RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
ענייני דירה
כבר המון זמן שיש לי בדירה בעיות חשמל
בהתחלה זה לא הפריע במיוחד, בקושי הייתי בבית לא הרגשתי את זה
ואז המחשב שלי התקלקל, כשבדקתי למה (זה כמו נתיחה אחרי המוות), ידיד שלי אמר לי שהכבלים של הלוח התפוצצו, דבר כזה קורה רק בגלל נפילות מתח והפסקות חשמל. הוא אף ציין ואמר שהוא מתפלא שהמחשב עובד בכלל בהתחשב בעובדה שיותר ממחצית הכבלים התפוצצו. היות והמחשב היה חצי מת החלטתי לקנות מחשב חדש, שבוע אחר כך המסך של המחשב הלך (ההפסקות חשמל האלה) וקניתי גם מסך חדש (LCD 19 אינצ') עלה לי לא מעט, אבל אין מה לעשות המחשב הוא כמו אוויר לנשימה בשבילי.
כשקניתי את המחשב קניתי גם UPS (אלפסק בעברית) כדי לשמור על המחשב והמסך, בכל פעם שיש הפסקת חשמל כשהמתח עולה זה לא פוגע במחשב ובמסך.
עד כאן הכל טוב ויפה
ההפסקות חשמל המשיכו לסירוגין, עד שבתקופה האחרונה הן עלו לרמה חדשה.
יש הפסקות חשמל, סליחה המפסק הראשי של הדירה (הדירה שלי ושל בעלת הדירה יושבות על אותה מערכת חשמל) קופץ, וה-UPS שלי מצפצף ומעיר אותי, ב-6 בבוקר. ברגע שאני קמה (מן הסתם כדי להחזיר את החשמל, זהו הלכה לי השינה.
וזה קורה כמעט כל יום תמיד באותה שעה בבוקר (ולא אין אצלי שום דבר שמופעל בשעה הזו).
ואצלי כל שעת שינה חשובה, אני גם עובדת גם לומדת, והדברים שאני עושה מוגדרים לי לפי הזמן שאני מתכננת ללכת לישון בו.
לקום שעה מוקדם יותר הורס לי את כל היום
וזה לא רק זה, בכל פעם שנופל החשמל זה פוגע בכל מוצרי החשמל שיש בבית
אמנם אין לי פה דברים יקרים מדיי, אבל מספיק שכמה מהם ילכו בגלל הבעיות חשמל האלה וזה להוציא סכום לא קטן של כסף על מוצר חדש.
בעלת הדירה שלי, אין לי מושג באיזה עולם היא חיה, אבל לקח לה יותר מחודשיים עד שהיא השתכנעה שיש בעיה
היא טענה שהמחשב אצלה בבית לא נכבה (אני לא מכירה אף בן אדם מבוגר שמשאיר את המחשב דולק בלילה, ולו רק בגלל שהם חושבים שזה אוכל הרבה חשמל).
לפני שבועיים שדיברתי איתה היא חשבה שזה המקרר מקצר (הרי הוא עושה defrost) אבל אז זה היה צריך לקרות כמה פעמים ביום.
ומחר יגיע טכנאי מקררים להחליף למקרר את הגוף חימום או קירור או מה שזה לא יהיה
לא שנראה לי שזה יעזור
בקיצור עד שיגיע חשמלאי תצא לי הנשמה.
אני מקווה שהמחשב שלה יהרס באמת
זה כל כך מעצבן
ואני יכולה להוכיח בכל פעם שהייתה הפסקת חשמל כי ל-UPS יש תוכנה שמראה את המתח החשמלי בדירה
וכשיש הפסקת חשמל זה כמו שלבן אדם יש דום לב, הפסים צונחים למטה ויש קו ישר (וציפצופים של ה-UPS כשזה קורה)
ועוד היא נחשבת בעלת דירה נוחה
מסתבר שכל בעל דירה הוא "נוח" עד שהוא צריך להוציא כסף מהכיס שלו על דברים שהוא לא ממש רוצה
| |
היה לי משעמם
ורציתי שינוי
סתם שינוי כזה מרענן במראה
שזה משהו שלא קורה כל יום
תמיד אפשר לקנות בגדים (אבל באמת שאי אפשר לשחק עם זה יותר מדיי)
אז החלטתי שנמאס לי מהשיער שלי, עם הצבע החום המשעמם
והחלטתי היות וגם ככה הייתי צריכה להסתפר לשנות לו קצת את הצבע
למשהו קצת יותר מאיר עיניים
הספרית שלי (כן אני לא הולכת לאיזה מעצב שיער פלצני בת"א)
אמרה שאני ילדה טובה, ואז סיפרתי לה שכשהייתי בתיכון השיער שלי היה כמו רמזור
הוא היה יותר קצר מהיום, והוא עבר את כל צבעי הקשת (במיוחד כל צבע שהייתה מצטרפת אליו המילה זוהר, ורוד זוהר, כחול זוהר, ירוק זוהר, ואני בטוחה שהבנתם את הרעיון) ואח"כ עברתי לתקופת הצבע הג'ינג'י, ואח"כ חזרתי לטיבעי (בערך בגיל 18) ומאז השיער שלי גדל ללא הפרעות (חוץ מביקורים אצל הספרית). עד היום
אז עכשיו יש צבע אחר
(אל דאגה זה לא צבע זוהר כלשהו)
ואני צריכה להתרגל אליו קצת
מעניין מה יגידו בעבודה...
| |
קצרים
היות ואני חולה (שפעת) והחיידקים עורכים אצלי מסיבת תה
(עוד מעט הכובען המטורף יגיע ויתחילו צחוקים)
והחום שלי משתנה מ39 מעלות ל36
החלטתי לכתוב משהו
ואין כמו שעות הלילה המאוחרות או שעות הבוקר המוקדמות לכתוב משהו
משום מה אני סוף סוף מרגישה טוב
לא לשמוח לאיד אני בטוחה שמחר בבוקר אני ארגיש שוב כמו סמרטוט
כי במשך כל היום ישנתי כמו חתול פרסי (ז"א בערך 16 שעות)
כבר 15 שנים לא הייתה לי שפעת (ככה זה כשמקבלים חיסונים)
ויש לי בבית אקמול, דקסמול, נורופן, אדויל ואופטלגין (כן אני מרגישה כמו בית מרקחת נייד)
וכמובן אוטריווין (אחרת לא הייתי נושמת בכלל)
בחזרה לחדר כושר
אחרי הכנות רבות הלכתי לחדר כושר (שמעכשיו ייקרא חד"כ) ביום רביעי
זה היה מוזר כי החד"כ שופץ בצורה נוראית ומחרידה!!!
קודם כל את הקירות האדומים, השטיחים האפורים והגימורים מהעץ (שנתנו הרגשה חמימה משהו) החליף עיצוב קרתני פלצני ומעוצב. הצבע השולט הוא כמובן שחור, הקירות שחורים, הלוקרים שחורים, המדרגות משייש אופוייט, הרצפה שחורה, השירותים בשחור (שמתם לב למוטיב שחוזר פה כן?). עכשיו במלתחות עשו שינוי, תמיד היה חדר מראות (נו איפה שכן הבנות מסדרות את השיער ומתאפרות) החדר בצורת מלבן, בקיר אחד עשו מראה ענקית ובאמצע שמו איזה פסל מצועצע (כן כן לא צוחקת איתכם). טוב שלא שמו פסל עם מזרקת מים. המקלחות דווקא בסדר, תמיד רציתי ברז (טוש או איך שלא קוראים לדבר הזה שממנו יוצאים המים שמתקלחים) בצורת מלבן.
ואה, כן הלוקרים יותר גדולים, שזה נחמד.
אחרי שיצאתי מהלם העיצוב המוזר, עליתי להתאמן, החד"כ למעלה נראה אותו הדבר חוץ מזה שהורידו כמה מכשירים חיוניים (חיוניים עלק, המכשירים שלא אהבתי הלכו).
אחרי שעשיתי חימום הלכתי לחפש את השזיף (נו ידעתי שהוא יהיה שם הודיעו לי מראש), ההבעה על הפנים שלו הייתה הדבר הכי מצחיק שראיתי בחיים שלי. זה היה שווה.
הוא שאל אותי לאן נעלמתי, הסברתי בקצרה...
הוא אמר שאני נראית אותו הדבר, רק שארך לי השיער וזה יותר מתאים לי (יש לגברים משהו עם שיער ארוך, נשבעת לכם).
הוא קצת עידכן אותי במה שקרה בחד"כ, המנהל חד"כ התפטר ובמקומו יש מישהו חדש, אבל השזיף מכיר אותו כי הם למדו מתישהו בווינגייט יחד (וזה חשוב בשביל לשמור על המקום שלו בהיררכיה של המדריכים, כן יש כזה דבר תתפלאו). התלונן על זה שהורידו כמה מכשירים שהוא מאוד אהב להתאמן איתם (אמרתי לו שעשו מהחד"כ חד"כ של כוסיות  ).
הקטע המצחיק זה שהייתה שם תחלופה אדירה גם של האנשים שמתאמנים בחד"כ וגם של המאמנים, חצי מהמאמנים אני לא מכירה, בעבר הכרתי את כולם.
בסוף גם הגעתי להתאמן
אימון קל (חצי שעה אחרי שעשיתי חימום) רק ששכחתי שלא התאמנתי 8 חודשים, ואפילו שהורדתי במשקלים בשליש, יום אח"כ בבוקר נתפסו לי השרירים של הכתפיים והחזה (לא לא איפה שהחזה באמת, זה קצת מעל זה ממש מתחת לצוואר עד איפה שמתחיל החזה הנשי) כאבי תופת!!! 3 ימים לא הצלחתי לישון, הרגשתי כאילו שמו לי מגהץ רותח על החזה. ככה שהתיכנונים להתאמן בשישי או בשבת ירדו לטימיון.
וביום ראשון כבר הייתה לי שפעת עם חום וכו'.
כל העניין של החד"כ, כבר כמה זמן שתיכננתי לחזור, אבל בחודש האחרון פגשתי פשוט המון אנשים שהתאמנו איתי שם ושאלו אותי לאן נעלמתי. עד שבאמת פגשתי מישהי שהתאמנה גם אצל השזיף ואנחנו עובדות באותו ארגון, אז התחלנו תחלופת מיילים, והיא אמרה לי שלא עובר שבוע שהשזיף לא שואל עלי. ואמרתי לעצמי, נו טוב אני מוציאה על זה כל כך הרבה כסף למה לא לחזור אחרי הכל זה עשה לי טוב, זה יחזיר לי את המשמעת (שברחה לאנשהו) וגם יחזיר לי את הכושר.
האמת שצחקתי על זה עם השזיף, אמרתי לו שיש עלי שלט ענקי שכתוב עליו פדלאה, ויש לו בעיה שכנראה הוא לא רואה את זה.
מה שכן, החלטתי שהנעליים שהתאמנתי איתן אחרי שנה עשו את תפקידן
אחרי האימון כאבו לי הכפות רגליים, והאמת שיצא לי ללכת עם הנעליים האלה עוד לפני וגם הייתה התופעה הזו
אז קניתי נעלי ספורט חדשות של אדידס (הנעלים של הנשים עולות הרבה פחות משל הגברים, בדר"כ אני קונה את של הגברים בגלל העיצוב שהוא יותר יפה וגם בגלל שיש לי כפות רגליים רחבות יחסית). ולא אני לא קונה נייקי, שנה שעברה קניתי והנה הלכו 800 ש"ח לפח (נתתי את הנעליים לאחותי) כי אלה הנעליים הכי לא נוחות בעולם (למרות שיש להם עיצובים מהממים) והכי לא מתאימה לספורט (גם אם תשאלו מדריכי כושר הם לא ימליצו על נייקי).
המשפחה המורחבת
ביום שבת סוף סוף יצא לי ללכת לראות את הבת דודה החדשה שלי.
דודה שלי (כן זו הרקדנית) ילדה במזל טוב את מאיה, במשקל 2.300 ק"ג (שבועיים לפני הזמן בקיסרי)
אז הגענו סוף סוף לבקר אצלם (אבא שלי אמא שלי ואני) כדי לראות את הרכש החדש במשפחה
תינוקת קטנטונת (מיניאטורית) שוקלת שום דבר כמעט, ישנה כמעט כל הזמן פיצפונית כזו.
קודם כל אחרי שהיא החליפה ידיים וצילמתי אותה עם אמא שלי עם אבא שלי (והיא ישנה)
ישבתי איתה קצת (שעה ומשהו) מסתכלת על הפלא הקטן הזה
ואוו
אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה שבאמת החזקתי תינוקת כזו קטנה
וגם הבנתי מה זה הריח הזה של תינוקות שכולם מדברים עליהם (יש להם ריח מתוק כזה)
והיא כזו פיצפונת
דודה שלי התלהבה מהבגדים שקניתי לקטנטונת (סוף סוף יש משהו שהוא לא רק ורוד)
רק שזה נראה לי יהיה עליה טוב אולי עוד חודש שהיא תגדל קצת
זה פשוט מדהים הדבר הזה, ההורים שלי יצאו לשבת במרפסת ואני ישבתי בסלון עם הבת של בעלה של דודה שלי (דודה שלי התחתנה עם מישהו שהוא גרוש ויש לו שתי בנות מהממות!!! כל אחת מהן יכולה להיות דוגמנית איזה גוף ופנים יש להן!!!).
אני מחזיקה את הקטנטונת שישנה, ואנחנו מקשקשות על לימודים וצבא (היא בת 17) ועל זה שאבא שלה רוצה שהיא תהיה טייסת (ככה זה כנראה כשיש אבא טייס).
זה קצת מוזר לראות את דודה שלי בתור אמא, היא בת 42, תמיד הייתה כל כך בתוך הקריירה שלה ואף פעם האמת שלא ראיתי אותה עם ילדים, גם לא כשאחי ואחותי היו קטנים. ועכשיו יש לה סוף סוף ילדה משלה.
מיותר לציין שסבא וסבתא שלי היו בעננים (דודה שלי היא הבת המועדפת שלהם, באמת, אתם לא מאמינים להבדלים ביחס של סבא וסבתא שלי בין דודה שלי לאמא שלי, פשוט שמיים וארץ). חוץ מזה שהם בפנסיה ויש להם זמן אז הם באים לבקר יותר. ולהורים שלי קצת קשה לנסוע עד בנימינה ובחזרה.
והאמת זו פעם ראשונה שאני אזכור בת דודה שלי בגיל כזה צעיר (הבנות דודות שלי, מבוגרות יותר ממני ויש אחת בגיל של אחי, ככה שלא יצא לי לחוות את החוויה של בת דודה קטנה).
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בת: 44 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
