http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385שלגון בטעם קרח- יומנה של נערה אוסטרלית, שפויה למחצה ועקשנית במלואה.heCopyright 2026 מרק בועות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10657570<div align="right" dir="rtl">with nothing to burn</div>Sun, 22 Mar 2009 09:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10657570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=10657570http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10320024<div align="right" dir="rtl">עולם מתמלא באיבה, בסלידה,ביגון ובמיחוש בשתיקות התקווה, היושר, הכנות וההגיון על כפות המאזניים נחים על אותו קו ראיה מצד אחד הדומיה ומצד שני הגריעות ידיים חדלו להוביל את הדרך ליעד עדשת העין כברהתרגלה לחשכה הסמיכה מלאך המוות גבר בקרב עכור דמים חללים מוטלים האושר, השימחה, האמונה מדממים ניחוח הרשע מתנשא באוויר מושב רוח קל את הקור מקדים עצים נגד רצונם מתפשטים ענפים עירומים- חומים, כהים. שקט מחריש אוזניים פחד עובד מסביב לשעון אך המערכה עוד לא תמה שמיי הכחול רק החלו לשנות את צבעם לשני מבין כל מותקפי האימה רועדת אך לא מוכנה להרים ידיים פוסעת הקינאה נוטפת זיעה, דוחקת את פחד אל מקומות שמעולם לא האמינה שיש ביכולה לדחוק גם היא רוצה להיות, גם היא רוצה ללחום אולם הרוע איתן, הקינאה הייתה עוד יותר אולם הרשע רב כוח, הקינאה עוד יותר אותו קרב קבע את כיוון סבב הגלגל הקינאה אכן ניצחה במקום הרשע התיישבה.</div>Mon, 22 Dec 2008 08:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10320024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=10320024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10290135<div align="right" dir="rtl">לכל הקוראים במשך כימעט חמשת השנים בהן הבלוג שלי היה פעיל, תודה רבה. בין אם ניכנסתם, אם הגבתם או סתם עברתם- תודה. אחרי שנים רבות, אני יכולה לומר בקול רם, שאני אוהבת אותי את עצמי ואנוכי. אני גאה במקומי בעולם, גאה בדרך שבחרתי, גאה במעשי. לראשונה, אני לא רחוקה מהאושר. אני מריחה אותו, הוא קרב וצועד לכיווני בצעדי ענק. מהפוסט הראשון בו התלוננתי על אחי ועד הפוסטים הלא כל כך ישנים, יצירות השירה שלי וספר חיי שהתחלתי אך עוד לא סיימתי ניתן לומר ללא ספק שהשתנתי. אני כבר לא אותה אחת. שני שונה במקצת והשוני הזה מייחד אותי משאר בני התמותה. סיימתי כיתה יא'. מחר אקבל את ציוני בחינות הבגרות. החופש רק התחיל ואני מתכוונת לחייך לקשיים ולעבור את כל המיכשולים שהבורא יציב לפני. אני עוד אעתכן, אני יודעת שלא אוכל להעלם מפרק כה חשוב בעבר. הבלוג הזה היה יותר ממקום מפלט, הואהיה מחנך, מורה, עוזר. בלוגי היקר- תודה רבה. אני עוד אחזור. זאת לא נטישה אלא רק עזיבה זמנית. תודה, ההיא מאוסטרליה.</div>Sun, 14 Dec 2008 12:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10290135http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=10290135http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10025469<div align="right" dir="rtl">צעד נגד המוות הפרק הראשון הפרק השני הפרק השלישי הפרק הרביעי-כשידוע מה צופה העתיד. מה שהתרחש שעות ספורות אחר כך אינני זוכרת. אותו יום כחלום בלהות חרוט אי שם בעומקי ליבי. לא אשכח את הנסיעה הביתה. לא אשכח את מליחות אוויר המונית מהדמעות שלא פסקו לרדת מפניי אימי. לא אתן לזיכרונות שעיצבו אותי, אלא שחיזקו אותי ואיפשרו לי להיות מי שאני כיום להישכח. אומרים שאדם יודע לאן הוא הולך רק בתנאי שהוא יודע מאין בא, ואת השביל שהוביל אותי למי שאני כיום לא אמחק, למרות מיספר הקוצים, הדרדרים והמיכשולים שניצבו בדרך<FONT</div>Mon, 13 Oct 2008 07:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10025469http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=10025469http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10009204<div align="right" dir="rtl">צעד נגד המוות הפרק הראשון הפרק השני הפרק השלישי- מוטציה. בביקור האחרון שלנו התבקשנו לעבור צילום רנטגן של הריאות, רק כדי לוודא שאנו לא חולים באיזושהי מחלה מסויימת שתעקב את חלום אימי לחיות באוסטרליה. צילומי הרנטגן של כולם הראו ריאות נקיות שפועלות כצריך אך הצילום שלי הראה יותר מזה. שם, מאחורי הריאות והסרעפת, הסתתר לו עמוד השידרה ובמקום להיות מוצב כעמוד הוא התפטל לו כנחש. שלי, לא כמו של כולם, היהעמוד לאישר. שלי, לא כמו של כולם, היה עקום. אז, לא אמרו הרבה לאימי. אב</div>Fri, 10 Oct 2008 09:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10009204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=10009204http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10004350<div align="right" dir="rtl">צעד נגד המוות הפרק הראשון פרק שני- סבתא ושמה אנה נכנסנו אל חדרו של הרופא. על שולחן מלא בניירות וספרי רפואה הוא נשען כשידיו שלובות זו לצד זו. גבר מבוגר ורציני עם פנים חמוצות במיקצת וקול חרוד. "שבו בבקשה" הוא ביקש בנימוס, הוריי התיישבו על שני הכיסאות שניצבו ממול שולחנו ואני ואחי נשארנו עומדים. עבודתו לא הייתה חדשה ובלי חשק לבזבז את זמננו או יותר נכון אתזמנו היקר הוא התחיל לשאול את השאלות הבסיסיות. "סכרת?" הוריי ענו בשלילה. "מחלות לב?" "צהבת?, אדמת, לחץ דם גבוה, איידס?" הוא המשיך לציין מגוון רחב של שאלות והוריי המשיכו לענות לו בשלילה. אני לא כל כך בטוחה כמה זמן השיחה נמשכה, את הזמן העברתי בוהה מעבר לחלון. הנחתי את ראשי על מסעד הכיסא ונתנתי למחשבותיי לרחף. גל של זיכרון מתוק העלה באפי את ריחו הדחוס של חדרה של סבתא בחורף, כל כך אתגעגע לחיסרונה, למגע ידיה הרועדות, לשיערה הארוך שהייתי קולעת מדי יום. כמה אהבתי לקום מוקדם בבוקר יום שבת ולהיכנס למיטתה. סבתא תמיד הייתה מעמידה פני ישנה כדי שלא אחשוב שהערתי אותה.הייתי שוכבת שם במשך דקות ארוכות, מנסה בכל כוחי לא להזיז את גופי וליצור רעש מ</div>Thu, 09 Oct 2008 01:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=10004350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=10004350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=9996483<div align="right" dir="rtl">צעד נגד המוות פרק א'- לא היה לי את האומץ לשים קץ לחיי אני זוכרת כל פרט מאותו יום. זוכרת כל פרט מהיום בו חיי נהפכו, מהיום בו הפכתי ללא יותר מלוקה במגבלה רפואית. מהיום בו חשבתי להתאבד לראשונה בחיי אך לא היה לי את האומץ. לא היה לי את האומץ לשים קץ לחיי, אולי מפני פחד מראה הדם או אולי בגלל הכאב שזה היה גורם להוריי היקרים. איך הם היו מתמודדים עם חסרוני, מה הם היו אומרים ליד קברי הפתוח, ממתי הורים קוברים את ילדיהם, זה הרי נגד הטבע לא? שבועיים חיכיתי ליום המזופת, שבועיים שלמים לא יכלתי להירדם. פחדתי, רעדתי בלילות, פסקתי לאכול וחיוכי נהפך ללא יותר מאשר איורו של שפתון. זה היה יום חמישי, יום קיצי ונעים. מרבית הילדים בגילי היו שמחים לא ללכת לבית ספר, היו אפילו מודים להוריהם, אך אני חשבתי אחרת. הזמנו מונית מהדירה הקטנה שהייתה לנו בפתח תיקווה לכיוון תל אביב. שם הייתה מרפאה רפואית שהתמחה בכל מיני טיפולים שהיינו צריכים לעבור כמישפחה כדי להגר לאוסטרליה. ירדנו מהקומה השלישית מטה ושם כפי שציפינו חיכתה מונית צהובה. הדרך לתל אביב הייתה ארוכה, ארוכה וארורה. לא התרכזתי בדרך, לא קראתי את השלטים שתמיד ה</div>Tue, 07 Oct 2008 09:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=9996483http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=9996483http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=9987712<div align="right" dir="rtl">הוא השתרע לכל מלוא העיןשולח גלים לבנים המתנפצים בזעף אל החוףכחיית פרא את טרפו הורגשמש נופלת, אי שם למעמקיומשב רוח קל נושב בין הערבייםהירח מחליף את מקומה של החמהאי שם מגדל אור מתנשא לכיוון השמייםאוויר ספוג במליחות המיםכוכבים מנצנצים מקשטים את שמיכת השחורגל מכה סלעסלע שובר גלנהר מים נבלע, נשפך, נשאבכי גם הים להפיג את צימאו חייב.מחר הבגרות בעיברית (אוסטרליה)</div>Sun, 05 Oct 2008 05:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=9987712http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=9987712http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=9978164<div align="right" dir="rtl">פגעתי, שיקרתי, ריכלתי, ביישתי, קינאתי, זילזלתי, התעלמתי, לעגתי פעם במזיד ופעם בשוגג ולכן עתה נישאר לי רק לבקש מחילה. לאימא, סליחה שלא כיבדתי, שלא הערכתי את מעשי ידייך, שלא עזרתי והודתי על השנים שעמלת והשקעת. לאבא, סליחה על הזילזול, על הוויכוחים חסרי הטעם, על טריקת הדלתות, על התעלמות ממושכת ושינאת החינם. לאחי, סליחה על הצעקות חסרות הסיבה, על חוסר העידוד והאהבה, על חוסר ההתענינות והטלת האשמה. לאלו שתמכו בי מיום בואי לעולם ומעולם לא הכרתי תודה לזרים שלא חייכתי ברחוב לזקנות שלא עזרתי לחצות את הכביש ואלה שאני אפילו לא יודעת שפגעתי, סליחה. סליחה על הבטחות שהפרתי על הנדרים שלשווא נדרתי. סליחה לך, מלך מלכי המרומים, על חוסר האמונה ויראת השמיים. על זה שלפעמים התלבטתי אם אתה בכלל קיים על העבירות שעברתי בפרטיות ביתי, רק אתה עד לפשעיי סליחה, מחול ורחם עליי. כי אנוכי רק עפר, בת תמותה עם התחלה וסוף עם יצר רע, עם ספקות וחיסרונות. אני רק בריאה, עם מגבלות וידע מצומצם. סילחו לי, אנא סילחו.</div>Fri, 03 Oct 2008 10:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=9978164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=9978164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=9953836<div align="right" dir="rtl">עוד שנה מתחילה עוד פרק חדש ביומן עוד סצנה אחת בבימת החיים דף נקי ניפתח עתה עם תאריך שונה במיקצת מתאריך האתמול מעבר לרקיע היזדמנויות במיספרם ככוכבי שמי הכחול היורה הביא עימו שלל ברכות משב הרוח שינה את האווירה ניחוח אופטימיות מעורבבת בלחות הקיץ שעוד לא תם ראש השנה, תפוח בדבש ראש דג כתם מיץ הרימון על החולצה מי יתן והשנה תביא רק ברכות מהבורא ותחדיר אהבה בבן התמותה. </div>Sun, 28 Sep 2008 04:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (מרק בועות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196385&blogcode=9953836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196385&blog=9953836