מועקה כבדה בלב

כאב מתפשט בין סמטאות ליבי

זיכרונות החיים מציפים את נפשי

המוות מילל בין העננים

כערף עין ניצוץ החי יוצא מגוף אנוש

נותר רק זיכרון מרחף עלי האדמות

כנר אשר שלהבתו נכבת

כעלה יורד מצמרת העץ

היו היה כאן סיפור, והוא מת

מצבה עם שם חרוט

אבנים מונחות, דמעות ומרירות

ואז הבדידות נשארת כחבר

חלל יוצר חלל גדל

ואז גם הבדידות אט אט עוזבת

כי גם לבדידות יש עבר הווה ועתיד

ושם אתה עומד ללא חרב

קורבנו הבא של הממית.