מאור היום נגנז בין העננים

אט אט התרדמה שוקעת בגוף אנוש

בין שמיי השחור ושמיכת הכוכבים

הלבנה מדריכה את האוניות השטות

ומקץ חדירות החשכה

כשהאויר הלח בצבע פחם עם מכחול נצבע

עם מושב הרוח הקריר

בכי מר של פעוט נע

ואת אותו הרחש עוד מי ישמע

ואת אותה הדמיעה מי ינחם

כי אימו לשלום נישקה ועזבה

מלאך המוות כנגד רצונה זימן.

ניכתב לזכר נפגעי הטרור, הנקטפו בטרם פריחתם.

בהשראת סיפורו של בלונדי, הנרצח בדם קר בפיגוע קו 37, 2003.