«+*+*יומן נעורים*+*+»

"הביטי בי" היא אמרה ויידיה מושטות על הריצפה

גופה חסר כוח להמשיך

ועייניה עייפות מלהסתכל...

בכוח היא מסתכלת על עצמה

מנסה להמשיך לחייך לסביבה

לא נשברת.

לא אומרת מילה.

שותקת בעצמה,

רק היא יודעת מה היא עברה

ורק היא מבינה את הכאב הנורא.

מסתכלת על הסביבה בבוז של בושה

ויודעת שהיא לא אשמה

מנסה להבין למה דווקא לה

והתשובות לא נמצאות אצלה..

היא שותקת מבושה שהיא לא יודעת איך זה קרה

ומנסה להמשיך כאילו לא היה

ובבית יורקת על עצמה במראה

ונזכרת כל לילה ברגע הנורא

איך הוא ככה נגע בה בלי בושה..

איך הוא ככה הפשיט אותה בלי הסכמה...

איך שהוא איים עליה אם תספר מילה...

והיא עדין ממשיכה בשתיקה

בצביעות לחברה

ובפחד שאולי יום אחד מישהו ידע...

מכונסת בעצמה, שותקת מבושה, מקווה לקום משינה עמוקה אבל יודעת שבחיים זה לא יעלם מראשה...