http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886heCopyright 2026 שיר האופטימית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/86/08/20/200886/misc/13597381.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8735327<div align="right" dir="rtl"> כנראה הסופש הכי נוראי שעברתי בחיי.. מלא ריבים,עצבים וחוסר מצב רוח מתמשך.. מן השתלטות של עצבות לא ברורה שכזאת.. אח,אני כזאת רגישה. נוראי פשוט.. אז הסופש לא משהו אבל השבוע דווקא היה משהו משהו. המורה לספרות שלי (המלכה!) סידרה לנו כרטיסים ל"אנטיגונה" ביגור ופאקינג ה"מלט" בקאמרי!!!! ובשבילי, מישהי מהצפון שלעולם לא הייתה בקאמרי ושנים לא בת"א (טוב, חצי שנה**) זה היה פשוט מעולה!! גם ויתרתי על יום לא מועיל בבצפר כמו יום חמישי, הכרתי אנשים,רוקנתי קצת את המוח. ונהניתי עד בלי די. ולהלן התמונות מאנטיגונה!! פפרצי ענבל ולילך שהתלבשו מזה יפה!! ספרות רולז! ולהלן התמונות מ"המלט"! &</div>Sat, 01 Mar 2008 20:07:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8735327http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=8735327http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8582936<div align="right" dir="rtl">הנה דבר שאני פשוט לא מאמינה בו. אני לא כותבת פוסטים של דיכאון מאסיבי ובולשיט שכזה. לא מאמינה בזה,וזה לא אני. אני גם אף פעם לא אמיתית מספיק בבלוג. אבל עכשיו,סוג של פורקן אישי. או גועל שאני לא מתמודדת איתו. אז נכון שהכל בראש וזה נפשי.. אבל,מה אני אגיד? פשוט נמאס. אני בורחת מדחיקה בוכה בלי סוף. מבועתת מעצמי. תמיד זה היה סוג של צחוק. עכשיו, זה כבר סוג של חולניות מתמדת של נגמרת.. מהבוקר שאני מתחילה בסוג של חיוך מזויף. נזכרת בכמה שכלום פשוט כבר "לא יפה עליי" מסביבי כולם נראים כל כך מושלמים, גמני רוצה להיות כזאת! כמוהם. צהריים.אי הבנה "למה לעזאזל אני נדפקתי ככה..?" שקילה יומיומית מסיבית,ספירת קלוריות,השפלה,גועל,העלבות עצמיות. לא מסוגלת לחיות בזה יותר. וזה לא שאני עם הפרעת אכילה מסוימת,ממש ממש לא. אני ילדה מאוד בריאה.אולי יותר מדי בריאה. אבל בראש הכל נראה אחרת. כל המבטים של כולם, בטח הם חושבים "מה לעזאזל היא יוצאת ככה מהבית?".. נגעלים,כמוני. והפספוס הזה שמגיע ביחד עם זה. הרי זה משפיע על חיי החברה שלי,על היחס שלי לאנשים שכל כך אוהבים אותי. ואני אוהבת אותם. באמת. </div>Wed, 06 Feb 2008 20:16:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8582936http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=8582936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8497298<div align="right" dir="rtl"> השיר של הביטלס שהכי מאפיין אותי.. זה כל כך נכון מה שרשום כאן.... You are a little hesitant and insecure when it comes to taking action, but the truth is you are extremely capable and full of life and hope, and are a natural leader. You are an idealist and you often wish that there was something you could do to make society a little better. Although you can be overdramatic when faced with obstacles, you have a strong support group of people who love you who will be there to set you back on your feet. Sometimes you have difficulty opening your heart and expressing your feelings because you are worried that people won't accept you, so you act nonchalant and cool. However, you are slowly learning to let people into your heart and let go of your fears. <IMG src="/mood</div>Fri, 25 Jan 2008 19:52:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8497298http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=8497298http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8470305<div align="right" dir="rtl">"תמיד צריך האדם להזהר ולהיות בשמחה ואפילו כשמסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב אסור לו ליפול ולהאמין בזה,צריך למצוא מעט טוב בתוכוולהחיותאת זה" (לקוטי מוהרן, רפב) אז איך עוברים הימים? אני מניחה שבלחץ והרבה הרבה תירוצים. חודש הבא במשך שנים-עשר ימים אני הולכת לבצע שישה מבחנים. קשים! הגעתי למסקנה שלהיות בדיכאון זה סוג של ילדותיות מסוימת. ואני בנאגם כנראה מאוד ילדותי. כל דבר בחייים שלנו דכאון\שמחה זה החלטה. החלטה להיות שמחים. החלטה להסתכל רק על הקשה ולחיות רק אותו. קשה יהיה. תמיד. אבל העניין הוא,איך למצוא בקושי את החיוך. ויש חיוך,בכל דבר. להחליט לא לעשות כלום,זה טיפשי. להתנהג בחוכמה,ולקחת דברים בקלות,זה הרבה יותר חכם. הרבה לימודים,במתמטיקה הרבה נכשלים ובכל זאת החיים לא כאלה נוראיים. יש דברים יותר גרועים. אני מניחה. אפילו למדתי להתפשר ולהוריד מהכבוד שלי. כבר סוג של בגרות..לא?! עכשיו, להפסיק לכעוס על אנשים.!! ד"א.. התקבלתי לניו ג'רזי..מוזר.. אבל ביינתים בוחרים מתוך ה30..10.. אני מקווה שאני לא אשתעמם לשווא... שיהיה לי בהצלחה...:).. שיר זו אני אתם זה</div>Mon, 21 Jan 2008 19:20:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8470305http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=8470305http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8373167<div align="right" dir="rtl"> זה היה צריך להיעשות מתישהו לא?! שנה לועזית חדשה. האמת זה מטומטם כל שנה לועזית\ עברית לאחל שנה טובה כי בתכל'ס אנחנו עושים את אותו דבר שעשינו שנה שעברה...כלום לא השתנה.. אז אני לא אתייחס לזה כשנה חדשה.. אלא כיום חדש, הרי כל יום הוא חדש. בכל יום אפשר לעשות שינוי ולא להפיל את כל התקווות שלנו על השנה החדשה.. "שיהיה טוב" "שיהיה שונה".. שונה וטוב יכול להגיע בכל יום,בכל שעה..ולא כי השעה 00:00 הגיעה.. חוץ מהאוירה.. בכל שנה,אני מרגישה אווירה אחרת..כאילו משהו אחר באוויר.. נכון שאחרי כמה ימים מתרגלים לזה..אבל יש משהו כזה.. מה שכן,אני לעולם לא אמחוק את השנה הקודמת.. אני רק אוכל להגיד שזו הייתה השנה הכי משמעותית שעברתי(ב16 וחצי שנים שאני חייה) מכל התכונות.. כל הסיבות. מהכל. התבגרתי בטירוף.. אבל תמיד חסר עוד משהו.וזה בסדר. יש לי לעוד הרבה מה לשאוף. אני יודעת מה אני רוצה. אני לא לא מאמינה בהחלטות. אני חושבת שכשמגיע הזמן המתאים,שאנחנו מוכנים נפשית לפעולה מסוימת היא תגיע. ישהחלטות שפשוט נכפות עלינו בניגוד לרצוננו.<</div>Mon, 07 Jan 2008 16:21:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8373167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=8373167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8184315<div align="right" dir="rtl"> ימים טובים עוברים עליי בזמן האחרון. ברור שעם הציפייה תגיע האכזה אבל זהו סיימתי לצפות. זה לא הגישה השתנתה, זה גם לא שנפל עליי מזל.. כנראה שהתבגרתי באיזשהו אופן.. ואני רואה דברים טיפה אחרת.. הייתי במפגש פורום גלגלצ.. בהתחלה קצת חששתי ללכת לבד, כי כן מה לעשות..אני לא זזה מטר בלי החברות שלי.הן הביטחון שלי. אבל בסוף שוכנעתי לבוא וזו דפנטלי ההחלטה הכי טובה שיכולתי לעשות. היה פשוט מעולה! הם התנהגו איתי בצורה החופשייה שיש, הם כאלה מאאגניבים. וכן, יש עוד אנשים שמבינים את המחלה שלי וחלקם אפילו יות חולים ממני:P *אהמאוריאהמ* במשך 6 שעות ישבתי על הריצפה עם אנשים שפעם ראשונה אני רואה והרגשתי כאילו אני חברה שלהם שנייים..היה כל כך כיף. אפילו יש תמונות:) נתחיל בתמונה סופר מקורית של דורין ושלי. לאט לאט התרבנו..עומר דורין הדס ואורי.(מימין לשמאל) והתרבנו.. פפארצי זה הכי אחי... ולסיום תמונה מתוקה..<IMG style="WIDTH: 1434px; HEIGHT: 1076px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/86/08/20/200886/posts/13012721.JPG" b</div>Thu, 13 Dec 2007 18:54:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8184315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=8184315http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8020356<div align="right" dir="rtl"> זה מה שהפייסבוק שלי צועק.. ביינתים,ניסיתי את מזלי והוספתי סלבז:] you are more then welcome להוסיף אותי.. shir27@gmail.com ובמקושרים כהן זה השם משפחה:) תעשו אותי גאה אנשים!! שיר\\ עד כאן..פוסט נואשות מתמדת.. </div>Sun, 25 Nov 2007 19:53:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=8020356http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=8020356http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=7902684<div align="right" dir="rtl">בין להסטוריה ואנגלית למתמטיקה... אני איפשהוא חיה.. על אנגלית דילגתי... כנראה שהשקעה לא תמיד עוזרת.. כנ"ל מוטיבציה. כישלון..פשוט כישלון. בהכל!!תמיד כשמשהו עולה ונראה חיובי משהו אחר יורד... גמני מפתחת אובססיות חולניות מסתבר. די לחשוב כל הזמן על דברים!!!!! ישלי כבר כאב ראש! והחורף הזה...רק מוסיף לדאונים המתמשכים.. שונאת את החורףףףףףף!!!!!!!!!!!! </div>Mon, 12 Nov 2007 15:36:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=7902684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=7902684http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=7850622<div align="right" dir="rtl">אתם מכירים את הקטע הזה... שאתם מחפשים שעות משו לראות בטלוויזיה כדי שיהיה לכם תירוץ הגיוני לא ללמוד?.. אז, הורידו את "מצלצלים" מהטלוויזיה(מפתיע!!!!!!) אז כל מה שנשאר לי זה לעדכן... תירוץ מספיק טוב. בכל מקרה.. בדיוק לפני שבוע חזרתי מפולין(עבר מהר ת'אמת..) ציפיתי לחזור אחרת. כולם הפחידו שזה ממש קשה ושאני לא אפסיק לבכות וזה לא קרה. אני יכולה להאשים את הקבוצה הנוראית שלנו.. אבל בתכל'ס זה תלוי הרגשה של כל אחד. מה שכן לקחתי משם זה את תחושת הערצה שלי כלפי כל אותם הקורבנות והניצולים. שבזכותם אני יושבת לי בבית הקטן שלי בטוחה. ואת העובדה שאני לא יכולה לקחת את זה כמובן מאליו שיש לי מדינה דמוקרטית. אני חושבת שהחלק הכי חזק היה ששרנו את התקווה.. פתאום זה קיבל משמעות שונה. משמעות של נקמה מסוימת. באמצע מחנות ההשמדה לעמוד עם חולצה של מגן דוד ודגל ולשיר חזק את התקווה. זה היה שווה את הכל. אז לא בכיתי. ואולי חזרתי קצת אחרת, אבל אני בטוחה שברגע שאני אתעשת אני אחזור שוב לעצמי. אבל זאת הייתה חוויה. חד פעמית ולכל החיים. תמונות שכאלה.. נמחקו לי תמונות עד היום השלישי ובכל זאת יש</div>Tue, 06 Nov 2007 12:58:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=7850622http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=7850622http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=7708558<div align="right" dir="rtl">וואו. לא חשבתי שאתרגש כל כך. אפילו עד לפני כמה ימים לא רציתי. אבל עכשיו, שהכל מוכן וכל הלחץ, הפחד, ההתרגשויות העובדה שאני אהיה עם כל החברים שלי בבית מלון. שאני אעבור חוויה שתשנה אותי ושאני אזכור אותה לכל החיים. עכשיו, אני כבר מתה שיגיע ראשון 11:30. *נקווה לא לאבד כלום* אני ארשום כל יום ויום שעברתי אנסה להשיג כמה שיותר מזכרות ואתלהב מהעובדה שאני פעם ראשונה בחו"ל..(כן כן פולין זה לא חו"ל).. סוג של אתגר. בהצלחה לי! Poland Here I Come.. i'll miss you guys:( או כמו בשיר של חוה אלברשטיין "שלוםאני נוסעתאני לא רוצהשתלוו אותי הלאה" כן כן זה שיר משעשע והוא בכלל על לונדון.. אבל השיר היחידי שיש על פולין הוא של הדורבנים "אין בגטים בגטו".*חוסר טקט* שיר . שמצפה בקוצר רוח למכתבי הטיסה והחיבוקים שלכם..</div>Fri, 19 Oct 2007 15:33:00 +0200shir27@gmail.com (שיר האופטימית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200886&blogcode=7708558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200886&blog=7708558