http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616heCopyright 2026 נמרור. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616http://f.nanafiles.co.il/upload/122005/IsraBlog/193616/misc/4450382.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=9322484<div align="right" dir="rtl">חצאי שקרים וחצאי אמיתות יושב בשדרות רוטשילד ומתבונן בכל ההומואים הבודדים והעצובים של תל אביב עוברים בסך ומסתתרים אין לי כוח לשקרים וגם לא לאמיתות ואין לי כוח ל-בד</div>Sat, 07 Jun 2008 01:36:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=9322484http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=9322484http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=5204085<div align="right" dir="rtl">-</div>Sat, 04 Nov 2006 13:08:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=5204085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=5204085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=4472801<div align="right" dir="rtl">:) :) :) :):) :) :) :) :) :) :) :) :) כהרגלי- מעכירי שמחה: יעדים- ח'- יעד בלתי מושג א'- יעד סרבן ע'- יעד כבר לא ט'- יעד תחת כיבוש ברזילאי ועוד ועוד וכ'ו וכיו"ב השייט והלסבית אהובי לנצח, גם אם זה נשמע הכי פקצי בעולם גם כמה אחרים</div>Tue, 25 Jul 2006 13:02:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=4472801http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=4472801http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3600831<div align="right" dir="rtl">ואני חשבתי שאני דווקא בסדר... בעצם זה לא כזה מעניין... אנשי, אני אוהב אתכם. מתן, מירי, ורועי, ובעצם כולם. ניצן, אני כל כך שמח!!!!!!!!!!!!!! זה בדיוק מה שרצית, לא? איזה יופי!!!!!!!!!! עכשיו כדי שזה יהיה באמת מושלם נארגן משלחת שתבוא לבקר אותך חודש עכשיו :) 3&gt; גדול לכולם חוץ מלמי שלא מגיע, והתנצלות על איכות הבלוג. אתם לא חייבים לקרוא, וגם לא להגיב בעצם. אם קראתם מילה מפה, תודה, זה כבר משהו. מחר יום מפחיד, סמל של תקופה קצת מפחידה... מתןתן, רציתי לשמוע את הברוך עוד פעם, אבל זה כנראה ייקח עוד זמן.... שוב, אוהב את מי שאני אוהב ומגיע לו. עריכה: למה הוא לא הבין?</div>Wed, 22 Mar 2006 00:51:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3600831http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=3600831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3498250<div align="right" dir="rtl">אתמול רשמית אבאמא עשו לי את שיחת אנה מיה הראשונה שלי בחיים, כשאבא אומר שהוא התעורר בלילה בגלל איך שנראיתי לו כשהוא אסף אותי מהשדה תעופה. זה היה די מפחיד וגם לא מובן לי כ"כ (כי אני באמת במשקל תקין לגמרי והכל, אפילו לא נמוך או משהו כזה), אבל זה הסתיים בהבטחה שלי לשתף את כל אבות המזון בתזונה שלי, ולהיות בסדר. הדבר המפחיד הוא ששעה קודם לכן, ברחוב, בדיוק עלו לי מחשבות הפוכות, של לדלל קצת מחלק מהדברים שאני אוכל. אז מה, אני בסכנה? לא נראה לי. אני חושב אני תמיד בסוג של קבוצת סיכון, יחד עם כל האנשים שחושבים שהם אומנים פרפקציוניסטיים ושכשהם רואים שהם לא יכולים לשלוט על הכל הם מנסים להשיג את זה מכיוונים אחרים, כמו מדד ה BMI שלהם וכל מיני כאלה. אבל אני פשוט לא חושב שיגיע המצב שתראו אותי ותאמרו איזה "או מיי גוד" כי תצטרכו לחפש את שאר החלקים שלי... ישרא כל כך מוזר לי... הכמה אנשים שאני רוצה לקרוא אצלם זה האנשים שאני, האמת, פשוט רוצה לשבת ולדבר איתם, והשאר.... אני לא יודע, מרגיש לי כאילו נורא ממוחזר פה לפעמים... כל הפוסטים הדיכאוניים שלי הם בדיוק כמו אלף ואחד פוסטים כאלה שאנשים אחרים כתבו. א</div>Sun, 05 Mar 2006 11:48:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3498250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=3498250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3314612<div align="right" dir="rtl">אוף יש לי תחושה ממש לא טובה יש עומס די מוטרף בנגינה וגם קצת בלימודים ואני מרגיש שאני לא מתפקד בזה כמו שצריך- אין לי מושג מה הולך במתמטיקה ואני לא מצליח ללמוד את כל הקטעים שאני צריך... יש לי קונצרט מתוכנן לתחילת אפריל שאין לי מושג איך אני אנגן בו... וגם בעצם תחרות.... אוףףףףףףף ובגלל זה אני זנזון לכווווווווווווולם ומשאיר את הפלאפון סגור ואת האייסי ולא מדבר עם אף אחד כמעט וחייב אימיילים כבר שנה ללפחות שלוש בנות שחשוב לי מאוד לכתוב להן... אז אני מתנצל לכולם- אני שונא את עצמי יותר על זה, באמת. ואני יודע שזו בדיוק הדרך לאכזב בן אדם מקשר ולשבור אמון. איזה יופי לנו. המשטר ריצה שלי בקרשים ואני מנסה לחפות על זה אבל אין לזה תחליף... והשיפור שהרגשתי במראה די נעצר. בכלל, אם מדברים על מראה, הלכתי עם הילה גורדון היום [היה כיף איתה, היא בן אדם מעניין באמת] והבנתי כמה שמראה, אסטטיקה, ויופי חשובים לי הרבה יותר מדי. הדבר שמפחיד אותי שגם אם אני עסוק בדברים שבטוח תורמים לזה, באיזשהו שלב אני אהיה מוגבל ביכולת שלי לחולל שינוי, ואז אני אהיה תקוע, כבר לא יהיה לי פוטנציאל לא ממומש... אני מפחד מהיום הז</div>Fri, 03 Feb 2006 01:05:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3314612http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=3314612http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3232404<div align="right" dir="rtl">האם את מתגעגעת לתקופת הילדות שלך?אוי, כן, מאוד! זו הייתה תקופה מדהימה, אני חושב..אני זוכר איך הראש שלי עבד באותה תקופה- הכל היה כל כך צלול.. לא היה שום דבר שיפוטי מסביב, ואני זוכר שהיה כל כך כיף עם חברים וחברות. הכי אני מתגעגע לזה שקיבלתי את עצמי אז בלי שום שאלות. אפילו אהבתי את עצמי, אני חושבהאם יש חפץ שאת זוכרת/שמרת עוד מהילדות ומזכיר לך את התקופה?לא ממש.. יש לי איזה בגד תינוק שהיה שלי, אבל בעקרון אני בן אדם שלא ממש נותן ערך לדברים חומריים אז כמעט אף פעם אין לי מזכרות מדברים. גם תמונות אני כמעט אף פעם לא מצלם. בזמן האחרון נהיה לי חבל קצת על זה- כל מיני דברים משמחים שקרו לי ולא יחזרו יותר קיימים רק בראש שלי. ואם אחרים ישכחו מהם, אז אני מפחד שאני כבר לא אהיה בטוח מה אמיתי ומה הדמיון שלי.. נדמה לי שאולי זו אחת הסיבות שחתכתי את עצמי- שתהיה לי איזושהי הוכחה בעולם המציאותי לכל מיני דברים. אולי עדיף פשוט לקחת איתי מצלמה..האם יש לך איזשהי טראומת ילדות שהשאירה עלייך חותם עד היום?איזו?אמם... לא יודע, בילדות עצמה אני לא חושב שהיו לי טראומות של ממש.. אני חושב שביחוד בהתחשב בזה שאני עדיין עם רגל</div>Fri, 20 Jan 2006 15:27:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3232404http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=3232404http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3192260<div align="right" dir="rtl">איך זה מוזר לעדכן פה אחרי שלא כתבתי כבר כמה ימים... מוזר בדרך טובה כמובן, באיזשהו מקום זה מאוד מקל עלי שאני יכול לשים חלק כלשהו מהמחשבות או מהחיים פה, כשהוא מיוצג במילים כתובות... זה.. מארגן לי קצת את המחשבות, נדמה לי. עשיתי את השיחה שרציתי ואמרתי בהאת מה שרציתי לומר, פחות או יותר. ויש לי מין תחושת הקלה, גם אם לא קיבלתי את התשובה שרציתי. בעצם, על העניין החשוב לי באמת לא ממש קיבלתי תשובה בשיחה הזו. ההקלה היא גם שסוף סוף הוצאתי את זה, וגם שסוף סוף יש קשר, ערוץ תקשורת חברי וטוב, שבאמת עובד, ומוכיח את עצמו כאמיתי ומהנה כמו שרציתי. כי אני לא מוותר על חברים. ובעצם, בעניין התשובה שלא ממש התקבלה,מתן אמר לי אתמול, "את הלא שלך כבר קיבלת...", וגם אם כואב לימאוד מאוד מאוד על זה (מצחיק לכתוב את אותה מילה כמה פעמים ולקוות שהיא תותיר יותר רושם), הוא צודק באיזשהו מקום. גם אם בשבילי השאלה עכשיו הייתה מעין פעם שניה, אליה באתי ממקום מאוד שונה, עם כוונות ברורות (דבר שלא היהקודם) וכיוונים שונים בחיים שלי (שהתפתחו בזמן האחרון) ואפילו תחושת ביטחון עצמי שונה, אני צריך לזכור שבמבט מבחוץ מדובר באותו אדם ש</div>Fri, 13 Jan 2006 15:29:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3192260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=3192260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3147780<div align="right" dir="rtl">נמאס לי להיות כזה גדול ומגושם ושמן. נמאס לי להיות מכוער. נמאס לי להיות כזה גמלוני. נמאס לי מהפנים האלה, שיכולות להגעיל כל כך אנשים. מהגוף הזה. נמאס לי בכללי. בא לי להכנס למקלחת ולשטוף את עצמי מעלי. בא לי להיעלם. לא משנה אם להיעלם במובן של לא לבוא לכלום, או להיעלם במובן של להיות במקום אחר, או להיעלם במובן של לחדול לאט לאט מהכל ולהשאר רק גרעין חזק כזה שאף אחד לא יוכל לשבור. אולי להשאר רק המוסיקה. בלי רגשות. כי הם מפריעים ועומדים בדרך. ובלי גוף, נמאס לי להזין את הגוף הזה, שאף אחד לא יכול לאהוב. הכל לא במקום והכל מכוער. כל האיברים האלה שאיכשהו אף פעם לא מתאימים לשום דבר, ובולטים כ"כ. ותודה למי שהראה לי את זה עוד פעם היום בביה"ס. אולי אם אני לא אתן לגוף אז הוא יפסיק עם כל המוזריות האלה ויהיה סתם משהו שאפשר לסבול. לעזאזל, הגוף הזה הצליח לשבור לי את הראש כל כך הרבה. התחושה הטובה שהייתה לי לפני חודש וחצי, שהנה מסתבר שאני אולי בסוף מספיק גבר, שאפילו אני יכול להכנס למשחק ולהיות חלק מהרקמה האנושית שלנו, כבן, נעלמה לגמרי. איכשהו נראה לי שגם הסתובבתי עם איזה מעיל של בטחון, איזו שכבה של הגנה בזמן</div>Thu, 05 Jan 2006 17:57:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3147780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=3147780http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3140950<div align="right" dir="rtl">אני כל כך עצוב עכשיו. באמת באמת עצוב. כאילו העצב נבנה לאט לאט ועכשיו הוא פשוט שם, נוכחות נוספת איתי בחדר, יושב איפשהו לא רחוק, לוקח ביס מהפלפל שאני אוכל ומנחה את האצבעות שלי על גבי המקלדת... כדא י לי ללמוד להסתדר איתו כי לא נראה לי שהוא מתכוון לעזוב מהר. בכלל לא. בעצם, הוא כמו מין אורח שלא רצית שיבוא ונשאר יותר מדי זמן. אתה, שנאלץ לסבול אותו, מנסה להמשיך לחיות מסביבו, ו... לא יודע, בא לי שהוא ילך. בלי להלאות בפרטים [שאין בהם תרומה גדולה] אני רק אספר שהיום הזה התחיל בכיף- קמתי והרגשתי טוב עם הנמרור שאני, התלבשתי בדיוק כמו שרציתי (יכול להיות שזה היה זוועתי, לא יודע, אני רציתי להתלבש ככה, בעצם, רציתי להרגיש מספיק בטוח כדי להתלבש ככה), ולא איחרתי. הסשן הראשון היה הכי טוב שלי עד כה (לא שזה בהכרח אומר כ"כ הרבה, אבל בכל אופן בגלל שבאופן יחסי היה כזה שיפור,), יצאתי בהרגשה ממש טובה. החלטתי שאני חייב לדבר איתו. שאני לא יכול להסתובב ככה. שזה חולני שהגעתי למצב שבו אני מתכנן לבדות זהות ברשת רק כדי לדבר איתו ממקום נקי שוב. אולי אפילו להתנקם בו. שזה לא בסדר לחיות בפנטזיות, ושהעניין ממש לא פתור</div>Wed, 04 Jan 2006 15:18:00 +0200qwerty123456qwerty@gmail.com (נמרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193616&blogcode=3140950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193616&blog=3140950