http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638When everything feels like the movies Yeah you bleed just to know you're alive heCopyright 2026 † TinkerbeL †. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638http://f.nanafiles.co.il/upload/82006/IsraBlog/213638/misc/7091687.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=11569995<div align="right" dir="rtl">צרחתי בשקט לא הוצאתי מילה אולי רק דמעה, אחת קטנה עצמתי עיינים וניסיתי לחשוב לדמיין מציאות שונה מציאות שבה החיים מתנהלים כרצונך... פקחתי עיינים הבנתי שזו קלישאה והבנתי שהחיים לא מתוכננים כבקשתך התעוררתי למציאות הנושמת והלא כ"כ ברורה אבל בתוכי ידעתי שאני לא רוצה וברגע הדלקתי מציאות שונה מציאות שבה אין פחד ואין אכזבה יש שקט ויש אהבה והרוגע בה גובר על כל חמלה וברגע אחד נעלמות הצרות ובתוך שניות נעלמות הדמעות..... שקט, דממה הכל חלף בשניה... </div>Fri, 05 Feb 2010 00:33:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=11569995http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=11569995http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=11379545<div align="right" dir="rtl">"הביטי בי" היא אמרה ויידיה מושטות על הריצפה גופה חסר כוח להמשיך ועייניה עייפות מלהסתכל... בכוח היא מסתכלת על עצמה מנסה להמשיך לחייך לסביבה לא נשברת. לא אומרת מילה. שותקת בעצמה, רק היא יודעת מה היא עברה ורק היא מבינה את הכאב הנורא. מסתכלת על הסביבה בבוז של בושה ויודעת שהיא לא אשמה מנסה להבין למה דווקא לה והתשובות לא נמצאות אצלה.. היא שותקת מבושה שהיא לא יודעת איך זה קרה ומנסה להמשיך כאילו לא היה ובבית יורקת על עצמה במראה ונזכרת כל לילה ברגע הנורא איך הוא ככה נגע בה בלי בושה.. איך הוא ככה הפשיט אותה בלי הסכמה... איך שהוא איים עליה אם תספר מילה... והיא עדין ממשיכה בשתיקה בצביעות לחברה ובפחד שאולי יום אחד מישהו ידע... מכונסת בעצמה, שותקת מבושה, מקווה לקום משינה עמוקה אבל יודעת שבחיים זה לא יעלם מראשה... </div>Tue, 10 Nov 2009 01:26:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=11379545http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=11379545http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=11121084<div align="right" dir="rtl">אחרי שנים של מלחמה היא עמדה מול המראה הביטה בהשתקפות, וראתה את עצמה לפני שהכל קרה דמות שמחה, עם ילדים ומשפחה הרבה אושר ואהבה היא עומד שם, מתסכלת ובוכה איך הכל השתנה למה זה קרה? שניה של אושר בעת לידתה הפכה להיות שניה של עצב כשגילת שהיא חולה, והיא מסתכלת במראה מבינה שזה רק עברה ובהווה היא חולה מנסה להיות גיבורה להילחם נגדה מחייכת לסובבים אותה ובוכה לעצמה. שמחה מול עולם של עצב בוכה מול עולם של שמחה משקרת לעצמה וחייה מדקה לדקה הפחד מול השמחה שיום אחד הכל יגמר בשניה בה היא לא תסבול יותר מהכימוטרפיה הנורא הפחד שלא תראה יותר את משפחתה... מחייכת חיוך אחרוןלבעלה נושקת נשיקה אחרונה לילדיה וכשכולם הולכים היא בוכה נשכבת במיטה, ומצד שני שמחה שהכל הולכת להיגמר עוד דקה... הסרטן גבר, והשינה עמוקה, בוכה מול עולם של שמחה ושמחה מול עולם של עצב אין יותר טיפולים אין יותר מחלה... עכשיו את לא סובלת יותר, אמא, עכשיו את בריאה, השקט של בא, חוסר הדאגה של המחלה עושה אותך רגוע...</div>Mon, 03 Aug 2009 02:16:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=11121084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=11121084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=10501815<div align="right" dir="rtl">שקט, דממה הסערה עדין לא פרצה... זו רק המצב רוח שמתגבר השקט שלפני הסערה עוד התקף של חרדה קרב ובא אני מרגישה אותו מגיע בנתים שקט פה בחוץ ובפנים מהפכה... עוד שניה זה בא... אני רוצה לבכות אבל אני לא מצליחה.. אני רוצה לברוח אבל אני לא יכולה... אין לי את האומץ לעשות את מה שאני באמת רוצה אין לי את התקווה להפוך להיות "שונה" אני מסתכלת במראה ואני רואה את עצמי בעיניים לא שלי... כאילו שנכנסה בהם נשמה כבוייה. הלוואי שהכל יגמר בדקה הלוואי שמהיום אני אהיה "שונה" אני חושבת שהיום נכנסה בי תקווה אחרונה.. פגשתי אותו היום באוטובוס, אחרי שנים של ילדות מופלאה.. אחרי שנים של התנתקות מוחלטת. זה התחיל בגיל 4 שעברנו דירה, פגשתי אותו, את השכן הנפלא.. העברנו יחד את הילדות מהגן ועד החטיבה עד שהוא ומשפחתו עברו דירה... אט, אט התנתק הקשר... עברו שנים שלא התראנו או דיברנו.. היום פגשתי אותו באוטובוס, התחלנו לדבר, והשיחה זרמה החלטנו לשבת על סיגריה בגינה, ישבנו, דיברנו העברנו נוסטלגיות, עד שהגיע שיחה מעמיקה... התחלנו לדבר על החיים ועל מקרים שעברנו... סיפרתי לו עלי המון דברים שלא חש</div>Thu, 05 Feb 2009 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=10501815http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=10501815http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=10221727<div align="right" dir="rtl">מחשבות שלא מרפות רגעים שלא חולפים שניה של שקט נהפכת להיות שניה של עצב כאבי הגוף נהפכים להיות יותר חזקים והבטן מתהפכת לכל הכיוונים כאב שנמשך כבר כמה שנים. כתיבה ממושכת על המוות נהפכה להיות חסרת משעמות ואני עדין חושבת 'איך זה למות..?' חיי כתובים על דפים של מחברת והמילים יוצאות כמו הר געש שמתפרץ. דמעה פה, דמעה שם, אבל מה שאני מרגישה זה ריקנות לעומת כולם. הבכי הפסיק, והדמעות ממשיכות לרדת, ללא תחושה, או הרגשה, ללא תכננון ומחשבה. ורק המוות יושב לו בפינה, מחכה שתגיע השניה... ואני רוצה לגעת בו, אבל אני לא מצליחה. ועוד שניה של שקט... העצב הלא נודע... אני רוצה לגעת בו, אני כ"כ קרובה... רק עוד מעידה קטנה... חיוך צבוע מרוח על פרצופי 'הכל בסדר' לשאל של 'מה נשמע?' אני משיבה... שקט, אבל אין דממה שקט, ועכשיו.... אני כבר לא מרגישה. אני פורקרת הכל בין דפים של מחברת. הכל מוסתר, כדי שאף אחד לא ידע. בתוך מגירות שסופגות את הדמעות, והעצב. אני יושבת לבד בחדר, בשקט.... מחשבות של מרפות... רגעים שלא חולפים... </div>Thu, 27 Nov 2008 03:13:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=10221727http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=10221727http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=10153771<div align="right" dir="rtl">התחושה הזאת הכאב הזה הרצון הזה לסיים משהו שאולי עוד לא ממש התחיל... לסיים בלי לרצות לדעת את ההמשך, אין בכי, הכאב לא מוגדר, הלב דופק והיד רושמת אין שקט והרעש?! אין רעש... בלי הרגשה בלי תגובה אני בתוך חיים ללא הגדרה אני בתוך חיים ללא הרגשה מתה בתוך עצמי. ובדמיוני אני כבה. ואין שום משמעות לזה שאני יושבת ולא מרגישה, לזה שאני יושבת ורק חושבת על העולם הבא. יותר מ10 מכתבי התאבדות רשומים במגירה אבל אף פעם לא היהלי באמת את האומץ שיראו אותם בהלוויה. וזה כמו משהו בגוף שלך שהתעסק איתך... </div>Mon, 10 Nov 2008 02:15:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=10153771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=10153771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=9911310<div align="right" dir="rtl">שקט, דממה מבוכה וכך היא נשכבה והם מתבוננים עליה בבהלה והיא שותקת ודמעות עייניה מרוחות על פניה וצלקות ידיה נראות לפניה והם בוהים בה בתדהמה כאילו שהם לא ידעו זאת מהתחלה... כאילו רק עכשיו הם מגלים את הבעיה ועכשיו היא בשלה לקחה "עוד מנה" שקטה רגועה ושחור עיינה מרוח על פניה היא נרגעה. זאת הייתה "המנה האחרונה" עכשיו היא ישנה בשלה לא שמנה יותר לא רזה ואין מי שיגיד לה שהיא לא צריכה... ואין מי שלא יתיחס כשהיא עצובה ואין מי שנמאס לו כבר מהבעיה ועכשיו היא כמו בובה, שרק אלוהים משחק בה איך שרק היא רוצה איך שרק לה בא... והם בוכים עכשיו, בוכים על קברה ואומריםלעצמם: "למה לא התיחסנו לבובה?" "עד כמה שהיא תהייה חסרה" "היא תמיד אמרה שהיא תמות מתת תזונה, אבל אף פעם לא באמתרציתי להאמין שהיאהתכוונה" עכשיו היא אוהבת את עצמה, חופשיה, מרגישה שהיא רזה...</P</div>Thu, 18 Sep 2008 03:55:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=9911310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=9911310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=9779155<div align="right" dir="rtl">ואני עדין מחפשת ואני עדין לא מאמינה אני רק רוצה לראותך שוב באותה ההבעה השמחה ואני רוצה לראות אותך שוב משתוקק לאיזו נסיעה ותמיד כשאני באה, אתה שוב לא נמצא ותמיד כשאני אצלך בחדר אתה כאילו יושב על הכיסא הכיסא שלך ואומר לי שלום בלי נגיעה סבא איפה אתה..?! סבא אתה נהנה? סבא למה עזבת ולא אמרת מילה..!? למה עזבת כשראיתי אותך בפעם אחרונה ולא בביתך...? ובית הקברות שקט סבביך ונשמתך איתנו אבל בעולם הבא כשאני חולמת עליך, סבא אני רואה אני מרגישה ואני יודעת שטוב לך בעולם הבא.. ואני יודעת שאתה שומר עלינו בהשגחה מלאה. ורק דמעות סבב קברך ורק פרחים המונחים על מצבה לבנהמכסים את גופך אבל איפה אתה..!? איפה אתה, סבא...?! וכשאני בוכה, אני נזכרת בך... וכשאני צוחקת זה כמו לראות אותך, וכשאני עצובה אני רק רוצה להיות איתך, איתך בעולם שלך... </div>Wed, 20 Aug 2008 16:39:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=9779155http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=9779155http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=9375323<div align="right" dir="rtl">היא הסתכלה עליו בחרדה היא הסתכלה עליו ובחנה הוא עמד שם הסתכל דמותה הוא עמד שם בחן את גופה והיא מסתכלת עליו רק מביטה שותקת, ולא אומרת מילה עיניה דמעות לחייה אדמות עורה צמור וליבה פועם בחוזקה הוא ניגש אליה, ולוקח אותה ובידו סכין חדה, מאיימת לשתיקה וידיו חזקות מהתמימה והיא שותקת ולא אומרת מילה והיא דומעת וליבה פועם בחוזקה והוא לוקח אותה לחדר השינה ומפשיט אותה והיא בוכה והוא נוגע בה והיא צרחה והוא חודר אליה בחוזקה והיא צורחת, ולא מבינה והוא נהנה, מילדתו הקטנה וגומר בתוכה משחרר אותה עכשיו היא כבר שונה עכשיו היא כבר לא אותה ילדה תמימה שהייתה חייה השתנו במהרה והיא עדין שותקת, לא מבינה למה דווקא אביה שאהבה ובוכה מדיי יום על קיומה ואחרי שנה, התאבדה אחרי שאביה שינה את דמותה אחרי שכבר לא יכלה אחרי שכב התרגלה לפני שגילתה... ואחרי ששתקה במשך שנה שלמה... ורק עכשיו היא תמימה כמו שהייתה אז... לפני שנה...</div>Sun, 15 Jun 2008 01:08:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=9375323http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=9375323http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=8675340<div align="right" dir="rtl">וידיה מושטות כאור באפלה וידיה דוממות כנר שכבה וידיה חתוכות והיא שם שותקת לא בוכה אדישה נעלמת בחשכה וילדה שם מסתכלת בפינה בוחנת את צורתה ושואלת את עצמה: "למה היא בוכה?" "למה היא עצובה?" ושאלותיה נשארו ללא תשובה... ותמימות הילדה נעלמת עם גדילתה ובמשך חייה גם היא התאבדה... והרוח נשובת ולוקחת גם אותה והשלכת מגיעה והיא נעלמת כמו עלה שנפל לריצפה... והנערה התאבדה, התאבדה נשמתה, כי עכשיו, שהיא גדלה היא מבינה את מהות שאלתה.. והערה שהסתכלה עליה בהתחלה מתגלה כאותה ילדה שעמדה בפינה... </div>Thu, 21 Feb 2008 09:59:00 +0200nobody@israblog.co.il († TinkerbeL †)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213638&blogcode=8675340http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213638&blog=8675340