מצטערים, זה בן

אוף יש לי תחושה ממש לא טובה

יש עומס די מוטרף בנגינה וגם קצת בלימודים ואני מרגיש שאני לא מתפקד בזה כמו שצריך- אין לי מושג מה הולך במתמטיקה ואני לא מצליח ללמוד את כל הקטעים שאני צריך... יש לי קונצרט מתוכנן לתחילת אפריל שאין לי מושג איך אני אנגן בו... וגם בעצם תחרות.... אוףףףףףףף

ובגלל זה אני זנזון לכווווווווווווולם ומשאיר את הפלאפון סגור ואת האייסי ולא מדבר עם אף אחד כמעט וחייב אימיילים כבר שנה ללפחות שלוש בנות שחשוב לי מאוד לכתוב להן... אז אני מתנצל לכולם- אני שונא את עצמי יותר על זה, באמת. ואני יודע שזו בדיוק הדרך לאכזב בן אדם מקשר ולשבור אמון. איזה יופי לנו.

המשטר ריצה שלי בקרשים ואני מנסה לחפות על זה אבל אין לזה תחליף... והשיפור שהרגשתי במראה די נעצר. בכלל, אם מדברים על מראה, הלכתי עם הילה גורדון היום [היה כיף איתה, היא בן אדם מעניין באמת] והבנתי כמה שמראה, אסטטיקה, ויופי חשובים לי הרבה יותר מדי. הדבר שמפחיד אותי שגם אם אני עסוק בדברים שבטוח תורמים לזה, באיזשהו שלב אני אהיה מוגבל ביכולת שלי לחולל שינוי, ואז אני אהיה תקוע, כבר לא יהיה לי פוטנציאל לא ממומש... אני מפחד מהיום הזה כשהוא יגיע [אגב גם בנגינה נדמה לי שהרבה פעמים זה מונע מאנשים להשקיע עד הסוף- כנראה שגם ממני]. אני באמת רוצה להיות יפה. ולא בקטע של להראות נחמד אלא להיות אדם שכשהוא עובר מסתכלים עליו. מישהו מיוחד. הייתי רוצח מישהו [ברצינות] כדי להראות כמו הרבה אנשים.. *סתם לדוגמה- טובי מגוויר- זנזון!*. כשאני חושב על זה שכל כך מעט פעמים אמרו לי שאני יפה בחיים- היחידים שאני יכול לחשוב עליהם זה אמא [למרות שזה לא כזה נחשב] והפיליפינית של הפטרונית של המורה שלי לשעבר ל-עזבו למה, בעצם, שאמרה שאני נראה כמו מלאך. וזה היה לפני פאקינג 7 שנים בערך. אני ממש רוצה להראות טוב וזה מתסכל אותי, כי היו תקופות בעבר שנראתי יותר טוב [הכל יחסי, אני יודע, גם הטוב של אז זה לא משהו] ואני לא יודע אם אני אחזור לזה מתישהו... נמאס לי, זה חולני , אני יודע, אבל אני גם יודע שהייתי מקבל יחס אחר אם זה היה מצב אחר...

מה שמביא אותי לנושא האחרון שכבר לא נעים לי לכתוב עליו- למה זה לא עובר לי? בבקשה שזה כבר יעבור...... זה יותר מדי מדכא ומכאיב כל הזמן, כמו פצע שפותחים לך כל פעם מחדש.. למה אני לא יכול לצאת מזה?..... אוףףףףף ולמה ט' זנזון ולא אכפת לו? ולמה אנחנו לא חברים טובים? אני אמרתי את שלי, עכשיו כבר באמת אין לי מה יותר לומר, כי גם על זה אמרתי, אמנם בעדינות, אבל... בכל מקרה זה זוועתי לי ומעצבן אותי נורא... זה ממש מפריע לי בכל מה שקורה עכשיו, וזה אפילו לא מוסבר לי, זה ממש תקוע.....

הערה: אני יודע שזה חרא פוסט ושהוא נדוש ושיש מאה אלף פוסטים כאלה בישרא. לא ממש אכפת לי, אף אחד לא חייב להגיב, או לקרוא, אם לא רוצים. כתבתי את זה כי רציתי לפרוק ולארגן. זובי על כל מי שלא מוצא חן בעיניו. ול NYX - אני קורא, אני לא מספיק להגיב, עימך הסליחה...