מכירים את ההרגשה הזאת שפשוט אין לכם סיבה עיקרית לקום בבוקר??
קמים(אם אפשר לקרוא לזה ככה)..הולכים לבצפר מקשיבים אולי לשיעור אחד..
לא עושים שיעורים ובקושי לומדים??..אולי רק אני עוברת את זה..
לא יודעת בדיוק מה קורה איתי..
מן תחושת דיכאון פנימית כזאת..
תחושה של שיעמום כזה..
כל האנשים האלה שרוקדים...שרים...מנגנים..שאשכרה עושים משהו עם החיים שלהם...
אני..אני סתם...לא הכי איכפת לי מהבצפר בזמן האחרון..אולי בגלל שהתרגלתי שזה באלי בקלות...
אבל בכל זאת..אחותי שרואה אותי פעם בשבוע שמה לב לדיכאון הזה..
לאי אכפתיות הזאת שלי מעצמי...אני באה הבייתה זורקת את התיק הולכת למחשב...טלויזיה..גלגלצ...
כך נגמר היום..אולי זה האושר שלי, אולי זו הסיבה שלי לחיות אני לא יודעת..אבל הכל עובר מהר...
אני פאקינג עברתי מחצית בתיכון..אני??בתיכון??הכי לא קשור!!
באלי לקום עם חיוך..לעשות המון כיף ולהצליח..
אני כל הזמן מחליטה החלטות אבל אף פעם לא עומדת בהם..בגלל זה קשה להחליט באמת החלטות..!!
נהפכתי לפאסיבית לסביבה, אדישות מטורפת כזאת ולא ברורה..ימים שעוברים על סתם!!...
הייתה לי אתמול שיחה עם ספיר ארוכה ומעולה כזאת..רק זה גרם לי להבין איך אני לא רואה כלום או איך אני לא עושה כלום עם החיים שלי מפחד מהתוצאה או אולי מדיכאון..כאב..משהו מציק..או שאני פשוט עוד
טינאג' שמחפש ת'צמו...
הייתה לי גם שיחה עם אחותי יום שבת.יותר נכון, היא דיברה..זה התחיל
כשביקשתי ממנה להכין לי טוסטים והיא סירבה!!!....היא התחיל לזיין בשכל על כמה שאני מחכה שיעשו לי
דברים ולא עושה מספיק....התעצבנתי עלייה! באיזו זכות היא מטיפה לי מוסר שהיא פה בדיוק ליום וחצי בשבוע???
ללאט לאט היא התחילה לדבר נגעה בנקודות רגישות שרציתי להדחיק ולשכוח כמו שאני עושה תמיד..
התחלתי באופן "מפתיע" לבכות..אולי מהפחד שזה כל כך אמיתי מה שהיא אומרת...שהיא באה וזרקה לי
את כל מה שלא רציתי לשמוע!!!!!!!!!!!!!....
לא יודעת כבר מה לעשות...חצי מי' עבר..אני רוצה שיהיה יותר טוב..רק תקועה בעניין של ה"איך"?
פעם אחת של חפירות מרגיעה...גמלי מותר!
שיר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
