיה, שיעור ספורט. אבל הפעם אנחנו בכיתה, והמורה מסבירה על ספורט ובלה בלה בלה.
שוב אני לא טורחת להקשיב.
ואז שיעור מתמטיקה. לשיעורי המתמטיקה שלי בכלל צריך להקדיש פוסט נפרד. המורה שלי מנסה ללמד, אבל לא.
פאקצה א' צועקת לכל עבר.
פאקצה ב' ופאקצה ג' מדברות
פאקצה ד' צועקת לפאקצה ה' שנמצאת בצד השני של החדר
פאקצה ו' מצטרפת לשיחה של פאקצה ב' ופאקצה ג', ואז פאקצה ז' מתערבת גם כן
פאקצה ח' צועקת על פאקצות ב' ג' ו' וז' שיסתמו את הפה
ופאקצה ט' ופאקצה י' צועקות על כל פאקצה אחרת שתהייה בשקט
ואז יש שקט לשתי דקות
ושוב.
באתי הבייתה.
מנסה לא ליפול על המיטה ולהירדם, כי זה הדבר היחיד שבא לי לעשות עכשיו.
הכנתי שיעורים בכימיה.
ואז עברתי לביולוגיה.
ומתמטיקה
ואז הלכתי לראות את עלילות ברוק, רידג', סטפני, ברידג'יט, מייסי ושות' בברלי הילס.
ואז הכנתי שיעורים בלשון ובאנגלית.
אני גאה בעצמי
אני אף פעם לא עושה שיעורי בית, אבל הפעם עשיתי את כל השיעורים מכל השבוע. כי מחר אני מתכננת לנוח. וביום שבת, אני אצטרך ללמוד למבחן הזה באנגלית, ובטח להכין שוב שיעורי בית בכימיה ובתנ"ך שאני בטוח אקבל מחר.
אני תשושה.
אני כולה לומדת שבוע ואני מרגישה כאילו למדתי חודשים. כאילו מעולם לא היה חופש גדול, כאילו מעולם לא עליתי לכיתה י"א, כאילו הכל אותו הדבר. כאילו שום דבר לא השתנה.
אני מרגישה שחוקה.
מין שגרת חיים כזו, שצריך להתרגל אליה, של קימה בשש וחצי בבוקר, לשטוף פנים, לצחצח שיניים, להיכנס לג'ינס החרוש ולתלבושת בית הספר המאוסה, לאכול ולשתות, להסתרק, להתאפר, לצאת מהבית, להגיע בשבע וחצי לבית ספר, ולהישאר שם שש - שבע- שמונה שעות. ולא רק להישאר. אלא לרשום את מה שהמורה אומרת, ולהקשיב, ולהבין, ולהיחנק מהחום ומזה שהמזגן לא פועל, ולמות מקור שהוא כן פועל, לזכור לאכול ולשתות בהפסקות, ולזכור איזה מקצוע לומדים ובאיזו כיתה, ואיפה לעזאזל המקום ישיבה שלך, ולחזור מהבית ספר. ולראות קצת טלוויזיה, ולאכול, ולקרוא עיתון, ואז להכין שיעורי בית, ולהשלים חומר, ואז שוב לראות טלווזיה, ולאכול ולהתקלח ואז להיות במחשב קצת. ובעשר וחצי הגוף נופל מעצמו על המיטה.
שחוקה.
וזאת רק ההתחלה. כי אני יודעת שאחר כך יש מבחנים, וציונים, ותעודות, ומגנים, וימי הורים, ועבודות, ובחנים, ושיעורי בית, ובגרויות. ויש את הלחץ הזה, והציפיות שלי מעצמי והציפיות של ההורים שלי.
אני יודעת שאין לי על מה להתלונן, אבל הדבר היחידי שאני רוצה, זה לישון כמו בן אדם.
| |
|
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
